70 ק"מ בשטח - על אופניים: שלושה סינגלים

זה היה בוקר חורפי ושטוף שמש - והרגשתי כאילו ברחתי מבית הספר. אישתי נדדה לה בפקקים למשרד שבעיר, הבנות כבר במסגרות שלהן, ואני מעמיס את הטנדר באופניים, תיק רכיבה ומעט צידה לנסיעה הקצרה לאלון הגליל. התחושה הזו רק הלכה והתחזקה כשיצאתי צפונה ממחלף רבין על כביש החוף והנתיב מולי - זה שנוסע דרומה - נראה יותר כמגרש חנייה עצום ורצוף, בשרשרת בלתי נגמרת שמתחילה להתדלדל רק באיזור חדרה.

זה הבוקר הפותח במסע בן שלושה ימים, מסע שבו ארכב בכל יום סינגל בניסיון לצייר לכם תמונה עדכנית של זירת אופני ההרים הישראלית. סצינה אשר סוחפת אליה אלפי רוכבים הנודדים מדי שבוע לשבילים ודרכים הנפתחים, כך נראה, בכל חבל ארץ. ובעיניי כל מה שמוציא את האנשים מהבתים לשטח מבורך.

מתחם אלון הגליל

היעד הראשון הוא אלון הגליל, או ליתר דיוק "מרכז השטח אלון הגליל". מקום אשר הפך מאז הקמתו בשנת 2002 לטבור של פעילות נמרצת מאוד לרוכבי הרים מהסביבה, או למגיעים מכל הארץ. סינגל אלון הגליל נפרץ על-ידי תושבי היישוב הסמוך לפני כעשור וחצי, אבל זכה לחותמת ההכשר מקק"ל רק אחרי זמן מה.

אלון גליל. הסבא-רבא של הסינגלים(צילום: רוני נאק)

מאז קק"ל התערבה, בהבנה שמטיילים בשטחה נותנים לגיטימציה על הבעלות של הקרקעות (בעיקר כנגד יזמים, מפתחים ומשתלטים לסוגיהם), העסק קיבל קנה מידה אחר לגמרי. במובנים רבים סינגל אלון הגליל הוא הסבא-רבא של הסינגלים המסודרים בישראל, ואותו רכבתי.

אלו 22 קילומטרים שהם חיבור של שלושה מסלולי-משנה, שר מתחילים בקטע מהיר בחורש אלונים מקסים, ממשיך זורם ומעט טכני, ואז נושק לנחל ציפורי ופונה בחדות לגבעות עגלגלות, אותן מסתיר יער אורנים יפה. השביל שופץ לאחרונה, הוא מטופח מאוד ותמצאו בו פינות מנוחה מסודרות, מעיינות (עין רימונים) לאורכו, ואף בוסתנים שאפשר לטעום את פירותיהם. המסלול יסתיים אחרי כשעתיים של רכיבה נינוחה ולא מאוד טכנית או פיזית. הנוף בעונה הזו של השנה מקסים ובחלקו נראה לא ישראלי בעליל.

לאחרונה נפתחו באזור סינגלים נוספים המשיקים לשביל המקורי: ריש לקיש, שמשית, הסוללים, אלה והושעיה. עליהם תוכלו להגיע לעתיקות ציפורי, להכנס לקבר של רבי יהודה (נשיא הסנהדרין) וללטף כמה מעצי הזית העתיקים ביותר בישראל. כאלו אשר חזו בצבא הרומי הצועד מולם.

בן שמן

האמת היא שמעולם לא התחברתי לשבילים של בן שמן. תמיד העדפתי את דרכי הצפון שם נולדתי, ואלו נראו לי חיקוי לא מוצלח של הבית. וזה היה נכון עד לפני כמה חודשים, כשהקדמתי לצאת והגעתי לחניון של מצפה מודיעין בשש וחצי בבוקר של סוף השבוע.

בן שמן. מסלול פופולארי במיוחד(צילום: תומר פדר)

פי נפער ולסתי נשמטה לקרקע המאובקת. מאות כלי רכב סתמו את החניה, חלק מהמכוניות ממש נשפכות כבר לכביש 443 והאחרות צמודות דלת-לדלת. הייתי משוכנע שנפלתי על תחרות או מפגש של ועד עובדי הייטק - אבל בחור שחנה לידי וקלט את התדהמה, אמר בקול בוטח: "ככה זה כאן כל הזמן". מאותו רגע אני מכור. האנרגיות של המפגש מדהימות, ותמצאו כאן רוכבים מכל סוג שטח, רמת רכיבה וציוד שרק עולים על דעתכם.

בהיצע שני סינגלים "רשמיים": הרצל וענבה. אבל הגבעות מזרחה למודיעין, צפונה לתל חדיד ודרומה, מרושתות בשבילי 4X4 ושבילי אופניים רבים ולא מסומנים.

המקום לא מסודר, מסומן בסימון שבילים חלקי, וכמה רוכלים זריזים פתחו דוכנים לציוד אופניים, מזון, משקאות אנרגיה וכמובן פיתה דרוזית - שבלעדיה אי אפשר לסיים רכיבה מוצלחת.

התפריט הקבוע שלי הוא שתי הקפות רצופות של "הרצל" (השביל המסומן בכחול), בו מצאתי שילוב מאתגר של מהירות, טכניקה וכושר. עוד שביל מקסים מתחיל מאזור התעשייה שבפאתי מודיעין ויורד בסדרה ארוכה של פיתולים ודרופים חמודים בחזרה לחניון של מצפה מודיעין. בכל מקרה, כל הקפה של הרצל היא כ-10 ק"מ.

בארי

גם הסינגל המופלא של בארי הוא יציר בני המקום, ובפתחו חנות ומזנון "לה מדווש". גם כאן קק"ל מגוייסת, וסייעה בנגישות לקרקעות שבבעלותה וכן באמצעים לפתיחה וסימון השביל. סינגל בארי הוא הכי פחות טכני מבין השלושה, אבל הוא הארוך שבהם: כ-30 קילומטרים.

בארי. מתאים גם לילדים ורוכבים לא מנוסים(צילום: רוני נאק)

הרכיבה שאינה טכנית והאופי המתון, הופכים אותו למתאים מאוד לרוכבים לא מיומנים או צעירים. כמחציתו, כ-15 ק"מ, עובר במורד ארוך ומתון מ"לה מדווש" עד למפגש עם נחל הבשור. חציו השני נמצא במעלה מתון החוזר לחניה. השביל מסומן מצויין וברור מאוד גם איפה שאין סימון.

להגיע לבארי זו נהיגה של כשעה דרומה מגוש-דן. הפעם הגעתי למקום עם ילדיי ואישתי, שפרשו לפיקניק בזמן שאני דיוושתי. והאמת היא שאין הרבה דברים נעימים יותר מיום שמש חמים באיזור הזה, שכבר מכוסה בפלומת נביטה ירוקה וכלניות.

כמוני היו במקום עוד רוכבים רבים, שדיוושו בין מכרה הגופרית הנטוש לימ"ח הבריטי, שריד למלחמת העולם הראשונה, חלפו ליד המגדל של בארי הישנה וצפו בשכונות המגורים הצפופות של הזרזירים בחריצי הקיר של נחל הבשור. בהחלט איזור קסום ותקופה מדהימה בשנה לבקר בו.

הרכיבה הסתיימה, העמסתי את האופניים על הטנדר ופרשתי עם משפחתי לפינה שמשית וארוחת צהריים ארוכה בשטח. רחוק מטלוויזיה, אינטרנט, ולחצי היומיום - ואחרי שלושה ימי רכיבה רצופים - רגוע.