לצלם בצלם: ריאליטי מהשטחים בברלין
פסטיבל הקולנוע היוקרתי של ברלין מארח השנה פחות ישראלים מבעבר, והיצירה הקולנועית הבולטת ביותר ממחוזותינו, "אם תחייך, העולם יחייך אליך", מגיעה דווקא מארגון בצלם ומשפחת אל-חדאד מחברון שתיעדו פשיטה של צה"ל בביתם. "האבסורד משחק תפקיד מהותי בסרט", אומר העורך
לפחות על פי תחילתה, השנה הנוכחית אינה מבשרת טובות לקולנוע הישראלי. בציר 2014 מבושש לבוא, וכך בפסטיבל ברלין נרשמת נוכחות דלילה ביותר של קולנועני ארצנו. והפעם אין ולו סרט ישראלי אחד בתחרות הרשמית על דוב הזהב וגם לא במסגרת פנורמה היוקרתית. מנגד, יוצף הפסטיבל היוקרתי בלא מעט סרטים ממדינות ערב - מצרים, ירדן, סוריה ועוד.
עם זאת, יש בין האורחים הרבים של הפסטיבל שייפתח ביום חמישי (ויינעל עשרה ימים לאחר מכן ב-16.2) גם ישראלים, ובעיקר ישראלים לשעבר. כך למשל סער קליין, שעשה לעצמו קריירה נאה בארצות הברית כעורך (בין השאר לצד דאג לימן ב"זהות כפולה", "ג'אמפר" וטרנס מאליק ב"הקו האדום"), ויציג את סרטו הראשון כבמאי "Things People Do" בכיכובו של ווס בנטלי. אמני הווידאו-ארט שפועלים בניכר - יעל ברתנא, עומר פסט ודני גל - יציגו את עבודותיהם בתערוכת Forum Expanded.
מור ויטל מישראל תשתתף בפרויקט הבינלאומי "Fucking Different XXY" שיוקרן בפסטיבל, המשלב עבודות של שבעה במאי פורנו ויוצרים אקספרימנטליים - כולם טרנסג'נדרים. הקטע שביימה ויטל נקרא "Julianna Lev - Arab, Israeli, Transgender, Porn-star" המבוסס על ג'וליאנה לב, ערביה מוסלמית שנודתה ממשפחה ואומצה על ידי קהילת הטרנסג'נדרים בישראל.
אל שוק הקו-פרודוקציות המתקיים במסגרת הפסטיבל יגיעו הבמאים ערן קולירין (המבקש לעבד למסך את "ויהי בוקר" של סייד קשוע), ניר ברגמן ("להציל את נטע"), רוני קידר ("משפחה") ואופיר ראול גרייזר ("האופה הגרמני"), וינסו למשוך משקיעים לפרויקטים שלהם. כך גם הקולנוענים הצעירים שיגיעו לקמפוס הכשרונות של הפסטיבל, ובהם גלעד אמיליו שנקר, קרן ברגר, יואב שמיר, עידן ששון, ואדים דומש ורעות האן.
מי שכן יגיע וישתלב במסגרת תחרותית במסגרת הפסטיבל, הוא יואב גרוס, האחראי על מחלקת הווידאו של ארגון בצלם. הוא יגיע לברלין כדי להציג את הסרט הקצר "אם תחייך, העולם יחייך אליך", שיוצג במסגרת תחרות הסרטים התיעודיים הקצרים. מדובר בתיעוד בן כ-20 דקות של פשיטת צה"ל על בית משפחה בתל-רומידה שבחברון. תושבי הבית דאגו לתעד כל רגע במצלמת הווידאו שלהם, וכך הם חושפים את הדינמיקה שלהם עם חיילי צה"ל שעושים במשכנם כבשלהם. לצד רגעי פחד ואי נעימות, הסרט משופע ברגעים משעשעים - כשני הצדדים לא ממש מבינים מה הם בעצם אמורים לעשות.
הסרט, שצילמו בני משפחת אל-חדאד, הוא תוצר של הפרויקט "חמושים במצלמה" שמרכז שותפו של גרוס, איהאב טרבייה. משפחת אל-חדאד (אבי המשפחה, אגב, הוא סנדלר, וזהו משלח ידם גם של שניים מבניו. הבת שד'א, שאוחזת במצלמה חלק מהזמן, עובדת כמזכירה רפואית) הצטרפה לפרויקט ב-2008 וקיבלה את המצלמה מארגון בצלם כדי לתעד את מציאות חייהם.
במקרה זה, המתרחש בלילה חורפי קר בחודש ינואר, חיילים הגיעו לערוך חיפוש בבית, לתדהמת בני המשפחה שאינם יודעים על מה ולמה (על פי החוק, אין החיילים חייבים להציג צו). כשהבן הצעיר דיאא מלווה אותם עם המצלמה, נוצר מעין עימות מוזר ולעתים אבסורדי בין החיילים החמושים ברובה לנער שחמוש במצלמה. בסופו של החיפוש, דיאא אף נלקח החוצה ומעוכב כשהוא מרותק לקיר. החשד: הוא מחייך ו"מתחכם", כמאמר מפקד הצוות.
"אני מכיר את משפחת אל-חדאד כמה שנים", אומר גרוס ל-ynet, "צלמי הפרויקט מתעדים בעיקר הפרות זכויות אדם ומשמשים בין השאר כראיות משפטיות. אבל בתוך התיעוד הרחב הזה של אלפי שעות שצילמו צלמים חובבים, ישנם גם רגעים - כמו הסצנה שצילמה משפחת אל-חדאד - שמתנשאים מעבר לתיעוד השוטף, ומבטאים לטעמנו אמת עמוקה יותר לגבי המציאות בשטחים, ולגבי חיי הצלמים. איהאב ואני ראינו בסצינה רגע קולנועי מיוחד, וערכנו אותה באופן מינימלי, כך שהסרט ישקף במידה רבה את החומר הגולמי".
זה קצת מוזר שארגון כמו בצלם מגיש סרט מטעמו לפסטיבל קולנוע.
"קולנוע דוקומנטרי הוא במקרים רבים קולנוע מגויס חברתית - בין אם כפועל יוצא של ארגון מסוים ובין אם לא (גרוס מציג כדוגמה לפרויקט קבוצתי שכזה את הסרט "99%: The Occupy Wall Street Collaborative Film" מ-2013). זה נכון שלבצלם, בהקשר הישראלי, יש תפקיד רגיש ומעורר מחלוקת, ואני חושב שזאת אחת הסיבות שאנו נמנעים בסרט, ובפרויקט בכללותו, כמעט מכל פעולה עריכתית או מניפוליטיבית, ועושים מאמץ גדול מאוד לתת למציאות לדבר במקומנו. דווקא כדי שלא יאמרו אחרי הצפייה 'ערכתם את זה באופן מגמתי'. עם זאת, כמובן שהסרט הוא לא אובייקטיבי, ויש לו נקודת מבט ברורה - זו של המשפחה, ואת הסיפור שלה הוא מספר".
הטריילר של "אם תחייך, העולם יחייך אליך",
אף שנקודת הפרויקט היא של המשפחה, "אם תחייך, העולם יחייך אליך" מוצג כפרויקט שיתופי של הצלמים בני משפחת אל-חדאד והעורכים טרבייה וגרוס, והם החליטו יחדיו כי על הסרט לא יהיה חתום במאי. "אנחנו חשים שדווקא מתוך כך שאין 'מספר' ברור ומיומן לסיפור, הסרט מצליח לספר סיפור מורכב ולשמר דקויות ושאריות שבדרך כלל יורדות בעריכה", הוא מסביר.
הדקויות הללו הן חלק מהאלמנטים שהופכים את הסרט למבודח שכזה - אולי אפילו סרט מתיחות. האבסורד המביך הזה מניע חלק משמעותי מ"אם תחייך, העולם יחייך אליך", כאילו לומר "חייך, אכלת אותה" - הן מהצד של בני משפחת אל-חדאד מחד, והן מהחיילים מאידך. בסופו של דבר נראה שכל המעורבים יודעים כי יש פה מהומה על לא דבר, שגובה משני הצדדים מחיר מיותר.
"אין ספק שהאבסורד משחק תפקיד מהותי בסרט, וביומיום של הגדה המערבית ככלל", אומר גרוס, "אני חושב שעצם העובדה שחיילים חמושים מכף רגל ועד ראש נכנסים פתאום לתוך בית של משפחה באמצע הלילה, לתוך סיטואציה יומיומית כל כך, דקה לפני שהולכים לישון - טומנת בחובה מידה רבה של אבסורד. יכול להיות שאין לך ממש דרך אחרת להתמודד עם הסיטואציה המבהילה הזו ועם יחסי הכוחות הלא שיוויוניים, מלבד לעשות ממנה קצת צחוק. למעשה, דיאא, הבן הצעיר וגיבור הסרט, מחייך חיוך קטן כמעט לאורכו של כל הסרט - חיוך שהחיילים לא אוהבים, ושעליו הוא נענש בסוף".
ועכשיו כשאותם חיילים יצפו בסרט, הם יחייכו לדעתך?
"אני חושב שחלק גדול מהזמן החיילים בסרט פשוט עושים את עבודתם, ויותר משהם יוצאים רע, מה שיוצא רע הוא הסיטואציה - השליטה היומיומית של הצבא שלנו בחייהם של מיליוני פלסטינים בגדה. אני מקווה שאם הם יצפו בסרט, הם ירגישו בחוסר התוחלת הגדול שקיים בסיטואציה הזו, ואולי גם יצליחו לראות את הרגע הזה מבעד לעיניהם של המשפחה שבביתה הם ביקרו".
הסרט "אם תחייך, העולם יחייך אליך" יוקרן בבכורה עולמית ביום שבת בנוכחותם של גרוס, טרבייה וכן דיאא ושד'א אל-חדאד שיגיעו איתם. בין 25 הסרטים בתחרות מועמדים מארצות הברית, גרמניה, יפן, קובה ואפילו ממצרים.
מלבד זאת, יוקרן במהלך הפסטיבל הסרט התיעודי המדובר "The Decent One" של ונסה לאפה, אשר משרטטת קווים לדמותו של מפקד ה-SS היינריך הימלר, כפי שהיא מובאת במכתבים, מסמכים ותצלומים שהותיר אחריו. הבמאית, שערכה חלק משמעותי מהתחקיר בישראל, מנסה לפענח את התעלומה שמאחורי רוצח ההמונים, שהוא גם איש משפחה. הסרט זכה לסיקור רב בישראל וברחבי העולם, אולם הקרנת הבכורה שלו תהיה בפסטיבל. כך גם הקרנת "Night Will Fall" של אנדרה סינגר, המבוסס על צילומי חיילים בריטיים במחנה ברגן בלזן, שאותם ערך לא אחר מאשר אלפרד היצ'קוק.
סרט גרמני נוסף שצולם בישראל ויוקרן בברלין, הוא "מסעה של האנה" של יוליה פון היינץ - סיפור אהבה עכשווי בצל השואה. גיבורת הדרמה הרומנטית הזו היא האנה (קרולין שוץ), מתנדבת גרמנייה בטיפול בנכים בישראל. העובד הסוציאלי איתי (דורון עמית) מגייס בדיחת שואה כדי להתחיל איתה, ומשם מתפתחת מערכת היחסים ביניהם.
