הפקטור בו מכבי מובילה על אירופה / טור
אפשר לקבוע די בוודאות שמכבי היא הקבוצה המאומנת ביותר ביבשת כיום. וזה תהליך שלקח זמן וסבלנות, אבל היום יש למכבי תשעה שחקנים שמשולבים ברוטציה שוטפת, כשהרמה ההתקפית לא משתנה
אם מישהו היה אומר לכם לפני חודש שמכבי ת"א תרד ממש, אבל ממש מאוכזבת, מהפסד מינימלי במדריד נגד הקבוצה הטובה (?) והמאיימת (??) באירופה, הייתם מסתכלים עליו בתימהון, או שולחים אותו להסתכלות. באופן טבעי אנחנו רגילים לבחון את הכאן והעכשיו, לנתח מצבים סטטיים, ולבקר בעיקר את מה שחסר באותו רגע.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
היכולת לזהות ולנתח תהליכים עדינים של התפתחות, ניצנים של מגמה, אלטרנטיבות אפשריות עוד לפני היווצרותן, שמורה ליחידי סגולה, ובעיקר לכאלה שחיים את ההוויה הזו יום יום, שעה שעה, לא רק אורחים לרגע.
אחד כזה הוא דייויד בלאט, שבזמן שמסביבו הרוחות לוהטות ושורקות, יושב עם עוזריו באופן סיזיפי, אוסף זוויות חדשות כדי להתמודד עם הבעיות המורכבות בהן הוא והקבוצה שלו נתקלים כל שבוע, ובעיקר גורם לשחקנים שלו להאמין שהם אולי לא הכי טובים, אבל שאף אחד לא יותר טוב מהם.
צריך לדעת לנצל יתרון תקציבי, צריך לדעת לנצל עודף כישרון, וזו אמנות לנצל יתרון גובה. וככל שאתה עולה ברמה, ההבדל שעושה כל דולר הוא נמוך יותר, ההפרש בסנטימטרים מוחלף בזיעה ולב, והפער הקריטי הוא ברמת האימון, כי זה הפקטור שמשפר את כל השחקנים ומעלה אותם בדרגה. וכאן מכבי מובילה על אירופה ומאזנת הבדלים בכיס ובסנטימטרים. וזה גם חלק ממהסבר למה מכבי מתקשה כל כך בליגה הישראלית. שם אין לה פער שלילי להתגבר עליו, אלא פער חיובי לשמור עליו, וזה כאמור קשה יותר.
אפשר לקבוע די בוודאות שמכבי היא הקבוצה המאומנת ביותר באירופה כיום. וזה תהליך שלקח זמן וסבלנות, אבל היום יש למכבי תשעה שחקנים שמשולבים ברוטציה שוטפת, כשהרמה ההתקפית לא משתנה. את רמת האימון של הקבוצה אפשר לראות דווקא כשהמאמן לא מתערב, כי השחקנים יודעים את התנועות, מבינים את האפשרויות ומנצלים את ההזדמנויות שנוצרות במגרש, מבינים מה הציפיות של המאמן בכל סיטואציה.
וזה משחרר את בלאט להתרכז בשליטה בקצב המשחק, ובלפרק את יתרונות היריב – והפעם זה היה לפרום ללאסו את הפלצור ההתקפי, להוריד אותו מנכסיו העיקריים של ריצה וחדירות, ולהמר על אחוזי הקליעה.
מכבי משכה את ריאל למלכודת הזריקה הפתוחה, בעיקר לגבוהים שלה, כי כשריאל רואה חלון היא נכנסת, כשהיא רואה קליעה חופשית היא זורקת, גם כבר אחרי 5 שניות. זו התפיסה של לאסו, ליצור הרבה התקפות כדי להביא לידי ביטוי מצטבר את היתרון האיכותי שלו.
נכון שזה יותר קל כשג'ייסי קארול לא משחק וכשרודי פרננדס ביום בינוני, אבל גם קלעי מכבי ובעיקר סמית' ובלו לא הופיעו למשחק. הביטחון של בלאט ניכר כבר בפתיחה, כשבפיגור 16:8 ומומנטום ספרדי לא הזעיק פסק זמן, אלא שידר רוגע וחיכה לפסק זמן הטלוויזיה דקה מאוחר יותר, ובדרך לשם מכבי חזרה למשחק. זה מכניס ביטחון גדול. מנגד לאסו היה זקוק לעבירה טכנית מלאכותית כדי להעיר את הקבוצה שלו.
השימוש בסופו עלה מדרגה בזכות העלייה שלו מהספסל. זה יותר נכון בלי קשר לפציעות, בעיקר כי זה חוסך את העבירות המוקדמות הטיפשיות שמלוות אותו לאחר מכן. טיוס מתאים יותר לפתיחה בגלל הדינמיות שלו, ואז יש למכבי אפשרות לשינוי יחסי הכוחות כשסופו מצטרף. אסור לקחת כמובן מאליו את הלחימה והתרומה שלו, וצריך תמיד לזכור או לפחות לנסות לדמיין איך זה לחיות בגוף של 160 קילו.
סופו מרוכז, מוציא כדורים ומקבל חזרה, ועם גוף מתפרק (ברך, קרסול, אצבעות) הוא נלחם, חוטף, ונמצא על הרצפה יותר משוער כדורגל. הוא לא היה טוב רק התקפית אלא תרם בכל האספקטים (חמישה ריבאונדים, אסיסטים וחטיפות - מדד איכות 18), והשינוי הגדול הוא שבדקות בהן היה על המגרש, מכבי ניצחה ב-11 נקודות (לשם השוואה, טיוס עם מינוס 15). בלאט משתמש בו באופן מבריק, כולל מנוחות ארוכות יותר דרך פסקי זמן בסופי רבעים, ואם היה יכול לתרום עוד חמש דקות, ייתכן שהתוצאה הייתה הפוכה.
אז מעכשיו, לפחות ייחסכו הקלישאות החבוטות של "זה לא יספיק מול הגדולות של אירופה" – כמה זריקות עונשין מדויקות, שלושה איבודים פחות בכדרור לא מובן של פניני והיקמן, והיה כאן סיפור חדש. אבל בעצם יש כבר סיפור חדש. מכבי תחזור לדרבי סוער, ומשחק חשוב לא פחות נגד באיירן, ובדרך תמשיך ללמוד איך לסגור פערי תקציב, גובה וכישרון, ותתמודד עם ההחלטה מה לעשות בלי שון ג'יימס.
נדמה שבעקבות המשחק אתמול היא לא צריכה לעשות כלים. הסגל שלה באורך הנכון, בגיוון הנכון, וברמת החיבור המתאימה למשחקים מכריעים. והיא מאומנת למשעי. ועכשיו נראה אותה מתמודדת נגד ארז אדלשטיין. מצ'אפ מחשבתי הרבה יותר מאתגר.
לפנייה לכתב/ת 
