7.1 מיליון ש' לחברה פלסטינית – בלי ניכוי מס
חברת "אסמי עוז" הישראלית רכשה 5,400 טון חומרי גלם מחברת "נפקו" העזתית. בביקורת שנערכה במשרדי החברה הישראלית התברר שמהתשלום לא נוכה כל מס במקור. כיצד התייחס בית המשפט לשומות?
האם חברה ישראלית צריכה לנכות מס במקור מתשלומים לחברה פלסטינית בעזה במסגרת עסקת רכש? ומה תוקפם של אישורי פטור מניכוי מס במקור שניתנו על ידי הרשות הפלסטינית?
"אסמי עוז" ערערה על שומות אלה לבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר שהציגה אישור על פטור מניכוי מהרשות הפלסטינית טענה, כי "בהסכם הביניים שבין ישראל לרשות הפלסטינית נקבע שכאשר מופקת הכנסה בשטחי הרשות, לא מוטלת על המשלם הישראלי חובה לנכות מס במקור אם התקיימו מספר תנאים, ובהם המצאת אישור של הרשות הפלסטינית על פטור מניכוי מס".
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- איש עסקים לא קיבל כרטיס אשראי ותבע דיבה
- מתי שותפות ברווחים אינה שותפות בעסק?
- מחלה נפשית התפתחה בצבא - מה מגיע לי?
- מתי שותפות ברווחים אינה שותפות בעסק?
"אסמי עוז", חברה ישראלית העוסקת בסחר של דגנים ותערובות להאכלת בעלי חיים פנתה ב-2007 לחברת "נפקו" הפלסטינית וביקשה לשאול ממנה כ-5,400 טון חומרי גלם לשם ייצור תערובות האכלה.
"נפקו", שהחזיקה סחורה שרכשה מספק אחר בממגורות בנמל אשדוד, השאילה ל"אסמי עוז" את הכמות המבוקשת והסחורה הועברה מאשדוד לחברת "אסמי עוז" באופקים. בהמשך הוסכם בין שתי החברות כי "אסמי עוז" תרכוש את הסחורה שהושאלה לה ותשלם ל"נפקו" סך של 7,120,000 מיליון שקל בשלושה תשלומים לא שווים.
עם ביצוע התשלומים הוציאה "נפקו" לחברה הישראלית חשבוניות הכוללות מע"מ. אלא שבביקורת ניכויים שנערכה במשרדי "אסמי עוז" התברר כי מתשלומים אלו לא נוכה כל מס במקור, ולחברה הוצאו שומות חדשות שחייבו אותה בתשלום ניכויים במקור עבור הסכומים ששולמו ל"נפקו".
מפעל אסמי עוז באופקים(צילום: הרצל יוסף)
פקיד השומה טען כי מכיוון שחומרי הגלם עצמם הועברו מאשדוד לאופקים ושההסכמות לעסקה נעשו בישראל, הרי שהעסקה נערכה בארץ והיא חייבת בניכוי מס. עוד טען, כי הפטור מהרשות הוצא בדיעבד.
האמנה כבר לא בתוקף
השופט רון סוקול בחן את התקנות הרלוונטיות ואת הסכמי הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית ודחה את ערעורה של "אסמי עוז". הוא ציין כי אחד הטעמים העיקריים לקביעת הוראת פטור באמנות מס בין מדינות הינה מניעת כפל מס. כלומר, המטרה היא למנוע מצב שבו תושב זר שקיבל תשלום מתושב ישראל ישלם מס גם בישראל, בדרך של ניכוי במקור,
וגם במקום מושבו.
עוד הסביר השופט כי תוקפה של אמנת המס בין ישראל לרשות הפלסטינית מכוח הסכמי הביניים פג ב-1999. אלא שאין זה הנימוק היחיד לחבותה של "אסמי עוז" בניכוי מס במקור: הסכם הביניים העניק פטור מניכוי מס במקור לתושב ישראל המשלם לפלסטיני אך ורק אם מקור ההכנסה מצוי בשטחי הרשות - הגדה המערבית ורצועת עזה - ואם הטובין נמכרו מ"אזורים אשר תחת אחריות מיסוי פלסטינית" ואספקתם "לא נעשתה באמצעות מקום קבוע בשטחי ישראל".
יוצא מכך, קבע השופט, כי אם הטובין סופקו משטחי ישראל ואם הסכם המכר עצמו בוצע בישראל, כמו במקרה זה, הרי שחלה על המשלם הישראלי חובת ניכוי מס במקור בין אם למקבל הפלסטיני מקום קבוע בישראל, ובין אם לאו.
לאור כל זאת נקבע ש"אסמי עוז" צריכה הייתה לנכות מס במקור מהתקבולים ששילמה ל"נפקו" ועל כן עליה לשלם את השומות שהוצאו לה. בנוסף, חויבה "אסמי עוז" בהוצאות המשפט של 8,000 שקל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
