"גר לא תלחץ" - מצווה ולא עבירה

אמת אנושית זו היא בדיוק הבסיס לתביעה הידועה במוסר המקראי שאת "הגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ג 9). ואמנם, הסיפור המקראי מלמד אותנו על יציאה מעבדות לחירות ואחר כך גם לריבונות. אך כפי שידוע היטב לכול, הרבה אחרי תקופת המקרא, ההיסטוריה הועידה לנו, היהודים, עוד הרבה חוויות מצרים שונות ונוראות: גירוש והגליה, רדיפות דתיות ועינויי אינקוויזיציה, דיכוי וטרור תחת רודניות לאומניות וטוטליטריזם קומוניסטי, ניסיון להשמדה טוטלית על ידי המשטר הנאצי - עמדות ומעשים של עמים אחרים שגזרו על יהודים בדורות רבים עמדה נחותה וחסרת אונים של נוכריות ופליטות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

התיכון מדכא אותי / אור סגל

אטימות נוכח סבלם של הזרים. המחאה מול הכנסת (צילום: גיל יוחנן)

והנה, אצלנו, כ-55 אלף זרים שהגיעו לישראל מאריתריאה וסודן דרך הגבול הפרוץ של סיני מצליחים לגרום לרבים מאיתנו להתנכר לכל המורשת המוסרית שעליה גדלנו ולהוציא מאיתנו את המכוער ביותר. עצוב ומקומם לראות שמחאת מבקשי המקלט מאפריקה גרמה לנבחרי ציבור רבים לאטום את הלב, להקשות עורף ולאבד את הבושה:

• לרמוס ברגל גסה את המופת היהודי בדבר דאגה לגר.
• להתעלם מאמנות בינלאומיות בדבר זכויות אדם והגנת פליטים.
• להוציא דיבתם רעה של פליטים כמסתננים ושל המסייעים להם כחתרנים ובוגדים.
• להדחיק את העובדה שאך לא מזמן הורי הורינו היו מבקשי מקלט בשערים של אחרים.
  

שיהיה ברור: איש מהארגונים ומהפעילים שמתייצבים להגנת הזרים מ"לחץ" הממסד אינו סבור שישראל יכולה להיות מקלט למספר אינסופי של פליטים. הם אפילו לא טוענים שכל ה-55 אלף הזרים הבלתי חוקיים הם אכן פליטים מבקשי מקלט מרדיפות בארצותיהם ושאין ביניהם גם כאלה שהגיעו כמהגרי עבודה בלתי חוקיים.

לעומת זאת, הגינות, הומניות, שקיפות ואחריות הן דרישותינו המפורשות מן הממשלה במדיניותה מול הזרים: שיוקם מנגנון פומבי והוגן לבחינת זכאותם של הזרים למעמד פליט ומבקש מקלט - מעמד שמחייב את המדינה לאפשר לאלה שזכו בו קיום של כבוד עד חלוף סכנת המוות והרדיפות במדינותיהם. יתר על כן, כליאה טרם בירור זכאות וללא משפט היא התעללות והתעמרות בחלשים מכול וגוזרת אומללות נוראה על הגברים העצורים, קל וחומר על ילדיהם הרכים שלבטח לא אשמים בדבר.

הם גם צריכים להבהיר את העמדה ביחס לתושבי שכונות דרום תל אביב. יבחנו המעוניינים את עמדותיהם ומעשיהם של הפעילים בארגונים המגינים על זכויות הזרים, ויגלו שבשום מקרה אינם אדישים לסבלם הגובר של תושבי שכונות הדרום בכלל ולהיותם קורבנות ההתיישבות של הפליטים הזרים בפרט. הטענה כאילו לוחמי זכויות האדם והצדק החברתי שמגינים על הפליטים מעדיפים את הזרים על פני המקומיים אינה אלא הסתה של לאומנים המטילים רפש של בוגדנות בכל מי שקשוב לשוועתם של האחרים ומבקר את עוולות עמו שלו.

אך לא כליאה המונית וחסרת הבחנה, לא הסתה ושנאה וגם לא מדיניות מעוורת של בת יענה - כל אלה לא יניבו פתרונות לבעיה. הפליטים מאריתריאה ומסודן הם קורבנות רדיפה במדינותיהם, ותושבי שכונות הדרום הם הקורבנות המיידים של ההתיישבות ההמונית של הפליטים בשכונותיהם. רק מדיניות שקולה, אחראית והומנית של הממשלה תוכל להמציא פתרון נאות ומכובד לטובת כולם.

סיכומו של דבר, ברוח מסורתית ומוסרית יש לומר ברורות: "גר לא תלחץ" היא מצווה ולא עבירה (בקלאסיקה היהודית, בקלאסיקה היוונית ובעוד מסורות תרבותיות רבות). ולאלה שמסתמכים בשנאתם לזרים על יראת שמיים ועל הנמקות דתיות - לאלה שווה לצטט את אמרתו של אדם אדוק שחווה מצוקות גדולות בחייו, מהטמה גנדי שמו: "אם אינך רואה את האלוהים בפניהם של האנשים שאתה פוגש בשגרת יומך אין טעם שתמשיך לחפשו במקום אחר".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il