סיפורים קטנים על איש גדול / טור
אלי אוחנה חוגג 50 ורק מי שראה אותו בפעולה יכול להבין עד כמה גדול היה. הרגעים שהותיר על הדשא היו יותר מיפים, הם היו נפלאים. אבינעם פורת מתרגש
מאי 1988. מסיבת העיתונאים בשטרסבורג אחרי זכיית מכלן בגביע אירופה למחזיקות. בגלל הדד-ליין המתקרב, העיתונאים הישראלים המעטים לחוצים לפגישה מיידית עם אלי אוחנה. אחרי בקשה מיוחדת, קצין העיתונות מבטיח תשובה מהירה.
כחלוף חמש דקות, כאילו היה זה מחזה הזוי, אוחנה מתיישב על הבימה בין מאמני מכלן ואיאקס, שנוצחה באותו גמר. שני מאמנים, שחקן אחד, לא מהדברים המקובלים במעמדים כאלה. יתכן שקצין העתונות לא ממש הבין אותנו, אבל נתן לנו יותר ממה שרצינו.
כמה התרגשנו לראות ישראלי במרכז הבימה אחרי משחק גמר גביע אירופי, מתמסר בפתיחות ודובר אנגלית קולחת. עשרות העיתונאים מארצות רבות זונחים את המאמנים ומגלים יותר עניין באוחנה. מעמד בלתי נשכח עבורינו.
היה זה אחד מרגעי השיא בקריירה של אלי אוחנה, החוגג בימים אלה חמישה עשורים. קודם לכן הוא הפגין יכולת וירטואוזית, בישל באמנות את שער הנצחון לחלוץ ההולנדי פיט דן בור. בחוץ, אני מבחין בילדה לובשת חולצת מכלן שרכשה בדוכני המכירה, ועליה הכיתובית "אלי אוהנה" (כך זה נכתב בלטינית). בסך הכל ישראלי, אבל איזה כוכב מוערך.
אלי אוחנה, כיום מאמן ופרשן, הגיע בקריירה שלו להישגים שרק בודדים, אם בכלל, הגיעו אליהם. למשל, בחירה בתואר "השחקן הצעיר הטוב באירופה". בעשור האחרון הוענק התואר הזה לשחקנים כמו ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו. אם הם זכו, מה זה אומר על חשיבות התואר? ואלי אוחנה, חלוץ מכלן הבלגית, עיר קטנה בפרברי אנטוורפן, שהצעיד את קבוצתו לשנה הגדולה בתולדותיה, זכה. לא רק אוחנה הצעיד, אבל הוא היה היהלום.
דור הצעירים ראה את אוחנה רק בצילומים עתיקי יומין בערוץ הגולד, ו/או קרא ושמע סיפורים עליו.כמי שבא מהדור שכיסה את אוחנה ב"ידיעות אחרונות" במשך מספר שנים, הם אפילו לא יכולים לתאר לעצמם כמה גדול היה. לא רק השער המבריק, מהגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי מול אוסטרליה ב-1989.
ניסיתי לחבר כמה רגעים אישיים הקשורים באוחנה, הקריירה הבינלאומית והישראלית שלו. למשל, חורף 1988,שלב רבע הגמר בגביע המחזיקות. דינאמו מינסק (הייתה לה אז קבוצה חזקה, לפני פירוק ברית המועצות) מארחת את מכלן למשחק הגומלין. בבלגיה זה נגמר 0:0. מכלן היתה חייבת להשיג תיקו עם שער-חוץ אחד לפחות.
מאחר שכבלים לא היו עדיין והערוץ הראשון המוביל עדיין לא שידר, נסעתי לבית מלון בנתניה עם הלוקסוס לקלוט את הטלוויזיה הרוסית. ישבתי אז עם בעלי המלון, האחים חיים ועופר רזמוביץ', והתרגשנו. האיצטדיון במינסק היה מושלג וכל פעולה ארכה כפליים מהרגיל.
צפו באוחנה מבשל בגמר גביע המחזיקות ב-1988
ואז, אוחנה, הילד המפונק מירושלים, מקבל את הכדור במחצית המגרש. כמו מכבש המפנה שלגים, דישדש במסלול הלבן והקשה מהשלג, חלף על פני שחקן ועוד שחקן, כשהוא מצליח במשימה הקשה מכל: להשתלט על הכדור. זה נגמר ברשת של מינסק. ה-1:1 שהביא את מכלן לחצי הגמר, אחד מחמישה שעריו באותו מפעל ב-1988. תמונה בלתי נשכחת.
כשיצא לשחק בבראגה שבפורטוגל, כמושאל ממכלן, היו בעיות תקשורת. מי חלם אז על טלפונים סולאלריים. מדי יום הייתי מתקשר לטלפון הציבורי שבאיזור חדרי ההלבשה בבראגה, בתקווה שיימצא שם.
יום אחד זה הצליח לי. קיבלתי את מיסטר אוחנה. אה, כן, זה היה ב-1990. מאחר שכולנו ידענו שלמכלן לא יחזור, שאלתי כמובן מה תכניותיו לעונה הבאה. הוא לא ידע במדויק, אבל נתן רמז שמספיק לו, הוא רוצה הביתה. לארץ.
הקשיתי ושאלתי אותו לאיזו קבוצה, הוא דיבר על בית"ר ירושלים. בדיוק באותה שנה בית"ר ירדה לליגה הארצית (אז הליגה השניה), ושאלתי אותו איך ממרום מעמדו יוכל לחזור לליגה השנייה בישראל? הוא השיב שהדבר יישקל, ויש גם אופציה של הפועל תל אביב. פירסמתי את הידיעה שנראתה אז די הזויה.
בסוף אוחנה באמת חזר ארצה. הפועל תל אביב הציעה לו כמעט כפליים שכר מאשר משה דדש יכול היה לתת. אוחנה בחר בבית"ר ירושלים למרות הבדלי הליגות. החל לשחק בטבעיות בליגה השנייה, לא הרים את האף, ועזר לבית"ר להעפיל בתום אותה עונה. שנה אחר-כך, איתו כמובן, בית"ר ירושלים הייתה אלופה. מתואר "השחקן המבטיח של אירופה", הוא לא התבייש לרדת לליגה השניה, כי הלב שלו תמיד היה בבית"ר. מדהים.
אלי אוחנה לא היה מושלם כמו כל אדם. פעם הבריז לנבחרת שעמדה לשחק בטורניר הקדם אולימפי באוסטרליה, כדי שלא יאבד את מקומו במכלן. הוא נענש על כך בהרחקה לשנתיים. פעם הורחק במשחק הנבחרת באוסטרליה בגלל תנועת יד מגונה, ברגע לא אופייני של עצבים. היה רק בן-אדם.
אבל בואו נגיד כך: אנחנו נזכור רק את הרגעים היותר יפים, והם היו הרבה יותר מיפים: נפלאים, זו ההגדרה. מי שלא ראה אותו בפעולה הפסיד. איפה יש עוד שחקנים כאלה.
ולא נותר לנו אלא לאחל לו שימשיך לפרוח. מזל טוב גדול לאחד היותר גדולים.
צפו: הסל המדהים מחצי מגרש של מעודדת
כך הגיבה האמא כשקיבלה כרטיס חינם לסופרבול
ראסינג סירבה לשחק, המשחק בוטל. צפו
לפנייה לכתב/ת 
