התאבדות הקצין: "אנו מתביישים לבקש עזרה"
הכבאי שזוכר נחלי דם בסבארו, השוטר שהתייאש אחרי הדולפינריום והחובש שלא מרשה למתנדבי נוער לרדת מהאמבולנס. אחרי התאבדות איש אגף התנועה על רקע תפקידו, מספרים אנשי רשויות החירום על העול הנפשי
התאבדותו הבוקר (א') של קצין אגף התנועה הציפה לדיון ציבורי את מה שמשרתי רשויות החירום השונות – מד"א, כיבוי אש ומשטרה – לא צריכים שיזכירו להם. ההתמודדות עם קורבנות והמראות הקשים שבהם הם נתקלים בזירות רצח, פיגועים, שריפות, תאונות דרכים ושלל אירועים אחרים, גובים מהם מחיר נפשי כבד מאוד. אלא שאת הקשיים הללו רובם מעדיפים להדחיק או להסתיר מהסביבה. "אנשים פשוט מתביישים לבקש עזרה", הודה כבאי במחוז ירושלים.
עוד בחדשות:
מי המחרימות, מי המוחרמות: שאלות ותשובות
ברגע האחרון: הרב מוטי אלון ויתר על ערעור
אותו כבאי משרת כבר 20 שנה, ולדבריו כל זירה השאירה בתת המודע שלו פצע שלא יירפא לעולם. "חוויתי את כול האירועים הקשים שאפשר לתאר", הוא מספר. "הכי גרוע היה הפיגוע במסעדת סבארו. אני לא אצליח לשכוח את זה לעולם. היו שם מפלים של דם, חלקי גופות וריח נורא. הפיגוע הזה כנראה ילווה אותי כל החיים".
לדבריו רק בשנים האחרונות החלו להגיע לתחנות הכיבוי אנשים מתחום הפסיכולוגיה. "המקצוע שלנו הוא מאוד גברי", הוא מודה. "כולם מאוד מצ'ואיסטים, לא מזילים דמעה, לא בוכים ומעדיפים לשמור את הכול בבטן. כשמגיעים הביתה לא משתפים את האישה בחוויות הקשות".
ההתמודדות עם המצוקה נשמרת לרוב בתוך כותלי התחנה, והכבאים חולקים הומור שחור שעוסק בסיכוי שיום אחד העומס הרגשי יתפרץ. "בגלל שאף אחד לא יבין אותנו, אנחנו מעדיפים לדבר אחד עם השני", הוא מסכם. "בארצות הברית לדוגמה יש פסיכולוג שמגיע באופ קבוע לתחנה כדי לדבר עם הלוחמים. אפשר להגיד שכולנו סובלים מפוסט טראומה ברמות שונות".
חשבתי על פרישה
שלומי, שוטר המשרת במחוז תל אביב של המשטרה, חווה ב-15 השנים האחרונות אירועים מטלטלים שכמעט וגרמו לו לעזוב. ביוני 2001 הוא היה מהראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע בדולפינריום והמראות ערערו אותו. "חודש לאחר מכן זה לא עזב אותי אז פניתי בפעם הראשונה לפסיכולוג שנתן לי כדורים", הוא משחזר. "באותה תקופה התחלתי לחשוב על פרישה מהמשטרה".
מעט אחרי הפיגוע בדולפינריום הוצב שלומי בתפקיד משרדי, וחזר לשטח רק אחרי כשנה: "כשהרגשתי שהטיפול שקיבלתי עזר ביקשתי לחזור לתפקיד הקודם שלי. כשוטר אני מרגיש שליחות והיום הרבה יותר מחוסן להתמודד עם מצבים שעבור אחרים נראים בלתי אפשריים".
יוסי, פרמדיק ותיק במד"א, מספר שכשהוא יוצא לקריאה עם מתנדב נוער הוא ממליץ לו לעיתים להישאר באמבולנס. "אני לא שהם ייחשפו למראות מזעזעים, בעיקר בפיגועים ובתאונות דרכים", הוא אומר. "אישית לא פניתי לעזרה, אבל מכיר אנשים שהלכו לקבל טיפול כי המראות לא עזבו אותם. במד"א יש לכל עובד כתובת לפנות אליה".
לפתח חוסן נפשי
ראש ענף פיתוח והדרכה ברשות הארצית לכבאות והצלה, טפסר משנה רונית ולינעמת דאהן, מתמודדת עם מצוקתם של כבאים כבר יותר מ-30 שנה. "בניגוד לעבר, מאז שהוקמה הרשות החדשה לכל כבאי יש כתובת לפנות אליה בשעת מצוקה, משבר או מצב לחץ", היא אומרת. "בעבר היה יותר מסובך לקבל עזרה דוגמת ייעוץ פסיכולוגי או תמיכה אחרת".
מאז 2004 מעבירים ברשות הכבאות הארצית לחניכי הקורסים מערכי שיעור ייעודים העוסקים במצבי משבר ולחץ נפשיים. "אנחנו ערים למצבים של לחץ ושחיקה", מדגישה ולינעמת דאהן. "בנוסף להפניה לגורמים המקצועיים אנחנו גם מפתחים חוסן נפשי במצבי החירום של לוחמי האש. הדבר משתלב אצלנו בקורסי ההכשרה הבסיסיים וגם בקורסי מפקדי התחנות. מבחינתנו יש חשיבות רבה ל'מגיבים הראשוניים', שאלו הם המפקדים שרואים את הלוחמים מיד אחרי אירוע ויכולים לזהות מיד מצבי משבר ומצוקה".
במשטרה, ישנה יחידה ייעודית למדעי ההתנהגות (ממד"ה), שבה משרתים פסיכולוגים משטרתיים המבקרים בקביעות ביחידות מסוימות דוגמת מז"פ וחבלה. שוטרים בשאר היחידות יכולים לקבל שירות פסיכולוגי על ידי הפנייה מעובד סוציאלי הנמצא בכל יחידה משטרתית. במד"א מופנים עובדים שחשים מצוקה נפשית לאיש רפואה שעבר הכשרה ספציפית ונמצא בכל מרחב. באמצעותו, בשעת צורך, הם מופנים לפסיכולוגים בקהילה לקבלת טיפול מעמיק יותר.
הקצין שפעל לסגירת ציר המוות
קצין אגף התנועה של המשטרה ששם הבוקר קץ לחייו הותיר מכתב שבו סיפר כי המראות הקשים בעבודה הם שהכריעו אותו. אחד הנושאים שקצין המשטרה לקח ללבו במהלך עבודתו היה "ציר המוות" ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, קטע כביש שבו נהרגו בשנים האחרונות 18 בני אדם.
באגף תנועה מציינים כי "מי שפעל והביא לסגירת הציר זה הוא. הקצין לא הפסיק להתריע וללחוץ שיסגרו את הציר הזה עקב ריבוי התאונות הקשות במקום. אם לא הקצין, הציר הזה עוד היה פתוח ואנשים היו ממשיכים להיהרג ולהיפגע".
לדברי קצינים באגף התנועה, "כל חוות דעת שלו הייתה מתקבלת, הרבה אנשים חייבים לו את חייהם. מדובר בקצין מבריק ומוכשר. הוא אהב לצחוק עם החברים, רק בשבוע שעבר עוד שלחנו בדיחות בטלפון אחד לשני. אף אחד אצלנו לא יכול היה לתאר לעצמו שהוא יעשה דבר כזה. אנחנו מאוד מופתעים מהמעשה הקיצוני".
הבוקר היה אמור הקצין להגיע לעבודתו במשרדי האגף בבית דגן. משבושש לפקוד את משרדו נשלחו שוטרים לביתו ואז מצאו אותו ירוי מאקדחו האישי וללא רוח חיים. "לא מתאים לו לא להגיע בזמן לישיבות", סיפרו קצינים באגף התנועה. "על התפקיד שהוא קיבל התמודדו קצינים רבים, אבל הוא הצליח להיבחר מכיוון שמדובר במקצוען".
המנוח, בוגר הטכניון ומהנדס במקצועו, טיפל במסגרת עבודתו בעיקר בתשתיות בכבישים. קציני משטרה מציינים כי לפי ההנחיה שקיבל התבקש להגיע לכל תאונת דרכים קטלנית על מנת לתת חוות דעת מקצועית בנוגע לבטיחות הכביש והתשתיות. כך למשל מצא עצמו במאי 2012 בזירת התאונה שבה נהרגו שמונת בני משפחת אטיאס.
לפנייה לכתב/ת 
