כח מתפרץ / "הכל מקצועי"
חשבתם שרק קבוצות נחותות מתבססות על מתפרצות? בשנים האחרונות אחד מכל חמישה שערים נכבש ממתפרצת. הערב (22:00), צ'לסי של מוריניו תנסה להוכיח את יעילותה של השיטה מול מנצ'סטר סיטי במשחק העונה באנגליה
המשפט הזה, שכנראה אין מאמן בעולם שלא אמר אותו מתישהו, מסמל יותר מכל את הדיסוננס הטקטי שקיים היום בכדורגל העולמי. מצד אחד, כל קבוצה רוצה "לשלוט במשחק", להחזיק בכדור, לשחק אותה ברצלונה או באיירן מינכן. מצד שני, כמות השערים הנכבשים בהתקפות מתפרצות - שהן סממן הסגנון ההופכי לכדורגל של שליטה בכדור - רק הולכת וגדלה.
ההתקפה המתפרצת היא כבר מזמן לא נחלתו הבלעדית של האנדרדוג. לא מעט קבוצות בכירות משתמשות בנשק הזה כדרך חיים. קחו למשל את ריאל מדריד של השנים האחרונות. אין כמעט גוף תקשורת בספרד שלא ניסה לגייס את אוסיין בולט למטרת הדגמה להתקפות המהירות של הבלנקוס, שכבר הראו יותר מפעם אחת איך מבקיעים במתפרצת תוך פחות מעשר שניות. תסתכלו על היריבה שלה, אתלטיקו מדריד, שנאבקת על האליפות למרות שהיא מחזיקה בכדור פחות מיריבותיה (48 אחוזים בסיכום משחקיה העונה), והבקיעה הכי הרבה שערים במתפרצות בספרד, למרות שהיא כמעט תמיד הפייבוריטית במשחק.
המחקרים, ויש לא מעט כאלה בנושא, מראים כמה מספרים מדהימים. בעשור הראשון של המילניום הנוכחי, מספר השערים במפעלים האירופיים שהובקעו תוך פחות מעשרים שניות מרגע חטיפת הכדור, עלה ביותר מ-400 אחוז בהשוואה לעשור שלפניו. בכל טורניר בינלאומי גדול מאז יורו 2004, בערך כל שער חמישי הובקע בהתקפה מתפרצת.
מחקר מקיף שנערך בבריטניה בשנה שעברה הראה שהדרך היעילה ביותר להבקיע שער היא בהתקפה מתפרצת שנמשכת מקסימום 12 שניות וכוללת שתי מסירות בלבד. בנוסף, ניתוח משחקי הנוק אאוט בליגת האלופות בשנים האחרונות (שם המשחקים הם שוויוניים יותר מאשר בשלבים אחרים) מגלה שכ-11 אחוז מסך ההתקפות המתפרצות מסתיימים בשערים - כמעט פי שלושה מאחוזי ההצלחה של התקפות מסודרות ארוכות. בקיצור, עם טקטיקה שמסתמכת על מתפרצות יש לך אולי פחות מצבי הבקעה, אבל כשאלה מגיעים הם יותר איכותיים.
העקרונות של מוריניו
בשנת 2005, בזמן הקדנציה הקודמת שלו בצ'לסי, העביר ז'וזה מוריניו מספר הרצאות בנושא "תרגול לשלמות". המיוחד, אז עדיין אהוב על (כמעט) כולם, בחר בהתקפות מתפרצות כדוגמה לאיך תרגילים באימונים מביאים תוצאות במגרש. "המתפרצת היא הדרך החכמה ביותר להבקיע שער", הוא אמר אז, "כי מול הגנה מסודרת היא המקום לתפוס את היריב ברגע הכי פחות מאורגן שלו. מצד שני, יש כאן גם סכנה גדולה כיוון שבלי תיאום מושלם של השחקנים, בעיקר בעבודה ההגנתית, הכל יכול להתמוטט".
הנה העקרונות הבסיסיים להתקפות מתפרצות לפי מוריניו:
לפתות את היריב. אפשר וצריך לתת ליריב להניע כדור. לא לרדוף אחרי הכדור, אלא להגן נכון עם כמות גדולה של שחקנים ולשמור בצורה "אקטיבית" - לנסות לבלום או לחטוף כדור - רק כשהיריב בעמדה ממנה הוא יכול לבעוט. במצב כזה, כל מערך היריבה מתקרב יותר ויותר לשער שלך ונוצר מרווח בין שחקני ההגנה היריבה לבין השוער. את הרווח הזה מנצלים בהתקפה המתפרצת.
הגנה מאורגנת טקטית. חוליה חלשה אחת יכולה להרוס את כל העבודה. כל השחקנים חייבים להיות מתורגלים לעבוד יחד ומסוגלים להתמודד בשמירה מול כמות גדולה של שחקנים על שטח קטן יחסית. ללא עבודת הגנה מושלמת, שהיא בסיס ההתקפה המתפרצת, הכל יכול לקרוס.
ברור מי משתתף. לא כל השחקנים צריכים לרוץ להתקפה המתפרצת כדי לא לשבור לגמרי את המערך ולמנוע מתפרצת נגדית. השחקנים צריכים לדעת בדיוק מי אלה שיוצאים תמיד להתקפה, כשאליהם מצטרף עוד שחקן או שניים לפי הסיטואציה.
לא בכל מחיר. אין צורך לצאת במהירות להתקפה בכל פעם שמשיגים את הכדור. אם אפשר למסור ישר את הכדור קדימה, עדיף בנגיעה אחת, טוב מאוד. לא חייבים בכוח. ברגע שיש מסירה אחת שאינה קדימה, תרגיל ההתקפה המתפרצת מבוטל.
להעביר כדור לצד בו הותקפת. כשהיריב תוקף מצד מסוים במגרש, הרי שהשחקנים באזור הזה נמצאים בעמדה קדמית יחסית. הפעולה הטובה ביותר לאחר שהשתלטת על הכדור היא העברתו למרכז, אז, באמצעות אחד ממנהלי המשחק, ניתן להחזיר אותו במהירות לצד ממנו הגיעה ההתקפה המקורית - צד שבדרך כלל יהיה חשוף יותר.
פלגריני יגיד "שלטנו במשחק"?
הערב (ב', 22:00) אנחנו מקבלים את משחק העונה באנגליה (וכן, למרות שארסנל ראשונה זה עדיין ה-משחק של העונה), כשצ'לסי של מוריניו תתארח אצל מנצ'סטר סיטי, ואין משחק טוב מזה כדי לבחון את סגנון ההתקפות המתפרצות של הפורטוגלי, סגנון שאפיין אותו בכל מקום בו עבד. בתקופה הראשונה בצ'לסי עם אריין רובן, באינטר עם ההסטה של סמואל אטו לאגף, ובטח בריאל מדריד עם כריסטיאנו רונאלדו.
בכל משחקי החוץ הקשים של צ'לסי העונה, מוריניו ויתר קצת על שליטה בכדור וניסה למקסם את ההתקפות המתפרצות. במפגשים מחוץ לסטמפורד ברידג' מול מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם, שאלקה וארסנל (פעמיים) צ'לסי החזיקה פחות בכדור, אבל לא הפסידה אף פעם. גם במשחק הבית מול סיטי, הקבוצה שמחזיקה כמעט הכי הרבה בכדור באנגליה (רק סוונסי מקדימה אותה), מוריניו עבר לתוכנית מתפרצות. וניצח.
את עקרונות המתפרצת הבסיסיים צריך כמובן להתאים לקבוצה, וצ'לסי עושה מספר דברים מעניינים. קודם כל רמירס, אמנם קשר אחורי, אבל מהיר מאוד עם ובלי הכדור, תמיד מצטרף למתפרצת. וויליאם ואדן הזאר (ובעיקר הוא - השחקן עם הכי דריבלים בליגה) הם האחראים, בדרך כלל, לפעולה המהותית ביותר - אחד מהם יקבל מסירה ראשונית במרכז והשני ירוץ על הקו.
במשחק הליגה באצטדיון האמירויות אוהדי ארסנל התחילו לשיר "משעמם, משעמם" כנגד סגנון המשחק של צ'לסי, אבל למוריניו זה אף פעם לא הפריע. אין ספק שזה מה שנראה מצ'לסי גם הערב מול סיטי, הקבוצה הכי מפחידה באירופה אחרי באיירן מינכן ובטח כשהיא משחקת בבית - שם ניצחה בכל המשחקים העונה ומבקיעה כמעט ארבעה שערים למשחק. זה סיכון, בדיוק כמו שמוריניו אמר בעבר, כיוון שכשאתה מזמין את האויב לתקוף אותך שוב ושוב הוא יכול להכות בך חזק.
מאמן סיטי מנואל פלגריני בטח יוכל להגיד בסיום "שלטנו במשחק", אבל יעילות ההתקפות המתפרצות של צ'לסי, ויכולת הביצוע של סיטי לנטרל אותן, יקבעו האם יגיד את המילים האלה עם חיוך גדול או דווקא באכזבה.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי"
לפנייה לכתב/ת 
