נתניהו והשרים הרימו לאבו מאזן להנחתה
נפתלי בנט, אורי אריאל, יובל שטייניץ ואפילו ראש הממשלה חיממו את הגזרה מול קרי, ועזרו ליו"ר הרשות. הגמישות שהציג בראיון ב"ניו יורק טיימס" שבו פרס את עמדותיו, היא חלק ממהלך מדיני-תקשורתי מתוחכם שמעניק לו יתרון ב"משחק ההאשמות"
לא צריך להקל ראש בניצני הגמישות שהפגין אבו מאזן בראיון עמו שהתפרסם היום (ב') ב"ניו יורק טיימס". עם זאת, ברור לגמרי שהרעיון הפייסני שהציג הוא מהלך מדיני-תקשורתי מתוחכם שנועד להעניק לצד הפלסטיני יתרון מוחץ ב"משחק ההאשמות" המתנהל במקביל למו"מ המדיני בין הישראלים לפלסטינים, ומתלהט לנוכח הסכם המסגרת שמזכיר המדינה ג'ון קרי עומד להציע.
עוד בחדשות:
- "חרם? גם הפלסטינים וגם הישראלים ייפגעו"
- יעלון מול השר האיראני; זריף: השואה - טרגית
- ליברמן: "מה ההיסטריה?". לבני: "קרי דואג לנו"
- בכיר בלשכת מרקל נפגש עם נטורי קרתא
גם ישראל וגם הפלסטינים מעוניינים שאם יתפוצץ המו"מ או שהצעת קרי תיתקל בסירוב, תופל האשמה על הצד השני. זה הנושא העיקרי שמעסיק כרגע הן את ההנהגה הפלסטינית והן את ראש הממשלה בנימין נתניהו. בראיון ל"ניו יורק טיימס" מיהר אבו מאזן לנצל את הריב הקולני והמתוקשר המתנהל כעת בין הפוליטיקאים הישראלים לג'ון קרי כדי להתייצב בעמדה של האיש הטוב.
הוא מנסה - ואף מצליח בכישרון רב - להפגין גמישות ונכונות ללכת עד הקצה יד ביד עם מזכיר המדינה הפעלתן כדי לקדם את השלום. אבל בפועל, כשבוחנים לעומק את הנקודות שבהן מגלה אבו מאזן גמישות, מגלים שיש בהן מעט מאוד חדש.
אך כאמור אסור לזלזל גם בהתגמשות הקלה של יו"ר הרשות, שמתבטאת בכמה תחומים. אחד מהם קשור בהסכמתו לנוכחות לתקופה בלתי מוגבלת של כוח צבאי של נאט"ו בכל שטחי הגדה המערבית שיהיו בשליטת הפלסטינים. סביר להניח שמדובר בכוחות שחיילים אמריקנים ישתתפו בהם, ולכן יש בכך משום ניסיון לשפר את ביטחונה של מדינת ישראל בנושא סיכול הטרור.
חיילים אמריקנים ואירופאים הוכיחו בעבר - גם בלבנון - שהם לא מעלימים עין כשהם רואים התארגנויות טרור והפרות הסכמי ביטחון המתבצעות לנגד עיניהם. השאלה היא רק אם חיילים אלה יוכלו לספק את אותה עליונות מודיעינית וייהנו מאותו חופש מבצעי שמאפשרים לצה"ל כיום לסכל כוונות טרור עוד לפני שהן מתממשות.
מגבלה נוספת היא שנוכחות כוח נאט"ו - ובעיקר חיילים אמריקנים וישראלים בשטחי המדינה הפלסטינית ועל גבולותיה כולל המערבי - תקשה על ישראל לפעול. כך היה בלבנון: החיילים הנורבגים והאירים שהוצבו שם במסגרת יוניפי"ל הם שהפכו את מדינותיהם לעוינות לישראל על רקע מעשי טרור שבוצעו מתחת לאפם ובעקבות התגובה הישראלית אליהם.
קודם נוודא שהג'יהאד לא מאיים
נקודה נוספת שבמסגרתה מגלה אבו מאזן גמישות היא הסכמתו לנוכחות צבא ישראלי בגדה המערבית למשך חמש שנים ולא שלוש. הגמישות אמנם מתבטאת בכך שהוא מרחיב את פרק הזמן שבו הוא מוכן "לסבול" נוכחות ישראלית בשטחים הנתונים למרותו, אבל אבו מאזן עמעם בכוונה את הנקודה הזאת: הוא לא אמר לכתבת "הניו יורק טיימס" ג'ודי רודורן אם בהסכמתו ל"נוכחות צבא ישראלי" הוא מתכוון לכל שטחי הגדה - כולל בקעת הירדן - או שמדובר רק בשתיים-שלוש תחנות התראה שאותן יאיישו אנשי צבא ישראלי.
ישראל מתנגדת לקביעת מסגרת זמן קשיחה - לא שלוש שנים וגם לא חמש - אלא דורשת שהנסיגה של צה"ל משטחי הרשות הפלסטינית תתבצע רק אם התנאים האזוריים יאפשרו זאת. למשל אם יתברר שארגון ג'בהת א-נוסרה המזוהה עם אל-קאעידה וארגונים ג'יהדיסטיים אחרים לא ישתלטו על ממלכת ירדן ואינם פועלים ממנה. רק בחינת המצב בשטח, ואחרי שיהיה ברור שלא נשקפת סכנה מהגבול המזרחי, תביע ישראל נכונות להוציא את כוחותיה מבקעת הירדן ואולי גם מאזורים אחרים בגדה המערבית.
אבו מאזן רמז בריאיון שהוא מוכן שההחלטה לגבי הבשלת התנאים לנסיגה הישראלית הסופית תתקבל על ידי "צוות הערכה" אמריקני-ירדני. לדבריו, ישראל לא תורשה לקבוע בעצמה מתי היא יכולה להסיג את צבאה. בכל מקרה הסכמתו של יו"ר הרשות לנסיגה הדרגתית של צה"ל במשך חמש שנים אינה מהווה ויתור מפליג מפני שהיא תתבצע במקביל לפירוק ההדרגתי של ההתנחלויות שלא ייכללו בגושי ההתיישבות. כלומר, אבו מאזן מציע שהנוכחות הישראלית - שבתחכום רב הוא לא מפרט את מיקומה - תפחת בהדרגה.
עם זאת עדיין ראוי לציין את חשיבות הדברים שהוא כן אומר: אבו מאזן מסכים שהפירוק של היישובים הישראליים ושל הנוכחות הישראלית הצבאית הישראלית יתבצעו בתוך חמש שנים ולא שלוש שנים.
הסירוב להכרה במדינת הלאום היהודי
עוד חידוש שמובלע בריאיון עם אבו מאזן הוא שהפלסטינים יסכימו להאריך את שיחות המו"מ עם ישראל מעבר לאפריל 2014, אם נוסחת המסגרת שיציע קרי לא תהיה מנוגדת לחלוטין לתפיסתם. אבו מאזן אמנם רמז בעבר על נכונות כזו, אבל עכשיו הוא אומר את זה באופן גלוי לגמרי.
עם זאת, הוא דורש שישראל תכריז על הקפאת התנחלות בשטחים שאינם נכללים בגושי ההתיישבות היהודיים בתקופה שבה יוארך המשא ומתן,
ובתמורה הוא מציע את המשך ההימנעות הפלסטינית מפנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג ומניסיונות להתקבל ל-60 ועדות של האו"ם.
לצד גילויי הגמישות בנושא הביטחון שאותם מדגיש אבו מאזן כדי להשפיע על דעת הקהל האמריקנית, הוא אינו מסתיר את סירובו הנחרץ להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. הוא מצטט מקורות שונים בניסיון להוכיח שדרישה זו לא עמדה על הפרק בעבר, אבל הוא לא ממהר להסביר ל"ניו יורק טיימס" מה מקור ההתנגדות שלו. הנושא הזה מעומעם אף שברור לגמרי שבהכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי מוותר אבו מאזן הלכה למעשה על זכות השיבה, ולזה הוא לא מוכן.
לסיכום, סביר להעריך שהמהלך של אבו מאזן הוא חלק מ"משחק ההאשמות", והתזמון שלו, מנקודת ראות פלסטינית, הוא אידיאלי. נפתלי בנט, אורי אריאל, יובל שטייניץ ואפילו נתניהו הרימו לו להנחתה. עם זאת, מעודד לראות שאבו מאזן מגלה גמישות בנושא הביטחון ואף אומר נחרצות שהוא ימנע אינתיפאדה שלישית ככל שידו משגת.