מחוברת לעצמה: האינטרנט של צפון קוריאה

זו שעת אחר הצהריים מאוחרת בספרייה האלקטרונית באוניברסיטת קים איל סונג בצפון קוריאה, שם שורה אחר שורה סטודנטים לבושים באלגנטיות יושבים בשקט, ומביטים בצגי המסך בעודם גולשים באינטרנט. לכאורה מדובר בתמונה מוכרת ורגילה, ובדיוק בגלל זה אנשי הרשויות מאפשרים להביט בה.

עוד חדשות מהעולם :

• איראן: סופת השלגים הכי חזקה זה 5 עשורים
• חברה ב"אחים המוסלמים"? עילה לגירושים
• הסלפי המסוכן אי פעם: ברח משוורים וצילם
• במקום בנות, בסין נוטשים תינוקות מוגבלים
  

הרי בפועל, צפון קוריאה נמצאת בפער אדיר משאר העולם בכל הנוגע לזכויות אדם הקשורות לאינטרנט. למעשה, פשוט אין בה כאלה, אבל בכל זאת - המדינה הופכת מקוונת יותר ויותר. אף שהיא שומרת את תושביה באופן מכוון וקפדני מבודדים ומונעת מהם להתוודע לגמרי למתרחש בעולם שבחוץ, היא יודעת שהיא חייבת להכניס לתחומיה את עידן המידע כדי לשרוד בכלכלה הגלובלית.

מעבדת מחשבים באוניברסיטת קים איל סונג(צילום: AP)

כמו בהיבטים רבים אחרים הנוגעים להתנהלות הפנימית שלה, צפון קוריאה ניסתה מאוד לשמור על יחסיה עם האינטרנט הרחק מעיניים בינלאומיות, אולם לאחרונה היא אפשרה לסוכנות הידיעות AP להציץ ולחשוף את רשת האינטרא-נט הפנימית העצמאית שלה "קוונגמיונג" ("Bright" או "בהירות") הנתונה לפיקוח הדוק.

אחד הדברים הראשונים שבהם מבחין משקיף מהצד באוניברסיטת קים איל סונג הוא שסטודנטים באמת לומדים שם. הם לא מבזבזים זמן ברשתות חברתיות כמו "פייסבוק" או "רדיט" ולא ב-BuzzFeed. למעשה, סביר להניח שהאתרים שאליהם הם גולשים אינם נמצאים אפילו באינטרנט אלא ברשת ה-Birght הצפון קוריאנית בלבד.

צ'אטים ואימייל? תחת פיקוח. תוכן? מוגבל עד כדי כך שהשימוש ב-Bright לא ממש מצריך מעקב מצד השלטונות.

באינטרא-נט אין צורך בפיקוח הדוק - התוכן מוגבל מראש(צילום: AP)

מה בנוגע ל-OS? זהו "Red Star", "כוכב אדום", שזמין כעת בגירסה 3.0, ושנראה במידה רבה כמו מערכת ההפעלה של מייקרוסופט אבל נמצא בשימוש רק בצפון קוריאה. ל"כוכב אדום" יש נגני וידאו ואודיו ואפילו משחק - שח קוריאני. יש מנוע חיפוש בסגנון פיירפוקס שנקרא "המדינה שלנו" ושעוזר למשתמשים לגלוש בכ-1,000 עד 5,500 אתרים, במיוחד של אוניברסיטאות, משרדי ממשלה, ספריות ותאגידים בבעלות הממשלה. לרוב הצפון-קוריאנים אין גישה כלל לאינטרנט.

כמו האינטרנט של שנות ה-80'

"המטרה היא להינות מההטבות של טכנולוגיית המידע, במקביל לשמירת מרחק מהשפעות זרות שעלולות להיות שליליות", הסביר סקוט ברוס, מומחה לטכנולוגיית מידע בצפון קוריאה ואנליסט בארגון CRDF Global בווירג'יניה.

עותקים של "כוכב אדום" מצאו את דרכם החוצה מצפון קוריאה ונלמדו בחו"ל, אבל צפון קוריאה שומרת על מידה רבה כל כך של חשאיות סביב Bright, הרשת שאותה השיקה לפני יותר מעשור, עד שהגישה אליה נמנעת אפילו מהיועצים הטכניים הזרים שבהם המדינה עצמה משתמשת. ניתן להשתמש בה רק בצפון, והיא נועדה לשימוש פנימי גרידא.

האבות המייסדים של צפון קוריאה באוניברסיטת פיונגיאנג למדעים וטכנולוגיה(צילום: AP)

"לא קרה אפילו פעם אחת שקיבלתי רשות להשתמש באינטרא-נט, כיוון שהרעיון הוא שהיא אינה פתוחה לזרים", מספר וויל סקוט, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת פיונגיאנג למדעים וטכנולוגיה שסייע לצפון קוריאה במלאכת הרישות שלה. עם זאת במהלך אינטראקציות יום-יומיות עם סטודנטים צפון-קוריאנים באוניברסיטה שלו, סקוט הצליח לגבש מושג כללי לגבי מהי Bright.

"האינטרא-נט מספקת קשר בין התעשייה, האוניברסיטאות והממשלה. נראה שהיא מתמקדת בהפצת מידע יותר מאשר במסחר, בידור ותקשורת", אמר לסוכנות AP. "בהתחשב במשאבים המוגבלים במדינה, שבה מחשבים אינם מוחזקים בדרך כלל בבעלות של אנשים פרטיים ונחשבים למשאב יקר-ערך, זה דומה מאוד לשימושים שנעשו תחילה באינטרנט בארה"ב כשהוא נכנס לשימוש בשנות ה-80'".

לדבריו, מבחינה טכנולוגית האינטרא-נט של צפון-קוריאה הוא מיני-אינטרנט, עם שילוב של חברות מיזם משותף ומעבדות השייכות לממשלה, שמחזיקות ביחד בתשתית הליבה שקיימת ברשת הגלובלית.

צפון קוריאנים במוסד לימודי בפיונגיאנג. סכר המידע ייפרץ?(צילום: AP)

סטודנטים בוגרים ופרופסורים צפון-קוריאנים באוניברסיטת פיונגיאנג למדעים וטכנולוגים מורשים לקבל גישה לאינטרנט האמיתי ממעבדת מחשבים המוקדשת לכך, בדומה לאותה ספרייה באוניברסיטת קים איל סונג. הם מקבלים את אותה מהירות וגישה ללא-סינון כמו מרצים זרים, אף שהגישה של לאינטרנט נמצאת תחת פיקוח. סקוט אמר כי סטודנטים בוגרים אינם משתמשים באינטרנט באופן הדומה לזה של האמריקנים, אלא מתייחסים אליו יותר כמו בדרך שבה במערב סטודנטים מערביים עשויים לבקר בספרייה כדי למצוא ספרים.

אימיילים של סטודנטים חייבים להיות תחת פיקוח ולקבל אישור מאחד מסגני הנשיא של האוניברסיטה לפני שיישלחו, ופירוש הדבר לפי סקוט שהם משתמשים באימייל לעתים רחוקות.

מצאתי את כל הספרים, מי צריך אינטרנט?

"יש התנגדות מסוימת לרעיון לספק גישה לאינטרנט לסטודנטים ובאופן כללי משרדי ממשלה אינם מעודדים זאת משום שבעיניהם הדבר אינו מצדיק את הסכנה הטמונה בכך", אמר. "אני חושב שתגלה חוסר מפתיע של פיקוח טכני על האינטרא-נט, בעיקר בשל הרמה הגבוהה של הצנזורה העצמית שהתגבשה בנפש הקולקטיבית הצפון-קוריאנית".

בשל חוסר הניסיון הכללי של האוכלוסייה בכל הקשור לאינטרנט והתפיסה שמדובר בטריטוריה מסוכנת ואסורה, אין תביעה לשינוי. ההטפות של הממשלה בנוגע לקשר עם העולם שבחוץ טבועות כה עמוק, עד שאפילו חלק מהסטודנטים באוניברסיטת קים איל סונג אמרו כי הם רואים באינטרנט כלי שהדרך הטובה ביותר להשתמש בו היא במתינות.

משתמשים במחשבים בבית הספר הבינלאומי לכדורגל בפיונגיאנג(צילום: AP)

"אני משתמש באינטרנט לעתים קרובות כדי לחפש הפניות לספרים באנגלית", אמר רי ג'ונג היוק, סטודנט למתמטיקה בן 21, "אבל האמת היא

שברשת האינטרא-נט הלאומית יש את רוב הספרים שלהם אני זקוק, אז אני לא צריך להשתמש יותר מדי באינטרנט".

ועדיין, חלק מהמומחים מאמינים שככל שהצפון-קוריאנים יכירו יותר ויותר את התועלת שצומחת מהעולם המקוון - טרנד שנראה בלתי נמנע אם צפון קוריאה רוצה להישאר עם הראש מעל למים בעידן המידע - המשטר הצפון-קוריאני יתקשה יותר ויותר למנוע מסכר טכנולוגיית המידע להיפרץ.