מחפשים קשרים או כישורים? המיונים לגל"צ - מאחורי הקלעים

אי שם ביפו, בחדר עם קירות מתקלפים, כיסאות פלסטיק ודלת ישנה, נכנסים בזה אחר זה צעירים בני 18 לראיון אחד שיכול לשנות את חייהם, או לפחות להקל עליהם בצורה משמעותית: מבחן הקבלה לתחנת הרדיו הצבאית, גלי צה"ל. מתוך מאות הנבחנים שהחלו את תהליך מיון לגלי צה"ל, יסיימו אותו 20 בלבד. לא פלא שכל המרואיינים נכנסים למבחן ברגליים רועדות.

בכירים רבים בתקשורת הישראלית גדלו בתחנה הזו, אבל גם קברניטיה מבינים שלמרות השמות הגדולים, יש בעיה במיתוג: ברחוב הישראלי חושבים שהקבלה לתחנה כרוכה בלא מעט קשרים משפחתיים. ויטמין פי אם תרצו. אולי כדי להיפטר מהתדמית הזו ולחשוף איך באמת נבחרים המתמודדים לשירות בתחנה, הורשינו להיכנס לתוך הראיונות האישיים.

גלי צה"ל. יש גם סימולציות(צילום: עמית קוטלר)

הצעירים מגיעים לראיון הזה אחרי שכבר עברו כמה שלבים. מול שבעה בוחנים, בהם גם נטע ליבנה מ"ידיעות אחרונות" ועומר בן רובי מגלי צה"ל, הם נשאלים על שלל נושאים, ממלחמת יום הכיפורים ועד "מאסטר שף", ונדרשים לעבור סימולציות. התהליך פשוט: הנבחנים מגישים טפסים עם פרטיהם האישיים והתחום בו הם רוצים לעסוק, הבוחנים עוברים עליו ומזמנים אותם לחדר לראיון בעל פה. בסיומו הם מחווים דעה ונותנים ציון בין 1 ל-5 על הידע הכללי, מוטיבציה, פוטנציאל עיתונאי וכדומה.

אחת הנבחנות כתבה בטופס, בכוונה או שלא, שהיא בתו של עובד באחד מגופי התקשורת. הבוחנים זיהו את השם, אבל לא הרחיבו בשיחה. למרבה הפתעתי (ואולי בגלל נוכחותי) שום גבה לא הורמה, והנושא כלל לא עלה בראיון עמה.

"מי הזמרים המצליחים בישראל?", נשאלת אותה נבחנת. "אמממ", היא מחייכת חיוך מבויש, "אייל גולן?". הבוחנים מחליטים לבדוק את היכולות שלה כמראיינת בסימולציה שמדמה ראיון עם הזמר, שנמצא במוקד תשומת הלב הציבורית בימים אלו בגלל פרשת הקטינות. "איך אתה מרגיש בימים אלו?" שואלת המראיינת הנרגשת. בן רובי, בתפקיד גולן, עונה לה: "אני אחרי הופעות, מאושר באדם". "כמו תמיד?" היא מנסה. "אני מאוד אוהב להקליט באולפן", משיב בן רובי, "הקהל תומך בך בעקבות הפרשה?", היא שואלת, ובן רובי מוסיף להקשות: "בואי, אשריין לך כרטיסים ותראי לבד".  בהמשך היא נשאלת שאלות על ידע כללי, ומשיבה נכון על חלקן. ההתרגשות ניכרת על פניה.   

אחרי שהיא יוצאת מהחדר, הבוחנים לא מסתירים את אכזבתם. "בידע הכללי היא כשלה, גם הראיון עם גולן לא היה משהו", הם אומרים, "אל תשכחו שהיא באה על תקן קריינית. היא תהיה ברזרבה" - כלומר אם יהיו טובות יותר, היא תישאר בחוץ. "הכל יחסי", הם מסבירים.

"מבטא רוסי זה מעולה"

הצעירים ממשיכים להיכנס לחדר. כל ראיון נמשך קרוב לרבע שעה. את התרגשות הצעירים ניתן לזהות בקלות. אולי היא הגורם לכמה טעויות מביכות: "מלחמת יום הכיפורים היתה ב-1960", או "דליה איציק היתה חברת כנסת מטעם הליכוד". 

אילנה דיין. מודל החיקוי(צילום: אלדד רפאלי )

ירון דקל, מפקד גלי צה"ל, דיבר בעבר על חשיבות שילוב צעירים מהפריפריה בתחנה הצבאית וביקש אף לתת הם עדיפות מסוימת. בצהריים, אחרי כמה שעות של בחינות, מגיעה אסתי (שם בדוי). היא מתגוררת בדרום הארץ ומעידה על עצמה שהיא "שגרירה של ישראל". הרזומה שלה מרשים במיוחד. עוד לפני שהיא נכנסת לחדר אני מנסה להפוך את המבחנים למיני תוכנית ריאליטי ושואל את השופטים (סליחה, בוחנים): "על פי הרזומה היא תעבור? עוד לפני שפגשתם אותה". בן רובי ממהר להשיב בחיוב אבל מוצא דרך מילוט: "לפעמים הרזומה מטעה". לא במקרה הזה.

"מי המודל לחיקוי שלך?" שואל בן רובי את אסתי, שעלתה מרוסיה כשהיתה תינוקת. "אילנה דיין. היא שירתה בגלי צה"ל ועלתה מארגנטינה", היא משאירה את הבוחנים פעורי פה. היא עונה בהצלחה על שאלה אחר שאלה תוך שימוש בשפה רהוטה. "לאן את רוצה להגיע?", שואלים הבוחנים. "לתקשורת ואז למשרד החוץ", היא מחזירה.

אחרי שהיא יוצאת, כולם מסכימים שהיא מתאימה. "קודם התלהבנו מכאלה שהיו בינוניים. לכן אמרנו שהכל יחסי", אומר בן רובי, ודקל מוסיף: "היא מזכירה לי את הראיון של אילנה דיין". כשהם חושבים על תפקיד מתאים, עולה גם עניין המבטא: "זה מעולה שיש לה מבטא רוסי, חשוב שתהיה לנו קריינית עם מבטא כזה".

המבחנים נמשכים. מורן (שם בדוי) נשאלת על מי היתה רוצה להפיק תוכנית לו היתה ניתנת לה אפשרות כזאת,

ומשיבה: המוזיקאי גבריאל בלחסן. "מי היה מגיש אותה?", על השאלה הזו אין לה מענה. היא נשאלת על צופית גרנט ולאחר מכן על בעלה וגם על החתונה של שר החינוך גדעון סער עם מגישת הטלוויזיה גאולה אבן - פינג פונג זריז של שאלות ותשובות. העיקשות של הבוחנים לא מעייפת את הצעירים חדורי המוטיבציה, שלא מתביישים גם לבקש זמן סביר כדי לענות. 

"המבחנים כאן קשים", אומר דקל, "כי אנחנו גם בוחרים את דור העתיד של כל התקשורת, הרי הם לא יישארו בגלי צה"ל לנצח". מתוך אלה שניגשו למבחנים, רק בודדים יצליחו לעבור. אני, למשל, אפילו לא זומנתי למבחנים, אף על פי שביקשתי. החלטתי לסגור חשבון עם הבוחנים ולעבור את הראיון כאחד הצעירים. "אם תיכשל אל תיעלב", אמרו לי. לא נעלבתי.