בין דמיון למציאות: פחדים של ילדים
כל הורה מכיר את זה - דימיונם המפותח והמבורך של הילדים הופך לא פעם לקושי, כאשר הם מתחילים לפחד. פחד מחושך, ממפלצות ומנטישה הוא פחד טבעי ונפוץ. הפסיכולוגית מיכל אופיר ויזל נותנת עצות שימושיות כדי לעזור לילד ומסבירה מתי צריך להתייחס לנורות האזהרה
מהרגע שילדים מביעים יכולת תפיסה כלשהי, ולו הקטנה ביותר, אנו מנצלים את העובדה ש"אין כמו דמיון של ילדים" ואת ההנחה החינוכית העתיקה ש"חשוב לפתח את הדימיון של ילדים קטנים כמה שיותר". אז אנחנו משכיבים יחד את הבובה לישון במיטת צעצוע שלה ומדברים בשקט בשקט כדי שלא תתעורר, מאכילים אותה באוכל שהכנו לה במטבח הפלסטיק הנוצץ שלה, אנחנו קונים להם את כל משחקי הדימיון הקיימים, עמומים יותר או פחות, "כי זה מה שמפתח אותם הכי טוב" או מבקשים מהם לספר סיפור לפני השינה במקום להיצמד לטקסט קבוע. אלא שאותו דימיון כל כך מבורך הופך לא פעם לקושי, כשהילדים הקטנים שלנו מתחילים לפחד.
- משחקים בכסף: פעילות מהנה וחינוכית עם הילדים
- כל הפתרונות והרעיונות לבילוי אחר הצהריים חורפי
חשוב לדעת שפחד הוא רגש טבעי, נפוץ ואף הכרחי - בכל גיל. אנחנו מפחדים לחצות את הכביש בלי להסתכל לצדדים שמא תבוא מכונית ותפגע בנו או מפחדים להביך את עצמינו בדייט ראשון, כי אנחנו עלולים להיפגע וטבעי שנגן על עצמינו. בעקבות הפחדים אנו למדים להתגבר ולמנוע את הופעתו בעתיד.
בקרב תינוקות וילדים לא רק שפחד הוא רגש טבעי, אלא גם חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלהם ונדבך חשוב בהתקדמותם התפתחותית. כך, למשל, אחד הפחדים הנפוצים והחשובים להתפתחותו של הפעוט הינו פחד מפני זרים, המופיע בגיל עשרה חודשים לערך. אם עד אותו רגע התינוק חייך או לא הגיב כלפי כל אדם זר שניכר בדרכו, בגיל עשרה חודשים הוא נבהל, בוכה ומביע התנגדות עזה למראה אדם לא מוכר או לאור התרחקות של אחד מהוריו. פסיכולוגים ואנשי מקצוע רואים בפחד זה שלב חיובי בהתפתחותו של הפעוט, המעיד על כך שהוא יודע מי הם הוריו, קשור אליהם ואינו שש לגשת לכל זר שפונה אליו. לכל גיל או שלב התפתחותי פחדים אופייניים, שכל ילד צפוי לחוות וגם להתגבר ולהמשיך הלאה.
הפחדים האופייניים לגילאי חמש עד שבע
הפחדים האופייניים לגילאי חמש עד שבע יכולים אף להופיע מעט קודם לכן, כבר בגיל ארבע. בגיל זה ילדים נוטים להביע פחד מפני חושך או מחלומות רעים, אשר מהווה ביטוי לפחד מהלא נודע. כמו כן, בשל העלייה ברמת התפיסה הקוגניטיבית שלהם, הם מתחילים לפחד מכאבים גופניים - מזריקות, ביקור אצל רופא (בעיקר אצל רופא שיניים) פחד מליפול או להיפצע. לקראת סוף גיל שבע ילדים עשויים להביע פחד מפני המוות שלהם או של הוריהם.
ילדים בגילאי הגן כבר מסוגלים "לחזות את העתיד" לאור ניסיון העבר שלהם. הזיכרון שלהם יציב יותר וכן גם היכולת שלהם להסיק מסקנות ולכן הם מסוגלים, יותר מבעבר, לצפות את תוצאתם של אירועים מסוימים, כמו למשל את תוצאת הכאב של ביקור אצל רופא. כאמור, הביטוי של יכולות אלו בפחד הוא חלק טבעי ואף מבורך בהתפתחות שלהם ומבטא יכולות רגשיות ושכליות גבוהות יותר.
פחד נוסף, שהוא המשכו של פחדים שנראו בגילאים צעירים יותר, הינו הפחד מפני נטישה. אין הכוונה לפחד מפני נטישה בבוקר כשההורים משאירים אותם בגן והולכים לעבודה. ילדים בגילאי שש - שבע נוטים להביע פחד מפני "נטישה" של הוריהם בשל סיבות של מוות או גירושין, בעיקר בתקופתנו בה גירושין נפוצים יחסית.
הפחד הנפוץ ביותר בגילאים אלו הינו הפחד מפני מפלצות או מכשפות. מפלצות הוא מושג רחב ועשיר, אשר מקבל ביטוי שונהבין ילד אחד למשנהו. אחת הסיבות העיקריות להופעתו של פחד זה הוא כאמור העולם הדימיוני העשיר, אשר מאפיין את ילדי גיל זה ואשר מקבל חיזוק בפעילות היום-יומית שלהם בגן ובמשחקים בבית. ילדים בגילאים אלו מתקשים להבחין בין דימיון למציאות, הגבולות מטשטשים וכך המפלצות הופכות לגורם מאיים מציאותי. ברוב המקרים, מפלצות מופיעות באמצע הלילה, כאשר החדר חשוך והילד מתעורר ומוצא עצמו לבדו והמפלצת מהווה דמות מוחשית לילד, לא פלא שהוא כל כך מפחד.
לא פעם הפחד מפני מפלצות גובר או מקבל ביטוי מוחשי בעקבות צפייה בסרטים או תוכניות טלוויזיה בהן דמויות שונות, משונות ומפחידות.
ההשפעה של הטשטוש בין דימיון ומציאות גורמת לילדים צעירים לראות בדמויות בסרטים דמויות אמיתיות ולהאמין לעלילה כאילו הייתה לקוחה מהמציאות שלהם ממש. מסיבה זו חשוב לבחון היטב לאלו תכנים חושפים את הילד ובאיזה תזמון ובעיקר חשוב לשים לב איזה חוויה נחרטה בו לאחר הצפייה בתכנים מעין אלו. לרוב פחדים ממפלצות נוטים להיחלש לקראת גיל שש וחצי - שבע ואז מתחילים להופיע כאמור פחדים מוחשיים, כמו למשל הפחד מפני כאב ופגיעה בשלמות הגוף.
כניסה למערכת החינוך
ביטוי משמעותי נוסף של פחד הנטישה מופיע עם העלייה לבית הספר והשינוי החד שחל במסגרת החינוכית אליה היו מורגלים הילדים. או אז עלולים לחזור פחדי הנטישה המוכרים בפרידה בשער הגן, ולו לתקופה קצרה. ילדים שעברו בין מסגרות או שעולים לכיתה א' ללא חבריהם או ילדים המתקשים ביצירת קשרים חברתיים, עלולים לחוות חרדה חברתית, אשר מתבטאת בתחושה שלא אוהבים אותם, מדברים עליהם מאחורי הגב, צוחקים עליהם וכדומה.
מבכי ועד שתיקה רועמת - תגובות נפוצות לפחדים
מרגע היוולדם, תינוקות ופעוטות מתקשרים באמצעות בכי ומביעים פחד בבכי, צרחות והיצמדות להורה. כך הם מאותתים לנו שמשהו מפריע להם ובעיקר שהם זקוקים לעזרתנו.
גיל הגן, סוף הינקות ותחילת הילדות, הוא מעין התבגרות ראשונה. כמובן שהילד עודנו ילד, אך הוא גם קצת "מתבגר" – הוא יודע להביע את עצמו טוב יותר, אולי אפילו להגיד שהוא פוחד ולא רק לבכות או להיצמד להורה נוכח האיום. לפעמים הילד בוחר להפנים ולא לספר על הפחדים שלו. במקרים כאלו יכול להיות שפתאום הוא ירבה להתלונן על מיחושים גופניים, כאבי בטן, כאבי ראש, בעיות בשינה, שינויים בתיאבון ועוד. יש ילדים שלא יביעו ביטויים מילולים לפחד, אך יהיה שינוי ניכר בהתנהגותם - עצבנות יתר, התפרצויות זעם כמו גם התכנסות והסתגרות בעצמם או ביטויים של עצב ובדידות.
נורות אזהרה: כאשר מופיעות בעיות בתפקוד הרגיל של הילד, שהוא מסרב בתוקף ללכת לגן או לבית הספר, כאשר מופיעות בעיות חמורות בשינה או בתיאבון וכן שינויים חדים בהתנהגות, שאינם חולפים תוך כמה ימים, כמובן כאשר הילד מביע חרדה מתמשכת ומשתקת, מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע.
איך תסייעו לילדיכם להתגבר על הפחד?
כאמור, פחדים הם חלק בהתפתחותם הטבעית של ילדיכם, אך אין זה אומר שהם צריכים לחוות או להתגבר עליהם לבד. הכלל החשוב ביותר הינו לא לזלזל בפחדיו של הילד. הצורך הטבעי להגיד לילד "אין לך ממה לפחד" לא רק שלא מסייע לו להתגבר על הפחד, אלא עשוי לתת לו את התחושה שהוא לבד בהתמודדות מולו. באותו אופן, גם התעלמות מביטויי הפחד של הילד רק תפגע בילד וביחסים בין הילד להורה. לכן חשוב להביע אמפתיה כלפי ביטויי הפחד של הילד, לשמוע, להקשיב ולהכיל את התחושה של הילד ולהעניק לו תחושת ביטחון ורוגע.
עם הופעתם של פחדים ממפלצות ניתן להיעזר ביכולת הדימיון של הילד, לעשות שימוש בדימיון חיובי ולהמציא מגוון דרכים להבריח את המפלצות (להכין קופסא ללכידת המפלצת, אבקת קסמים או כל אמצעי אחר שיעזור לילד להתמודד עם המפלצת ולהתגבר עליה בעצמו). אגב, מומלץ לקרוא ספרים העוסקים בהתמודדות עם מפלצות על מנת להקל על ההתמודדות ולאפשר שינוי של החוויה המפחידה. יחד עם זאת חשוב מאוד, וודאי ככל שהילד מתגבר,לעזור לו למתוח גבול ברור בין מציאות לבין דימיון על ידי הסברים ודוגמאות.
באשר לפחדים שאינם קשורים במפלצות, הכנה מוקדמת (לפני עליה לכיתה א', לפני ביקור אצל הרופא), הקשבה, יצירת אווירה נעימה ותומכת שתעודד אותו לדבר עם פחדיו היא נדבך חשוב ביכולת שלו להתגבר על הפחדים ובהמשך להתמודד איתם לבד.
מיכל אופיר ויזל, פסיכולוגית קלינית במרכז ד״ר טל
לפנייה לכתב/ת 
