קייל מינוג: שבוע עם מתכוני "השיטה הסודית"

רפי אהרונוביץ' שוב נפרד בצער מהאנטרקוט וחי שבועיים על מנות מספר המתכונים החדש "השיטה הסודית". האם המחברת, רחל טלשיר, הצליחה לעשות ממנו בנאדם? כל זאת ועוד בסיפור על שייק ירוק, סלט קייל ומתכונים בריאים

אוכל, חברים, הוא עיסוק שמלווה אותי 24/7. או שאני מבשל או שאני אוכל או מוכר אוכל או שמדברים איתי על זה או שאני כותב. בקיצור: אין לאן לברוח, או כמו שאומרים בלעז -"אתה יכול לברוח אך אינך יכול להתחבא״ (אצלי זה גם כנראה בגלל המימדים שלי).

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

כמו שאתם כבר יודעים, מפעם לפעם אני מנסה דיאטות טרנדיות וממלמל מנטרות בריאותיות כאלו ואחרות. לא שאני מצפה לרזות יותר מדי, אבל זה גורם למשקלי להישאר בגדר הסביר פחות או יותר וגם מעניין אותי תזונתית.

כשבתי הקטנה והחבר שלה היו טבעונים במשך תקופה לא קצרה, יצא לי אפילו לנסות מסעדות טבעוניות ולאכול שם מנות בלי בשר, ביצים וחלב. חלק היה אכיל, חלק טעים ועל חלק כדאי לא לדבר בכלל - התפלגות שאגב לא חריגה גם בקרב הרבה מסעדות לא טבעוניות.

לאחרונה התגלגל לידיי הספר עם כותרת המפתה: "השיטה הסודית - המתכונים". המחברת שלו, רחל טלשיר, מבטיחה חיים טעימים ובריאים בספרה הראשון שגם הוא קרוי כך והספר שאחזתי בידי הוא אסופת המתכונים שנוצרו על פי עקרונותיו.

הבנתי שהשיטה של טלשיר לא בנויה על טבעונות או צמחונות, אלא על צמצום השימוש במוצרים מהחי ובמוצרים מעובדים. טלשיר למעשה מחליפה את הסדר ובמקום שהחלבון מהחי יהיה במרכז, הוא מפנה מקום להמון פירות, ירקות ושפע של אגוזים, כמו גם שיש המון תחליפים לכל מיני דברים שרובנו צורכים על בסיס קבוע - קפה למשל.

שבועיים עברו מהרגע שבו החלטתי שאני מנסה לנסות לחיות חיים בריאים ואולי אפילו טעימים לפי עקרונות הספר. התחלתי את היום בריא - אפילו בלי קפה ! - אבל בכל פעם, עד לארוחת הערב ענייני הקינואה היו נדחים מעודף אירוחים, עודף מתארחים או ארוחות בחוץ.

בסוף השבוע האחרון החלטתי סוף סוף ללכת על כל הקופה ולחיות שבוע על בסיס המתכונים של טלשיר שאותם אכין בבית. אני מודה: לא עקבתי בעקביות אחרי הספר ולפעמים קצת חיפפתי, אבל ברוח הספר - למשל כשתכננתי להכין סלט אבוקדו ולא התאפשר, אז סתם אכלתי אותו עם כפית.

למרות שלחלק מהמתכונים התחברתי, לא הרגשתי אמיץ מספיק לנסות את השייקים הירוקים שהכנו בבית מהספר (ר' מתכונים בהמשך). מיד נזכרתי איך פעם ניסיתי לשתות תקופה מסוימת עשב חיטה והזכרונות שהציפו אותי לא היו קלים. מה שכן, האמיצים שבין בני משפחתי שהצליחו לשתות את השייק שלה אמרו שטעמו ממש לא נורא.

תחליף הקפה לעומת זאת היה טעים לשתיה, למרות שממש לא הזכיר קפה, אלא היה יותר תחליף למשהו חם ששותים מדי פעם מתוך הרגל. בטעמו הוא דמה למשהו בין שוקו למוקה. הגמילה הקצרה מקפה היתה אחד הדברים הקשים ביותר בימי הבריאות והשיטה הסודית. בכלל, ביומיים הראשונים הרגשתי לא משהו.

מומחי בריאות שבפניהם התוודיתי בפייסבוק על סבלי, הסבירו לי שהגוף מתנקה וזו דרכו להביע את חוסר רצונו מהמצב. "זה כמו גמילה", אמרו. ביום השלישי מצבי השתפר והתחלתי אפילו להנות מהנסיונות. המתכונים עצמם קלים להכנה וחלקם - למשל זה של סלט הקייל (ר' מתכון) שאפילו ניתן למצוא אותו היום כמעט אצל כל ירקן, אפילו נכנס לפנתיאון הקבוע של הסלטים בביתנו.

ביום החמישי לצום הירוק התחלתי למצוא את עצמי מרייר מעל צילום של קפה הפוך. השפעת המחסור בקפה הורגשה גם אחרי ארבעה ימים, בשלב שכבר די התרגלנו לשאר בבית. כשחברים החלו לדבר איתי על הברביקיו של שבת הרגשתי ממש את הריחות והטעמים בנחיריי ובפי. באותו ערב הכנתי שוב את סלט הקייל, אבל הפעם לא התאפקתי - צליתי לצידו אומצה בגודל סביר (אולי סביר פלוס, אם אתם מתעקשים לדעת), נאנחתי אנחת רווחה והרגשתי בריא ומאושר.

לפני שממשיכים למתכונים: החלום האירי ושברו - ביקור חוזר במולי בלומז

כפי שאתם יודעים, ביקורי הראשון בבר האירי "מולי בלומ'ז" היה מהנה. לאחר פרסום הכתבה, ניסינו לשחזר שוב את ההצלחה. אותו הרכב אנושי, אותה השעה אותו מקום. אקדים ואומר שהפעם המקום היה מפוצץ.

השירות לא נפגם והמלצריות החביבות והשירותיות פילסו את דרכן בין הלוגמים והסועדים ועשו מעל ומעבר והכל בחיוך ואווירה כיפית . גם הבירה (קיקלני, כן?) ושוט הבושמילס כמובן היו טובים. מה שנפגם קשות הוא האוכל.

הזמנו כמעט את כל המנות שטעמנו בשבוע קודם , כשאת חלקן, כמו פאי הרועים, הזמנו אפילו כפול ומייד כשהגענו על מנת לא להמתין להן יותר מדי. לא יאומן עד כמה רב היה השוני בין הפאי בהפרש של שבוע. זוהי המנה היחידה שהזמנו שמבסיסה מוכנה מראש.

הלחץ במקום שהיה כאמור מפוצץ לא היה אמור להשפיע על טעמה כלל ועדיין - היא היתה גרועה. הבשר סבל מעודף תיבול של פלפל שחור וטעם חזק מידי של עלי דפנה שנמצאו שלמים בתוך התערובת . במטוגנים המצב היה גרוע עוד יותר. ציפוי הדג בפיש אנד צ'יפס היה ספוג שומן והצ'יפס, זה הארוך שהיה מטוגן פרפקט שבוע שעבר, היה הפעם חיוור ספוג שמן ואפילו קצר. הזמנו עוד מנה בנפרד וגם היא הגיעה בדיוק אותו דבר.

המוסיקה והאווירה בהחלט שווים, אבל עם האוכל אנקוט מעתה משנה זהירות.

כמה מילים על קייל

יש הרבה עלים בריאים בחלד אבל הקייל - בעברית: כרוב עילי - עולה על כולם. אלא שלעתים קשה לטעום ממנו בלי לתהות למה עלים צריכים להיות כל כך מרירים.

הקייל הוא בעצם סוג של כרוב עתיר סיבים. כוס קייל אחת מספקת כמות עצומה של ויטמיני A, D, K. כאמור, רשימת הסגולות המרפאות של הקייל דורשת דף נוסף.

הוא מופיע בשלוש צורות עיקריות, שמכונות: הדינוזאורית, הירוקה והאדומה. אשר לטעם: בין ברוקולי לכרוב, אבל השוני הוא במרקם ובדחיסות, שעלולים לגרום למרירות להיות תוקפנית יותר. הדעות מתפלגות ורוח הדברים מזכירה את היחס לגויאבה: או שאוהבים, או ששונאים. אין אמצע. עד כדי כך, שבארצות הברית רווחו בתקופה מסוימת חולצות טי שעליהן כתוב "אני אוהב קייל"; הן לא רק מגדירות את המחנות אלא שוברות את הקרח בכל הזדמנות חברתית, מפני שיש בהן כדי להסעיר את הרוחות.

מאליה עולה השאלה: איך אפשר להתחיל לאהוב משהו שלא אוהבים? חיפושַׂי אחרי דרך, או לפחות מתכון, שיגרמו לי לאהוב קייל, או לפחות לחבב אותו, הפגישו אותי עם אנשים ונשים שתיארו את עצמם כ"מומרי קייל". כל אחד זכר שהמפגש הראשון עם הקייל היה בלתי נעים בלשון המעטה, אבל כולם, חובבי אתגרים שכמותם, הסבירו לי שמי שמתעקש רואה את האור.

סלט קייל

הנה, במיוחד למי שרוצה ללמוד לאהוב, מתכון סלט שבמרכזו קייל. הוא מתאים מאוד לא רק לקייל אלא לכל סוגי העלים והירקות שרוצים לאהוב אבל לא מצליחים, מפני שקשה להתמודד עם טעמיהם התוקפניים, המרירים או החריפים, של ארוגולה, רוקט, כוסברה וברוקולי.

(צילום: shutterstock)

המרכיבים:

40 עלי קייל קצוצים דק, רצוי משני סוגי קייל

1/2 כוס בצל ירוק, קצוץ דק

1/4 כוס חמאת שקדים

1 כוס פטרוזיליה, קצוצה דק

1/2 כוס צימוקים

1/2 כוס גרעיני חמניות

1 כוס נבטי שעועית

1 אבוקדו, חתוך לקוביות קטנות

1 מלפפון, חתוך לקוביות קטנות

1/2 כוס מיץ לימון

מלח

שמן זית - לפי הטעם

אופן ההכנה:

מערבבים את כל המרכיבים בקערה ומעסים את הרוטב לתוך עלי הקייל, כדי לשבור את המרירות ולעדן את המרקם הצפוף.

שייקים ירוקים בהשראת ויקטוריה בוטנקו

השייקים שלפניכם מבוססים על ספרה של ויקטוריה בוטנקו "Green for Life" ושואבים מהם השראה. הספר ראה אור ב-2005 בהוצאת Raw Food Family והוא משקף את סיפור חייה, ניסיונה ותובנותיה. רוב המתכונים של בוטנקו אינם מתאימים להיצע בשווקים הישראליים, והמתכונים שכאן נאספו משותי שייקים מקומיים.

לפני שניגשים לעבודה, יש כמה כללי אצבע שכדאי לזכור: ראשית, חשוב להקפיד על שימוש בפירות מתוקים ועלים טריים. לכאורה זה מובן מאליו, ובכל זאת לא תמיד זוכרים עד כמה ההשקעה במרכיבים משובחים משפיעה על התוצאה. שנית, מומלץ לנקות היטב את העלים. כדאי להשרות אותם כמה דקות בקערה גדולה מלאה מים. שלישית - כדאי שכל המרכיבים יצוננו לפני ההכנה. שייקים קרים טעימים הרבה יותר משייקים פושרים. רביעית - לעתים, בעיקר בהתחלה, השייקים לא מתוקים מספיק. אפשר להוסיף תמר מגולען. הצורך להמתיק פוחת עם הזמן. חמישית - יש הרבה מכשירים מומלצים. אני מכירה את הוויטמיקס, ועל סמך ניסיוני הוא המתאים מכולם למשימת השייקים: הוא חזק, עמיד ויש לו מוט ערבוב מצוין.

שימו לב: מי שאין לו ויטמיקס, יכול להשתמש במעבד מזון או בבלנדר אחר ולשים לב שבדרך כלל, ברובם, כדאי להקפיד ולהכניס את הנוזלים אחרונים. הוויטמיקס ייחודי ביכולת שלו ליצור משקאות אחידים גם כאשר הרכיבים מוכנסים בבת אחת ובמצבי צבירה שונים. שימוש בוויטמיקס מומלץ בכל מקום בספר שבו צריך להשתמש בבלנדר או במעבד מזון, למעט במקרים שבו מעבד המזון משמש לחיתוך ולפריסה.