רע בפוליטיקה. עקב האכילס של אל-קאעידה
בשנת 2012 העריך נשיא ארה"ב אובמה שארגון הטרור "הושמד", אולם בפועל הוא דווקא נמצא בנסיקה בעולם. אבל למה לא צריך לדאוג מזה?
"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:
הרג אזרחים בקרב. כשהחלש שובר את הכלים
/ פרופ' יצחק בנבג'י ועידית שפרן גיטלמן
מנחם בגין הציל את הפליטים. ומי יצילם היום?
/ ד"ר רן שאולי
זגזגן עם חזון. העולם על פי אובמה
/ ד"ר גליה בר- נתן
בלי הפיכות. כך יוצרת צ' קוריאה אזרח מושלם
/ ד"ר אלון לבקוביץ
האם זה מפליא אם כך שמומחי מדיניות מתריאים מפני הצמיחה, שנדמה שהיא בלתי ניתנת לעצירה, של אל-קאעידה? במאמר שפורסם לאחרונה באתר החדשות האמריקני CNN דיווחו פיטר ברגן וג'ניפר רולנד: "נראה שאל-קאעידה שולט כיום ביותר שטח בעולם הערבי מאשר אי-פעם בהיסטוריה". מאמר שפורסם בעיתון "פייננשל טיימס" מציע הערכה דומה ביחס לאל-קאעידה: "הארגון ושותפיו השונים מעולם לא שלטו על יותר שטחי אדמה, מנו יותר חברים, או השיגו מקורות מימון רבים יותר." ברור אם כן שבימים אלה ממש, הנשיא האמריקני ברק אובמה מנסח מחדש את ההערכה האופטימית שלו מנובמבר 2012, לפיה "אל-קאעידה הושמד".
ועדיין, הבהלה הגוברת סביב ההתרחבות הטריטוריאלית של אל-קאעידה משקפת תפיסה מוטעית לא פחות. באופן ישיר, הצלחות של פעולות טרור מזמנות תשומת לב רבה, בעוד שכישלונות כמעט תמיד חולפים מתחת לרדאר. העולם הפנה את תשומת ליבו אל המתקפה הקטלנית של ארגון אל-שבאב בקניון ווסטגייט בניירובי בספטמבר שעבר. אבל רק מעטים הבחינו שהארגון ויתר בהדרגה על חלקים טריטוריאליים רבים בארץ מוצאו - סומליה. בדומה, נרעש העולם בשנה שעברה בשל המצור במתקן הגז עין אמינס באלג'יריה, אבל נראה שהתעלם מהמאבקים החדשים של אל-קאעידה במאלי, שם נאלץ להתמודד עם הצבא הצרפתי.
מתחת ל-10% הצלחה לארגוני הטרור
המחקר האקדמי על טרוריזם מאשר שרק לעתים רחוקות מצליחים טרוריסטים לגבור על יריביהם ברמה הפוליטית. ב-2006 פירסמתי מחקר ראשון מסוגו על היעילות הפוליטית של הטרור. המחקר שכותרתו "מדוע טרוריזם אינו עובד?" בחן לראשונה את היעילות הפוליטית של טרור בקרב מספר גדול של ארגוני טרור. המחקר בחן אם שימוש באמצעי טרור הועיל לקבוצות מיליטנטיות להשיג את הדרישות האסטרטגיות המרכזיות שלהן. לשם כך, נותחו במהלך המחקר היעדים הפוליטיים של 28 ארגוני טרור בינלאומיים, כפי שהוגדרו ונמנו על ידי מחלקת המדינה האמריקנית.
הניתוח הוביל לשני ממצאים מרכזיים. הראשון, מידת ההצלחה בפועל של ארגוני הטרור היא יחסית נמוכה - מתחת ל-10 אחוזי הצלחה. לרוב, הפעילו הארגונים השונים טקטיקות שונות של טרור לאורך עשורים, ללא כל סימן נראה לעין של השגת מטרותיהם. שנית, ואפילו חשוב יותר, ארגוני הטרור המצליחים יותר עשו שימוש בטרוריזם רק כטקטיקה משנית. מהבחינה הזו, ארגוני טרור הם ככל שאר הקבוצות המיליטנטיות האחרות, שמביאות לידי ביטוי מגוון רחב של בחירות טקטיות. בנוסף, ארגוני טרור אשר הצליחו פוליטית כיוונו את האלימות שלהם באופן בלעדי נגד מטרות צבאיות ולא נגד אזרחיות. הבחינה של ארגוני טרור שונים ביחס לבחירת היעדים שלהם מאפשרת לגלות את המידה הרבה שבה טרוריזם - המוגדר כהתקפות לא-מדינתיות נגד יעדים אזרחיים - הוא באופן היסטורי דרך פעולה טקטית שמובילה לכישלון פוליטי.
מדוע טרוריסיטים כושלים לעתים קרובות בהשגת המטרות הפוליטיות? האם זה פשוט משום שטרור הוא מה שנקרא "הנשק של החלש" או בגלל שבאופן אינהרנטי, שימוש בטרור מכשיל את שולחיו? הקשר בין טרוריזם וכישלון פוליטי הוא יותר מאשר מתאם סטטיסטי. יש ביניהם קשר סיבתי מובהק. התקפות נגד אזרחים מפחיתות למעשה את הסיכויים שקבוצות חמושות יצליחו להפעיל לחץ יעיל על ממשלות לעשות ויתורים פוליטיים. ממשלות לא הופכות לפייסניות לנוכח טרור. בדיוק להפך, הן נוטות לעקשנות תוקפנית ומתחפרות בעמדותיהן הפוליטיות. כך שבעוד שטרוריזם הוא ללא ספק כלי יעיל ביצירת מהומה, הפניית תשומת לב ובפיצוץ תהליכי שלום - שימוש בטקטיקה כזו רק מונעת מממשלות לעשות ויתורים משמעותיים.
הלקח לאל-קאעידה הוא ברור. אף על פי מה שנראה כנסיקה בינלאומית, הארגון ימשיך להיכשל בניסיונותיו לכפות על ממשלות ויתורים בעיתות מיקוח.
פרופ' מקס אברמס הוא מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת נורת'ווסטרן וחבר המועצה ליחסי חוץ
לפנייה לכתב/ת 
