הסבר פניך לדייל: דיילים בשירות ההסברה של ישראל
דרוזי, אנגלי וערבייה מרצים על נפלאות החיים בישראל. זה לא סטנד־אפ או התחלה של בדיחה, אלא פרויקט של דיילים באל־על שעושים הסברה למדינה בעולם. למה בכלל אנשים פרטיים צריכים לבצע משימה לאומית? ומה עונים למי שחושד שהם סוכני מוסד?
זה היה הדבר האחרון לו ציפו תושבי אחת הקהילות הלטיניות בניו-יורק כשהתכנסו באותו ערב באולם ההרצאות. אנשי הקהילה, לא בדיוק תומכי ישראל נלהבים, הזמינו מאל-על הרצאה על ישראל - "אבל לא של נציג מטעם הממשלה," הדגישו מראש.
עוד חדשות תיירות :
זהירות צבע טרי : מטוס ה-UP הראשון של אל על נחת בנתב"ג
עולם חדש מופלא
שלג על עירי: אולימפיאדת סוצ'י - המדריך
במועד הנקוב התייצבו כמה מאות מהם להרצאה. הדלת נפתחה, ולתוך האולם פסע דייל דרוזי, חובש כובע ייצוגי ועליו מגן דוד. "נעים מאוד, אני פיראס פרהוד," פתח ואמר. “במקום לעשות שופינג, באתי לדבר איתכם על החיים שלי בישראל." באולם השתררה דממה.
פרהוד,28, דייל אל-על ותושב הכפר ראמה בגליל, דיבר בפני הקהל על הניסיון האישי שלו כבן מיעוטים בישראל. “סיפרתי להם שעשיתי שירות צבאי, שהחברה הישראלית מקבלת אותי כשווה בין שווים, ודיברתי על מנהגי העדה הדרוזית," הוא מספר.
"רבים מהנוכחים בכלל לא ידעו על ההבדל בין דרוזים למיעוטים אחרים שחיים בארץ. שאלו אותי איך אנחנו חיים בישראל ומדברים ערבית, איך אנחנו משתלבים במערכת הביטחון.
כשעמדתי בפני הקהל, הרגשתי שדרך הסיפור האישי שלי אני מייצג את מדינת ישראל, אבל גם את העדה הדרוזית בישראל." פרהוד הוא אחד המשתתפים יוצאי הדופן בפרויקט "שגרירי אל-על," שבו משמשים כמאה מדיילי החברה כשגרירי הסברה מתנדבים.
הדיילים עברו הכשרה מיוחדת בשיתוף הסוכנות היהודית כדי להתמודד עם קהל בכל רחבי העולם, כולל במקומות עוינים ומאתגרים, ואת ההרצאות האלה הם מעבירים בחינם, על חשבון זמנם הפרטי.
דייל דרוזי שבא לדבר בשבחה של ישראל, ובהתנדבות, הוא אמנם לא מחזה שכיח, אבל זה לא השפן היחיד בכובע הדיילים של אל-על: בפרויקט משתתפת גם דיילת ערבייה, שהעדיפה לא להתראיין לכתבה, "כי גם כך יש בסביבתה אנשים שלא רואים בעין יפה את העובדה שהיא עובדת באל-על," מסביר מנהל הפרויקט, אלון פוטרמן.
“היא נכנסת לאולם ואומרת לקהל: 'לפני שאתם מתייגים אותי כערבייה, בת מיעוט בישראל, בואו תשמעו את הסיפור שלי'. היא יכולה לדבר על '48 ועל היישוב שבו היא מתגוררת, אבל היא בוחרת לספר סיפור אישי, אחר."
בלי סיסמאות
הרעיון נולד במוחו של מנכ"ל אל-על היוצא, אליעזר שקדי, שהחליט לרתום את חברת התעופה לטובת מאמצי ההסברה של ישראל. הוא הזמין את פוטרמן, האחראי על פרויקט השליחים בסוכנות היהודית, להרים את העסק, “והרעיון היה שכל אחד מהדיילים יספר את סיפור חייו האישי, ולאו דווקא יעשה נפשות לפועלה של מדינת ישראל," אומר פוטרמן. "כשאתה מדבר לקהל בגובה העיניים ומביא את הסיפור הפרטי שלך כאדם שחי במדינה מיוחדת, לאנשים קל יותר להתחבר אליך. חשבנו שאולי עשרים אנשים יגישו מועמדות," הוא מוסיף. "כשקיבלנו פניות של 600 דיילים וטייסים, הבנו שנגענו בעצב חשוף."
אחד מהם הוא דני יאנג, ,26 שעלה לישראל מלונדון לפני כעשר שנים. בשבוע שעבר הוא נחת בנמל התעופה היתרו בלונדון, וכשאר הדיילים עמד בפתח המטוס והודה לנוסעים שטסו אל-על.
שלא כמו חבריו, שמיהרו להפקיד את המזוודות ולצאת למסע שופינג באוקספורד סטריט, יאנג עשה את דרכו לבית כנסת בצפון העיר, שם המתין לו קהל של כמה מאות יהודים מקומיים שהגיעו במיוחד לשמוע אותו מספר על חייו בישראל.
“בבי-בי-סי וברשתות החדשות באנגליה לא מציגים את ישראל באופן מדויק," אמר יאנג בתום ההרצאה. "הרשתות מבליטות את הקונפליקט, בלי להראות את הצדדים האחרים והיפים של ישראל. אנשים כאן חושבים שהישראלים אגרסיביים, ולכן היה חשוב לי לבוא לכאן ולספר על העלייה שלי לישראל ועל החיים הנהדרים בתל-אביב."
לצידו של יאנג דיברה גם דיילת מבוגרת, אמא ששולחת את ילדיה לצבא. "בקהל ישבו נשים בגילה, שתוך דקות התחברו לסיפור והבינו את נקודת המבט שלה," הוא אומר. "יכולת לראות בעיניים של האנשים בקהל שהסיפורים שלנו שברו תדמית מסוימת של ישראל."
גם לפרהוד אין ספק שלהרצאות יש השפעה משמעותית על האופן שבו נתפסת ישראל: "בתחילת ההרצאה אתה שומע את הדעות הקדומות שיש לאנשים, ואתה נותן להם כלים לעצב את דעתם מחדש. אני לא מדבר על פוליטיקה, אלא על הצד האנושי של החיים בישראל, בלי סיסמאות ומבלי שכלי תקשורת יסלף או יעוות את דבריי. אחרי ההרצאה בניו-יורק ניגשו אליי אנשים," הוא מספר, "שאלו שאלות ואמרו שהם נחשפו למידע חדש לגמרי.
הרבה מהם אמרו שלפני כן הם חשבו שהפלסטינים הם המיעוט היחיד בישראל. הם לא ידעו על המיעוט הדרוזי ועל האופן שבו הוא משתלב בחברה."
סגר מעגל
בשנתיים וחצי שחלפו מאז התחיל הפרויקט, התקיימו 180 הרצאות של דיילים כמעט בכל יעדי הטיסות של אל-על - פריז, לונדון, מומביי, לוס-אנג'לס ועוד. היוזמה הייחודית מעוררת תהודה.
התגובות באתרי האינטרנט ובבלוגים נעות בין תמיכה בפרויקט לביקורות נחרצות - תלוי בעמדה הפוליטית של המגיב כמובן. היו אפילו כאלה שטענו כי מדובר במבצע חשאי של המוסד, שבעצם מפעיל סוכנים במסווה של דיילים. פה ושם גם המתינו לדיילים פעילים פרו-פלסטינים שניסו לפוצץ את ההרצאה, אבל אלה היו מקרים בודדים.
עבור יאנג, ההרצאה שהעביר בשבוע שעבר הייתה סגירת מעגל - הוא הופיע בפני חברי הקהילה היהודית בלונדון, שם גדל, ואת הכיבוד לאירוע הכינה אמו, שמתגוררת שם עם שאר בני משפחתו. “דיברתי בבית הכנסת בשכונה שלי, שבו לא ביקרתי מאז שעליתי לתורה בבר מצווה. התגובות היו מדהימות."
לצד השבחים, הפרויקט מעלה גם שאלה עקרונית: מדוע נשלחים אנשים פרטיים למשימה לאומית שהמדינה אמורה לבצע? “אין כאן ציר עוקף, כי משרד החוץ מעורב," אומר פוטרמן. “הפרויקט הזה פורץ דרך, כי במקומות רבים בעולם לא רוצים לשמוע שגרירים רשמיים מטעם המדינה. לאנשים קל יותר להתחבר לסיפור אישי של אדם כמותם. וכן, כבר קרה לא פעם שדיילים הרצו בפני מקומיים ולמחרת שירתו אותם בטיסה."
לפנייה לכתב/ת 
