פרשת שבוע כלכלית: הון, שלטון ובית המקדש

בתור בן אדם מאמין יצא לי להתפלל בלא מעט בתי כנסת סביב העולם. בלטה אצלי תכונה בסיסית שאפיינה את רוב בתי הכנסת בהם התפללתי: הצניעות היחסית של המבנה והאבזור. אמנם, יש כמה בתי כנסת מפוארים במיוחד בחו"ל, אולם רובם עדיין צנועים יחסית למקדשים של חלק מהדתות האחרות.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
• עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
  

ניתן כמובן להסביר תופעה זו ע"י עובדות היסטוריות. במשך תקופת הגלות היהודים חיו כמיעוט נרדף. היה קשה להשיג את האישורים הדרושים לבנות בנייני דת חשובים וגדולים. בנוסף, לרוב, הקהילות היהודיות בגולה היו גם יחסית עניות. לא היו להן את האמצעיים לתחזק בניינים מאד גדולים גם אם היו ביניהם כמה אנשים עשירים אשר יכלו לממן הקמת בנינים כאלה.

על אף שההלכה קבעה שבניין בית הכנסת צריך להיות במקום הכי גבוה בעיר ושעל גגות הבתים הפרטיים להיות נמוכים יותר מזה של בית הכנסת, בפועל הנחיה זו זו לא כובדה לאורך שנות הגלות. ולא מקפידים עליה גם בימנו אנו.

פאר המקדש

המבנה היחסית צנוע של בית הכנסת (הנתפס בעיני חז"ל "כמקדש מעט" אשר ממלא באופן חלקי את התפקיד של בית המקדש אחרי החורבן) עומד בסתירה מוחלטת לפאר שאנו פוגשים בפרשה שלנו שמתארת את המשכן ובגדי הכהן הגדול.

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו--לְכַהֲנוֹ-לִי. וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן, וְאֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת-הַשֵּׁשׁ. וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד: זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר--מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, יִהְיֶה-לּוֹ אֶל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו--וְחֻבָּר. וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו, כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה: זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר. וְלָקַחְתָּ, אֶת-שְׁתֵּי אַבְנֵי-שֹׁהַם; וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כח ד-ט)

לרוב, הפרשה שלנו (פרשת "תצוה") והפרשה הקודמת (פרשת "תרומה") מהוות יחידה אחת שמתארת את הפאר שהיה במשכן כולל ארון הקודש והמנורה העשויה מזהב טהור. רק כאשר חלה שנת עיבור בלוח השנה העברי (כמו השנה) הפרשיות מתחלקות לשתים.

צוומת בעייתי בין דת, הון ושלטון

המשכן, ולאחר מכן בית המקדש, לא היה רק מרכז דתי אלא גם מרכז כלכלי. בית המקדש גלגל הרבה כסף שמקורו ממסים (כגון מס גולגולת שנתי של חצי שקל המוטל על כל אזרח) ותרומות של רכוש (הקדשים). לכן, הכוהנים שהיו אחראים על ניהולו של המקדש ישבו בצומת בעייתי במפגש שבין הדת להון ושלטון. המפגש בין הדת לבין הכסף דרש משנה זהירות בנושא טוהר המידות.

התלמוד הירושלמי (מסכת יומא פרק ג הלכה ט) מתאר שתי משפחות כהונה שבידיהן היה ידע סודי וחשוב לפעילות התקינה של המקדש.

"בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים אלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת... שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע ....הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין".

"בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד .... בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאה אשה של אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה שלא תתבשם".

התמונה שאנו מקבלים מתיאור הגמרא מורכבת מאד. מצד אחד הכוהנים רצו לשמור על מעמד המונופול שלהם בחלק מהטקסים החיוניים של המקדש. הם לא שיתפו פעולה עם חז"ל שרצו להביא עובדים מחליפים ממצרים כדי לבצע את אותן עבודות בזול. הם אפילו הכריחו את חז"ל להכפיל את שכרם.

מצד שני הם הקפידו לשמור על טוהר המידות כדי לא ליצור מראית עין שהם נהנים מהקופה הציבורית. הכוהנים האחראים על לחם הפנים לא אכלו פת נקייה (פת שלא נדבק עליה זיהום של תנור) ולא נתנו לנשותיהם להתבשם כדי שהציבור לא יחשוד שהם נהנים מהקופה הציבורית (לחם הפנים והבשמים של הקטורת).

לאחר חורבן בית המקדש היהדות פיתחה סלידה מהממשק בין דת לכסף. גם בימינו, ראוי לתת את הדעת לנושא סבוך זה.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד