אין מלך ליהודים: מהפכה בתעשיית התרומות
הדור החדש של הפילנתרופים מארה"ב ממשיך להזרים 2 מיליארד דולר בשנה למען ישראל, אבל הם כבר לא מוכנים רק לכתוב צ'ק ולנוח. איך עובד גיוס הכסף הגדול, לאן הוא הולך ומה הבעיה עם ההתנחלויות?
המיליארדר צ'רלס ברונפמן, אחד הנדבנים הגדולים של העם היהודי וישראל, מודיע בימים אלה באתר הבית של הקרן הפילנתרופית שלו (ACBP) על הפסקת הפעילות הנדבנית בשנת 2016.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
ברונפמן תורם לאוניברסיטה העברית, לאוניברסיטת תל אביב, למוזיאון ישראל, לאמנויות, לפעילות לקידום יחסי ישראלים-פלסטינים, היה ממקימי "תגלית" ועוד. אבל האיש עם הלב הרחב והכיסים העמוקים כבר בן 82. הוא מסכם פרק בחייו ובחיי דור שלם של נדבנים - "מלכי היהודים", אם תרצו - שהגיעו לגיל המחייב לסגור ספרים ולהעביר שליטה לדור הבא. אז מה קורה בזירת המיליארדים שמניעים הרבה מהפעילות הציונית-חברתית? הכסף עוד שם, הירוק הופך לכחול-לבן, אבל הגוונים קצת שונים.
כשאין איום קיומי
ניצניה של הפילנתרופיה היהודית בתחילת המאה ה-20, עם ההגירה הגדולה מרוסיה ומזרח אירופה, הבריחה מרדיפות, פוגרומים ומלחמות. אנשים מפוחדים שהגיעו לאמריקה וביקשו ביטחון ושמירה על זהותם במסגרת הקהילה, אבל חלמו להיות אמריקנים לכל דבר. זה החל בתרומות אישיות לנזקקים והתמסד בארגונים שהתרימו את הציבור.
כך קמו הארגונים היהודיים הגדולים כמו הליגה למניעת השמצה, הוועד היהודי האמריקני, הדסה ומערכת הפדרציות היהודיות ברחבי צפון אמריקה. הסוכנות היהודית והג'וינט היו שני הכלים החשובים ששמרו על יהדות התפוצות וסייעו בהקמת מדינת ישראל.
ההתרמה הממוסדת למען ישראל הגיעה לשיאה במלחמת יום כיפור. גם כיום תורמים בניו-יורק לבדה 150 מיליון דולר בשנה לפדרציה, ממש כמו אז, אבל ערך הכסף ירד ב-50 אחוז בערך.
כל עוד הייתה ישראל במעין מצור, הותקפה במלחמות, וכן בימים של עליות המוניות לארץ - מרוסיה ומאתיופיה -
ההתרמה הייתה בשיאה. כיום התחושה היא שהמדינה אינה בסכנת השמדה. מבצע בעזה אינו איום קיומי ולא מחייב גיוס של העם היהודי. לכל היותר אוספים כמה מיליונים, כסף קטן יחסית, ויורדים עם הכסף לשדרות.
גם באמריקה עצמה קרה משהו. "עברו שלושה דורות וכל מה שהורינו חלמו עליו התגשם", אמר לי אחד ממנהיגי יהדות ארה"ב. "הפכנו להיות חלק מהחברה האמריקנית וזה מה שמאיים להרוס אותנו כעם יהודי. לארגונים היהודיים יש עדין עוצמה, אבל העולם השתנה. כיום שני יזמים יכולים לגייס באינטרנט סכומים שפעם גויסו מקהילה שלמה".
בוחנים מוצר
עם סיום העידן של הנדבנים מסוגו של צ'רלס ברונפמן, קם דור חדש של פילנתרופים, שבניגוד לקודמיהם, אינם מגדירים עצמם נדבנים יהודים. הם תורמים גם למטרות יהודיות ולישראל, אבל בעיקר למטרות אחרות. הפדרציה בשיקגו מגייסת 80 מיליון דולר בשנה, אבל מייקל בלומברג אחד למשל תורם 200 מיליון (חלק קטן מזה למטרות יהודיות ולישראל).
סולומון, נשיא קרן ברונפמן, והחוקר החברתי גרי טובין, בחנו את הפעילות של פילנתרופים שתרמו יותר מ-10 מיליון דולר בשנה ומצאו שרק שישה אחוזים הולכים למטרות יהודיות.
"אלו הם נתונים שמשנים את השיח היהודי", טוען ג'וזף היימן, שכיהן כשני עשורים בתפקידים בכירים בעולם הפילנתרופיה היהודית, בין השאר בפדרציות הגדולות בניו יורק ושיקגו, וראה כבר הכול. "לא רק שהדור השני של הפילנתרופים שהתמקד בעולם היהודי ובישראל הולך ונעלם, אלא שהדור השלישי פונה למטרות שאינן קשורות לעולם שלנו.
"הדור השלישי הוא של מיליארדרים בשנות החמישים של חייהם, שלא חוו את השואה ואת המלחמות. זהו דור עם זכויות מלאות וניסיון כאמריקנים. הדורות הקודמים שלנו חלמו שנהיה אמריקנים לכל דבר וזה התגשם, ועכשיו ההתמקדות היא בהמשכיות. איך אני שומר על ילדיי ונכדיי כיהודים, כשנישואי התערובת הם 50 אחוז", מסביר היימן.
המיליארדרים החדשים רוצים לתת, הוא מוסיף, אבל לא מוכנים לכתוב צ'ק וללכת הביתה. לא מספיק להיות מלך היהודים. בדור החדש בוחרים תחום שמעורר עניין ודורשים לראות תוכנית אופרטיבית לפני שמשקיעים כסף וזמן. אוהבים את היהדות, אבל מחפשים קודם להשתכנע ב"מוצר" וביעילותו.
10 דקות, זוז
"זה לא כמו הדור הקודם שהקדיש את זמנו לעם היהודי. הנדבן של היום מריץ קרן הון סיכון של 30 מיליארד דולר, נפגש עם נשיא ארה"ב ובכירי הפוליטיקאים", מפרש היימן. מאנשים שיוצאים מישיבה שבה דנו על פרויקט של 150 מיליון דולר לא מצפים להיות שומע פסיבי בישיבת פדרציה על תקציב של מיליון וחצי דולר. "יש היום פחות פילנתרופים, אבל יותר כסף", הוא מדגיש.
ג'יי ושירה רודרמן מתגוררים ברחובות ומנהלים את "קרן משפחת רודרמן" - קרן פילנתרופית פרטית שפועלת בארה"ב (בוסטון) ובישראל. ג'יי אומר ש"הפילנתרופיה היהודית-אמריקנית הופכת ליזמית יותר. פילנתרופים חדשים רוצים למלא תפקיד אישי בהשגת השפעה חברתית באמצעות ההשקעות שלהם, להעביר את ההצלחה העסקית לתחום הזה. אנחנו למשל עובדים בשותפויות עם ארגונים יהודיים משפיעים, ומעורבים מאוד במדיניות והכיוון של הפרויקטים שאותם אנחנו מממנים".
בשבוע שעבר מימש היימן מהלך פורץ דרך. "מרכז ליזמות של פילנתרופיה יהודית" (CEJP) שהוא הקים ועומד בראשו אירח בניו יורק אירוע ראשון מסוגו בסגנון כינוס של קרנות הון סיכון - שבו המשקיעים מקשיבים ליזמים ובוחרים יוזמות שנראות להם מעניינות להשקעה.
במשך יומיים התארחו 75 פילנתרופים יהודים בכירים או נציגיהם, שבאו להתרשם מ-17 יזמים המריצים פרויקטים למען ישראל בתחומי תקשורת, מדיניות והסברה בקמפוסים. אנשים טסו מישראל, מז'נבה, מפריז ומרחבי ארה"ב. בחוץ השתוללה סופת שלגים, נמלי התעופה במצור והכבישים חסומים, אבל זה לא הרתיע את הפילנתרופים ובטח לא את המעוניינים בסיוע שלהם. כל אחד מהיזמים הציג את הארגון שלו בעשר דקות, ועשר דקות נוספות הוא ניסה לשכנע למה הוא זקוק לכסף.
השגריר באו"ם רון פרושאור בא להסביר לפילנתרופים את הבעיות והצרכים במאבק באו"ם, וכמי ששירת קודם כשגריר בלונדון, סיפר גם על הצרכים באירופה. איש משרד החוץ נועם כץ, ראש מערך ההסברה בארה"ב, ניצל את ההזדמנות "לחשוף בפני הפילנתרופים את האתגרים ההסברתיים הגדולים של המדינה ואת היכולות המצומצמות", כדבריו.
הדרך היעילה ביותר להסביר את ישראל, אמרו רבים, היא להביא כמה שיותר אנשים לביקור בארץ. לא רק יהודים ולא רק חברי קונגרס, אלא עיתונאים מקולג'ים ומרצים, נציגי היספאנים ושחורים. "אתה מעלה אותם למסוק לשלוש שעות ומעניק להם הבנה של בעיות הביטחון של ישראל, כמו ששרון עשה לבוש", מסביר היימן. עלות סיור כזה - 800 דולר לאדם.
הסופרבול של ההסברה הישראלית
אז לְמה בדיוק מתרימים? בין שני מבקשי הכספים היו שניים שמנסים לנצל את ביקורו של האפיפיור בישראל במאי. יום אחד בלבד, אבל היימן סבור שזה יכול להיות "הסופרבול של ההסברה הישראלית". כיצד? ים של עיתונאים יזרום לארץ הקודש, רק מעטים יוכלו להתלוות לאפיפיור. האחרים יזדקקו לעזרה - תדרוכים, סיורים, מומחים לראיונות.
"לא צריך הרבה כסף לפרויקטים לביקור האפיפיור. מדובר במאות אלפי דולרים ואני רץ בין הנדבנים כדי לסייע בהשגת התרומות", מספר היימן. בין היזמים – "מועדון העיתונות הירושלמי" שמריץ אורי דרומי (בעבר טייס ועיתונאי ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית), לאה סויבל מארגון "פואנטה לאטינה" (Fuente Latina) וג'וש בלוך, ראש "הפרויקט הישראלי", המספק מידע שוטף לתקשורת האמריקנית על ישראל ובעיות הביטחון שלה.
בתחום המדיניות הציגו את צורכיהם כמה ארגונים, ובראשם אלנט (ELNET) שפועל באירופה (בעיקר בצרפת, גרמניה וספרד) ומקדם קבוצות לובי פוליטיות גלויות וסמויות למען ישראל. בשונה מהשדולה הישראלית בארה"ב (אייפא"ק), המפעילה בגלוי את השפעתה על הקונגרס והממשל, המבנה הפוליטי השונה באירופה מחייב להתמקד במועמדים בבחירות לראשות המפלגות במדינות השונות וללמד אותם על ישראל וצרכיה. שם מנסים להקים ארגונים מתוחכמים שלא מזכירים ישירות את המילה ישראל בשמם.
ארגונים אחרים בתחום המדיני עוסקים בקידום יחסי ישראל-סין, או במעקב אחר מועצת זכויות האדם בז'נבה (UN Watch) והבלטת התנהלותה הממוקדת באופן חסר פרופורציות בישראל. אלו גופים אמריקניים לכל דבר ובעלי השפעה בארה"ב שאינם קשורים רשמית למדינה, אבל פועלים לטובתה.
סכנה לתמיכה היהודית בישראל
סוג שלישי של ארגונים פועל לחיזוק ישראל בקמפוסים: מציעים לארח בהם פרופסורים, מנהיגי סטודנטים ועיתונאים. "הצד השני הופך למתוחכם יותר בתקשורת ובקמפוסים. לך לקולג'ים בארה"ב ותראה השקעות של הערבים בלימודי המזרח התיכון. גם בלובי הם ממש טובים כמונו. הם משקיעים באמריקה", יודע היימן.
"אנחנו צריכים לשפר את המשחק שלנו. אנשים שמבינים יודעים שהדרך הטובה ביותר להשפיע על פרופסור באיווה היא להעלות אותו על מטוס לישראל.
הוא צריך לראות את כל ישראל האמיתית עם הקונפליקטים והאי-הסכמות. תן להם לשבת יום אחד עם מתנחלים ולפגוש פלסטינים בגדה. הם צריכים לראות שלערבים יש זכות הצבעה, שרוב הישראלים באמת רוצים שלום ושישראל אינה מבצר צבאי".
אבל כאן טמון שורש הבעיה. נשיא קרן ברונפמן ג'ף סולומון מזהיר ש"רק 17 אחוז מהיהודים תומכים בהתנחלויות, ויש סכנה לאובדן התמיכה היהודית בישראל". תוסיף לזה, הוא אומר, ש"בניגוד לוותיקים, הצעירים יותר לא מעורבים בחיי היהודים - ולכן יש סכנה לפילנתרופיה לישראל". האם המודל החדש לגיוס הכספים ימתן את הסכנה הזו? מוקדם לדעת, הצ'קים מהכינוס לא יועדו להישלף במקום. אבל גם להתפתחויות בין ישראל לפלסטינים תהיה כנראה השפעה לא קטנה.
לפנייה לכתב/ת 
