עד כלות הנשימה / טור
האירועים מסביב לגמר הזכירו גם את המשחק של אילת: לעשות הכל נכון, לייצר מומנטום ולהתרסק לקראת הישורת האחרונה כי לא הכנו מספיק מרווח נשימה. עידו אשד מסכם
הכדורסל הישראלי זכה לשבוע של הרבה עדנה, כותרות, סיפורים ועניין. סוף סוף הרבה אנשים מהקהל הרחב שאוהבים את המשחק, לאו דווקא אוהדי אחת הקבוצות, נדלקו וחלקם אף הגיעו להיכל נוקיה לראות כדורסל. הבלאגן העצום בקופות ובשערים (מעט כח אדם, חוסר גיבוי למחשבים), שמנע מחלק גדול מהם למצות את החוויה, לשבת בכיסא עוד לפני המשחק ולספוג את האווירה ואת הטקסים, איפיין גם את משחק הגמר עצמו, כי בזה אנחנו מצטיינים: לעשות הכל נכון, לייצר מומנטום וציפיות, ואז להתרסק לקראת הישורת האחרונה כי לא הכנו מספיק מרווח נשימה, לא ביצענו את הדברים הפשוטים כמו שצריך, ולא תכננו ממש עד הסוף. גם אילת בנתה תכנית, דבקה בה לסירוגין, אבל נפלה בסוף על ביצוע הדברים הפשוטים (לכאורה): ריבאונד הגנה ועונשין.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
כבר מחצי הגמר היה ברור שמפת העולם של אילת עוברת דרך הקונפליקט בין המשחק הקלאסי של עודד קטש – פיק אנד רול גבוה וקליעות משלוש – לבין המשחק שנכון לה מול קבוצות ללא סנטר גבוה וחזק – משחק פנימה על יינסי גייטס ואלישי כדיר. בחצי הגמר זה עבד לה מצוין ונוצרה משמעת מרשימה של הכנסת כדורים לאיש הגדול בצבע שפירקה את הפועל תל אביב. בגמר, אולי בגלל נוכחותו של סופו בחלק קטן (16) מהדקות, ובגלל הפורוורדים האגרסיביים של מכבי שהעלימו את כדיר, התפוגגה המשמעת הקואליציונית, ואפילו בדקות שגייטס שיחק הוא היה צריך להתחנן לפעמים לכדור כשהקטיושות עפו מעליו באחוזים נמוכים (7-24 מהשלוש, חלק מהן זריקות ייאוש לקראת הסיום).
ועם כל השגיאות במשחק ההתקפה, הנשימות האחרונות
של אילת היו קו העונשין והריבאונד מתחת לסל שלה. אילת עשתה מאמץ על בהגנה, שיבשה את המשחק העומד של מכבי לחלוטין והורידה אותה אחרי הרבה זמן שוב אל קו ה-80, זה שכבר נשכח, מתחילת העונה. אבל מצידה לא השכילה ללקט כדורים חוזרים (כ-20 ריבאונד התקפה של מכבי!) שהפכו לסלים פשוטים ששברו את רוחה ואת התכנית של קטש. וכשכבר הצליחה לחזור לקראת הרבע הרביעי, עמדה על הקו והחטיאה חמש זריקות עונשין רצופות, שהיו יכולות לייצר שוויון ומשחק חדש. שם מוכרעים משחקי גביע, ושם אילת הראתה בוסר, בגמר הראשון בתולדותיה.
כיאה לגמר גביע ישראלי, הישראלים של מכבי נתנו את הטון וקלעו 52 מתוך ה-80. יוגב אוחיון ניהל ועשה סדר, ושוב נראה לנו מובן מאליו שהוא הרכז הראשון של מכבי. בלאט שוב העלה את רייס לבד ברבע הרביעי, אבל התעשת ולא חזר על השגיאה ממדריד, והפעם החזיר את אוחיון מהר אחרי איבוד היתרון הדו ספרתי, כדי לעשות סדר ולסגור ענין. בצר לו, ואולי בלחץ ההנהלה, פנה קטש ליובל נעימי, שמנע לזות שפתיים ואמנם קלע רק 2-7 והחטיא שני עונשין קריטיים, אבל היה שותף לחזרה האחרונה האמיצה של התכולים. הנשיקה שקיבל משמעון מזרחי בטקס המדליות (היחיד שזכה מכל השחקנים) העידה על הרגשות המעורבים שהיו למזרחי בתהליך שיחרורו של נעימי.
אז מה היה לנו השבוע? מכבי הרוויחה עוד גביע ואת סילבן לנדסברג, אילת הרוויחה הרבה מאוד אוהדים בישראל, חיזקה את הקהל המקומי שלה, והכניסה את נעימי לרוטציה. ראשון לציון איבדה הרבה קרדיט מהקהל הרחב על הסכמתה לעסקת ג'ייק כהן, והקהל הרחב הרוויח שיפור ברמת הקורקטיות של ניהול הכדורסל כשהסעיף הסורר נמחק. המפסידה הגדולה של השבוע היא הפועל תל אביב, שאיבדה את מתן נאור לתקופה קריטית, ועכשיו תביט אחורה בלחץ על אילת המחוזקת, שרודפת אחריה לסגור פער של 2.5 משחקים בחמישה מחזורים כדי להיכנס לבית העליון של ארבע הגדולות. טוב לכדורסל.
.
עוד על גמר הגביע:
כל זמן שיהיו כאלה הבדלי תקציב, והמשחקים המכריעים ישוחקו בבית של מכבי, תמיד תהיה לה חתיכת ריאה פנויה כדי לנשום טוב יותר בסוף. ניסיון שמצטבר ב-60 שנות תארים לא הולך ברגל. באלגנטיות רבה פתרה מכבי את אקט קבלת הגביע, כששלחה את שון ג'יימס, הקפטן הרשמי, יחד עם פניני, וגם דאגה שהכרוז יכריז על ג'יימס כקפטן. ועדיין בלט הניגוד בין הקפטן האמריקני הקבוע יחד עם הקפטן הסורר הזמני, לחמשת הקפטנים שהוצגו לפני המשחק: מיקי, דורון, נדב, טל, גור. סמלים של ישראל, כבוד, מוסר, מנהיגות, ניקיון כפיים. מכבי תמשיך לחפש תחפש את הריאה הירוקה החדשה שלה. ואנחנו נקווה לעוד כדורסל ישראלי טוב, רק קצת יותר מסודר, עד כלות הנשימה.
לפנייה לכתב/ת 
