בלוף ההתנחלויות

הניסיון של נפתלי בנט לצרוב משפט מחץ בנאום שנשא באחרונה בנוסח "השארת יישובים ישראלים בריבונות פלסטינית היא פניית פרסה של הציונות", חידדה באחת את הפער העמוק והבלתי מוכר לציבור בישראל, בין הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב צבי יהודה קוק, לבין הציונות מיסודם של הרצל, ויצמן, ז'בוטינסקי ובן גוריון.

אין מדובר רק בבורות היסטורית. הרי התנועה הציונית בראשותו של דוד בן גוריון אימצה את החלטת החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, על פיה היו אמורים היו להישאר 33 יישובים יהודיים המונים עשרת אלפים נפש, בתחומי המדינה הערבית. הבית היהודי רץ לבחירות עם תוכנית התעתועים שביקשה לספח לישראל את כול שטחי סי. מדובר בתפישה שונה לגמרי של הציונות ומטרותיה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תעודת עניות לרווחה / נתן לבון

הציונות החילונית שכוננה את מדינת ישראל ראתה בה בראש ובראשונה מקלט בטוח לעם היהודי שבו יוכל לתפוס את מקומו במשפחת העמים לחיות ולעצב את גורלו. הכרזת העצמאות הדגישה את הערכים הדמוקרטיים והליברליים של מדינה זו. מנהיגי הציונות ראו בטריטוריה, לאחר שהוכרה הזיקה הראשונית לארץ ישראל, אמצעי לסיפוק צרכים מוגדרים שמקורם בתרבות, בחברה ובפוליטיקה. היקף הטריטוריה יהיה תוצאה של ערכים, אינטרסים, תועלות וצרכים, הנבחנים כל העת ומשתנים בהתאם לנסיבות. החתירה לחלוקת הארץ מאז ועדת פיל ב-1937, דרך תוכנית החלוקה, הסכמי שביתת הנשק והסכמי השלום, הייתה תוצר של הבנה שמטרת הציונית תישמר רק שעה שנצמצם את השטח שבו נכונן את המדינה.

הציונות הדתית של "אתחלתא דגאולה" רואה בטריטוריה, גם אם היא פרי החלטות קוליניאליות שרירותיות, כגורם המעצב את זהותה של האומה. לפי גישה זו, הטריטוריה עומדת בראש כלל הנכסים, הערכים והסמלים הלאומיים. מעמדה של הארץ גובר על מעמדה של המדינה, משום שהחיבור אל הארץ נעשה על-פי הבטחה אלוהית, בעוד שהמדינה היא יציר חולף של האדם, שכל קריאת תיגר שלו על "גבולות המולדת" נתפשת כחילול קודש.

בניגוד לגישה הציונית החילונית המבקשת לראות בישראל מדינה דמוקרטית השומרת על זכויות תושביה ללא הבדל דת וגזע, הרי שאנשי "גוש אמונים" לדורותיו רואים את מימוש ההבטחה האלוהית כרוכה במעשי יהושע בן נון כדברי מנחם פליקס בבג"ץ אלון מורה "התנחלנו משום שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו".

התבטאותו של בנט מעידה גם על חשש גדול מחשיפת האמת במערומיה. מפעל ההתנחלות הישראלי מבוסס ברובו המכריע על שיקולים כלכליים שונים שהביאו את החרדים להוות 40 אחוזים מכלל הישראלים מעבר לקו הירוק. עשרות אחוזים נוספים הם עולים מברית המועצות לשעבר ובני שכבות שאינן מהמעמד הסוציואקונומי הגבוה.

אורי אריאל וחבריו מהבית היהודי יודעים היטב שללא הקצאת המשאבים החריגה והמיטיבה של מדינת ישראל להתנחלויות המבודדות, יימצא רק מספר זניח ואפסי של ישראלים שיבקשו להישאר בריבונות פלסטינית. הבלוף הגדול ייחשף. הציבור יגלה כי "הבית היהודי" מייצג רק קומץ קולני וחדור אמונה משיחית הפוגע באינטרסים המהותיים של מדינת ישראל. לנוכח תרומתה הבטלה בשישים לדיון הפנימי בישראל בעיניין יחסי דת ומדינה, אפשר שלא תישאר כול הצדקה לקיומה במערכת הפוליטת הישראלית.

שאול אריאלי, אל"מ במיל', חבר המועצה לשלום ולביטחון ומאנשי יוזמת ז'נבה. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il