איך להקל על ילד עם הפרעת קשב בכיתה?

למחנכת הפוגשת את תלמידי הכיתה באופן כמעט יומיומי יש חשיבות עצומה בהכוונה ובהעצמת תלמידיה, בהקניית כלים לעבודה והתארגנות ובעיקר בבניית הדימוי העצמי החיובי. להלן מספר המלצות לעבודה עם התלמידים בעלי קשיי הקשב והריכוז:

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד על הפרעות קשב וריכוז בערוץ הורים :

במקום תרופות: טיפולים משלימים בהפרעת קשב

מדריך: כל סוגי הטיפולים להפרעות קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז: למה חשוב לבצע איבחון?

כבר בגיל הרך: כך תזהו שהילד סובל מהפרעת קשב

1. ישיבה בשולחן קדמי סמוך למורה

מומלצת ישיבה בשולחן קדמי בכדי לצמצם הסחות דעת וגירויים סביבתיים ובכדי לאפשר קשר עין רציף. באם ניתן רצוי להושיב את התלמיד בעל הפרעת הקשב לבד או לוודא כי התלמיד היושב לידו לא יסיח את דעתו.

2. לשים לב כש"מפעילים" אותו

לעתים קורה שתלמידי הכיתה מזהים את הקושי של התלמיד בעל הפרעת הקשב ויודעים "להפעיל" אותו, כלומר לומר או לעשות דברים אשר עשויים לגרום לתלמיד בעל קשיי הקשב אשר לרוב מאופיין גם באימפולסיביות, להתפרץ. התלמיד המאובחן, לרוב בגלל הקושי בוויסות תגובה, יגיב למניפולציות סביבתיות בצורה אימפולסיבית ובסופו של דבר יהיה זה שיעכסו עליו או שייענש. הענשה במקרה זה לא תפתור את הבעיה ובכדי למנוע הישנות של התופעה, חשוב לשוחח ולברר מה ומי גרמו להתפרצות, וללמד את הילד כלים כיצד לא לאפשר לאחרים ללחוץ לו על "כפתור ההפעלה", בקלות.

3. קביעת סימן מוסכם

כאשר תלמיד מתקשה לשבת לאורך זמן ניתן לאפשר יציאה מן הכיתה להפוגות קצרות. במידה ומחליטים לאשר זאת, רצוי לשוחח ולקבוע כללים להתאווררות. ניתן להסכים כי פעמיים-שלוש (לפי הצורך) במהלך היום תתאפשר יציאה להתאווררות. יש לקבוע סימן מוסכם בין המורה לבין התלמיד ("קוד סודי") שיאפשר לו לאותת לה כאשר הוא זקוק להפוגה. גם המורה יכולה להשתמש בסימן כשהיא מרגישה שהוא זקוק לכך.

יש להסכים על חוקים בנוגע ליציאה מהכיתה על מנת לא לאבד את המסגרת וכן לקבוע תקופת ניסיון. למשל: היציאה מהכיתה תמשך כשלוש דקות בלבד, מותר ללכת לשתות מים לשטוף פנים ולחזור, היציאה מן הכיתה תתבצע בדממה, ללא שאלות או הפרעות לתלמידים האחרים. לא ניתן לצאת פעמיים מאותו השיעור וכו'. ניתן לנסח את החוקים כחוזה ולחתום עליו.

4. פעולות שימתנו את תנועתיות היתר

ניתן להחליט יחדיו, המורה והתלמיד, על פעולות שימתנו את תנועתיות היתר, פעולות כגון מחברת שרבוטים בה ניתן לקשקש, "מר גמיש" או פלסטלינה שניתן למעוך. כל זאת בתנאי שהדבר לא מפריע לתלמיד להקשיב ולקחת חלק פעיל בשיעור. באם מאפשרים פעילות כזו יש לשוחח ולקבוע תנאים לביצועה.

5."זכוכית מגדלת" על הצלחות

העצמה עקבית של הצלחות קטנות, שמבחינת המורה הן התנהגויות רצויות, וחיזוקן תוך התעלמות ממצבי חוסר הצלחה. הרעיון "בהצלחה קטנה" הוא לא לצפות שבמשך יום שלם ההתנהגות תהיה מושלמת ורק אז לחזק, מפני שזו עשויה להיות משימה כמעט בלתי אפשרית עבור ילד עם תסמינים של קשב. יש לחזק על התנהגויות רצויות (גם אם ילדים אחרים עושים אותן בקלות, באופן טבעי ויומיומי, עבור ילד עם הפרעת קשב זהו מאמץ) ולכן כאשר המורה רואה התנהגות רצויה ולו אף הקטנה ביותר- יש לציין אותה.

הצלחה קטנה עשויה להיות סיוע לחבר הזקוק לעזרה, מחיקת הלוח, יוזמה חיובית, עבודה עצמאית בשיעור, התארגנות לפני ובזמן השיעור ועוד.

כדי להתמודד עם דימוי עצמי שלילי ומחשבות שליליות, הנובעות מתחושת חוסר הצלחה המלווה לעתים רבות את התלמיד בעל קשיי הקשב, ניתן להכין מחברת הצלחות שבה יוכל התלמיד לרשום בכל יום הצלחה אחת שהייתה לו בבית הספר (ניתן להוסיף גם הצלחה שהייתה לו בבית). המטרה של כלי זה היא למקד את ההסתכלות על הצלחות ולהוכיח לו כי ישנן כאלה. סביר להניח כי בתחילה יהיה לתלמיד קשה למצוא הצלחות ותפקיד המורה הוא לסייע לתלמיד לאתר את ההצלחות הקטנות (הגעת בזמן לבית הספר - זוהי הצלחה, עזרת לחבר - זוהי הצלחה וכו').

6. העצמת תכונות חיוביות על ידי מתן תפקיד

העצמת התכונות החיוביות הבולטות על ידי מתן תפקיד כיתתי (לתלמיד הרגיש לזולת אפשר לתת תפקיד שקשור בכך, כמו להיות אחראי לוודא שכל יום אחד מתלמידי הכיתה מצלצל לילד חולה שלא הגיע לבית הספר). ניתן להציע לתלמיד לארגן פעילות חברתית לכיתה כמו ערב גיבוש או משחק בשיעור "כישורי חיים". כל פעילות חיובית אשר תאפשר לתלמיד להביא לידי ביטוי את תכונותיו החיוביות הבולטות יכול להתאים. במידה והתלמיד אינו מצליח בתפקיד שניתן לו, סימן שהתפקיד אינו מתאים לו ויש להציע חלופה.

7. קשר אישי ומשוב

במהלך עבודה עצמאית בשיעור רצוי שהמורה תיגש אל התלמיד המאובחן, גם אם לא פנה, ותשאל כיצד הוא מסתדר, תאמר מילה טובה ("אתה עובד יפה, המשך כך", "היום אתה עובד בצורה רצינית").

8. לא להיבהל מימים קשים

ולא לאפשר לכך לצבוע את כל "התמונה" בשחור. ביום פחות טוב אפשר לקחת את התלמיד הצידה (חשוב לא להעיר לו בפני הכיתה), לשקף לו את אשר עובר עליו ("אני רואה שהיום יש לך יום קשה") ולבדוק מה יוכל לעזור לו.

9. צמצום משימות

בכדי לצמצם את העומס הרגשי ולהביא לתפקוד מקסימלי ניתן, במידת הצורך, לצמצם עבור התלמיד בעל הפרעת

הקשב את כמות המשימות הלימודיות שעליו לבצע מתוך כלל המשימות/שיעורי הבית אותם נדרשים שאר תלמידי הכיתה לבצע ולבחור עבורו מספר תרגילים מכל נושא. במתמטיקה, לדוגמה, ניתן לבחור את השאלות המרכזיות והחשובות ביותר (להקיף בעיגול את התרגילים שחשוב שכן יפתור או השאלות עליהן כן חשוב שיענה). הפחתת העומס עשויה למנוע מהמטלה להיתפס כמאיימת.

10. שיתוף הצוות המקצועי

חשוב לשתף את צוות ההוראה בכלים בהם הוחלט להשתמש עבור תלמיד מסויים ולוודא שכל הצוות "מדבר באותה שפה". לדוגמה, אם הוסכם שניתן לאפשר לתלמיד לצאת, חשוב שכל הצוות ידע מכך.

11. מהלך השיעור הצפוי - על הלוח

מומלץ לכתוב את מהלך השיעור הצפוי באחת מפינות הלוח, וזאת בכדי לאפשר לילדים שדעתם הוסחה להביט על הלוח, למקם את עצמם ביחס למהלך השיעור וכך לחזור לשיעור מבלי לקטוע את המורה ולהפריע למהלך התקין של השיעור.