האם איינשטיין היה יהודי?

אולי הדרך הקלה ביותר לקעקע את טענת הנאצים כי תורת היחסות של איינשטיין היא "מדע יהודי" היא לומר בפשטות שאיינשטיין לא היה יהודי. הלא ברור מאליו שמגוחך לראות את עבודתו של לא־יהודי כמדע יהודי? חסל סדר.

ובכן, האם היה אלברט איינשטיין יהודי? הנאצים חשבו שהתשובה חיובית. היהודים חשבו שהתשובה חיובית. אפילו איינשטיין עצמו חשב שהתשובה חיובית. כמובן, המשמעות שייחס כל אחד מאלה למילה "יהודי" הייתה שונה בתכלית. המשימה הנראית כה פשוטה וחסרת סיבוכים – הקביעה מיהו יהודי – היא עניין סבוך ומסובך, הלכה למעשה.

רוב היהודים ישיבו על השאלה הזאת בהסתמך על ההגדרה השבטית המסורתית, שלפיה יהודי הוא פשוט מי שנולד לאם יהודייה. זוהי דרישה ישנה־נושנה, ומשום כך היא תמוהה שבעתיים. היהדות, בייחוד בראשית הדרך, בפירוש לא הייתה גלגול קדום של הפמיניזם. שורשיה הפטריארכליים גלויים לכל עין בבתי הכנסת האורתודוקסיים, המפרידים את הנשים מעל הגברים, אוסרים עליהן לעסוק ברבנות ומחייבים אותן לכסות את שערן בפרהסיה. בישראל, נשים אינן רשאיות להתפלל כמו גברים ליד הכותל המערבי, האתר הקדוש ביותר ליהדות. אם כן, מדוע האישה היא המפתח לחברות בשבט?

השאלה נעשית תמוהה עוד יותר לנוכח העובדה שהמעמד המיוחס של התרומה הזכרית לקהילה היהודית חל גם על התרומה הזכרית לתהליך ההולדה. בספר בראשית, אונן נענש במוות על שעשה את הרע בעיני ה' ושיחת את זרעו ארצה, בעת שהיה עליו לייבם את אלמנת אחיו. רבים מפרשים את הסיפור על דרך האלגוריה, כמיועד לאסור על העינוג העצמי – הזכרי, כמובן – הקרוי על שמו של אונן.

(צילום: Gettyimages Imagebank)

במשך רוב תולדות היהדות, הטכנולוגיה לא הייתה מפותחת במידה הנחוצה כדי לתת שליטה בהמונים לבעלי הממון והסמכות הפוליטית. ראו את חששו של פרעה, בשמות א', פן ירבו היהודים במידה כזו שיהוו סכנה לשלטונו, אם יחליטו לעשות יד אחת עם אויביו בעת מלחמה. אז, יותר מעכשיו, הגודל היה חשוב. מירוצי החימוש של הימים ההם היו למעשה מירוצים להגדלת מספרם של תופסי הנשק. מצוות "פרו ורבו" לא התייחסה רק לערכי המשפחה של העברים הקדמונים; היא נועדה גם לשכך את הפחד התמידי מפני היעלמות השבט מעל פני האדמה. אוננות והומוסקסואליות היו הזדמנויות מוחמצות להרחבת השורות.

אם כן, מדוע הונח כרטיס החברוּת בשבט דווקא ברחם האישה? האחרונה מעשר המכות, מכת בכורות, לא הייתה רעיון נטול אחיזה במציאות. זאת הייתה מכה נוראה, אולי המכה הנוראה ביותר שאפשר להנחית על עם. הריגת בני היריב חיסלה את סיכויי השבט המנוצח להחזיר לעצמו עוצמה מספרית. אבל מלבד רצח הגברים הצעירים, המנצחים זכו גם בשלל המלחמה. הם אנסו את הנשים, וחלקן התעברו. אִם האֵם נתפסה כמקור ההשתייכות, הצאצאים האלה היו יהודים, וסיפקו הגנה מפני חיסול. הייתה זו הגדרה מעשית לגמרי, שהתקשרה עם המשך קיומה של הקהילה.

כמה מלומדים טוענים שמקורה של חשיבה זו בתקופת הגלויות הראשונות, כבר במאה השמינית לפני הספירה, בעת שהיהודים היו נוודים וגודל השבט היה מקור לדאגה מתמדת. אחרים הציבו אותה במועד מאוחר יותר, בימי רומא, בעת שאונס נשים יהודיות היה נפוץ למדי תוך־כדי גביית "מס היהודים" שהוטל על לא־רומאים. המחזיקים בהשקפה זו מצביעים על הדמיון בין החוק הרומי של אותם ימים לבין ההלכה היהודית, שכן זה כמו זו גרסו כי אם אנשים מתוך הקהילה נישאים למי שאינם חברים בה, מעמד האם הוא העובר בירושה לצאצאים. ועוד אחרים טוענים שהיהודים אימצו את ההשקפה הזו בתקופה המתועדת הקדומה מכול, הואיל וידוע לנו שגם במצרים ובמסופוטמיה העתיקות נהגו הגדרות מוצא מטריליניאליות. יהיה המקור אשר יהיה, קביעת הזהות היהודית על־פי אם יהודייה הפכה להיות תפיסתה המושרשת של הקהילה.

איינשטיין בלונג איילנד, 1939

ובכן, לפי אמת־המידה העתיקה הזאת, האם היה איינשטיין יהודי? כן. אמו של איינשטיין, פָּאוּלִינֶה קוֹך, הייתה בעלת שורשים עמוקים בחברה היהודית של גרמניה הצפונית. היא קיבלה חינוך יהודי כנהוג, וגם אם ניהלה משק בית חילוני, משפחת איינשטיין הייתה מעוגנת היטב בתרבות היהודית הגרמנית. למען האמת, אמו של איינשטיין לא הייתה סתם יהודייה – במובנים רבים, היא הייתה היידישע מאמע הסטריאוטיפית – תקיפה, חדת לשון, מוכנה ומזומנה תמיד לנצל רגשות אשמה כדי להשיג את מבוקשה מילדיה, ובייחוד מבנה אלברט. לדוגמה, כשאיינשטיין סירב לנתק את קשריו עם אישה שלא הייתה לרוחה של אמו – מִילֶבָה מָארִיץ', שנעשתה אשתו הראשונה – השתמשה אמו בכל הכלים שנמצאו תחת ידה כדי להניע אותו לחזור בו. הוא סיפר על כך במכתב למאריץ':

אמא השליכה את עצמה על המיטה, טמנה את ראשה בכר ובכתה כמו ילדה. אחרי שהתעשתה, היא יצאה מיד להתקפה נואשת: "אתה הורס את העתיד שלך ומחסל את ההזדמנויות שלך." "שום משפחה הגונה לא תקבל אותה." "אם היא תיכנס להיריון, תהיה בצרה צרורה." לשמע ההתפרצות האחרונה הזאת, שקדמו לה רבות אחרות, איבדתי סוף־סוף את סבלנותי.

אם יש לראות את איינשטיין כיהודי לפי ההגדרה הנוהגת בקהילה, מה על הגדרות חיצוניות? כמובן מאליו, הנאצים לא היו מוכנים לתת ליהודים סמכות להגדרה עצמית, ובכל זאת הייתה זו משימה שהם התלבטו עמה לא מעט. היה חשוב להם להגיע להגדרה מדוקדקת של "יהודי", משום שיש צורך ברור, אחרי ככלות הכול, לדעת את מי בדיוק אתה רודף, לפני שתפתח במערכת טרור שיטתית נגד הנרדפים.

אמו התעקשה שלא יתרועע עם בחורה שלא הייתה לרוחה(צילום: Getty Images imagebank)

וכך, כמה שבועות אחרי עליית היטלר לשלטון ב־1933, נכנס לתוקף החוק לשיקום השירות הציבורי, שאסר על יהודים ועל אויבי המשטר להחזיק במשרות ממשלתיות יוקרתיות ומשתלמות. בחקיקה זו נאמר כי "עובדי השירות הציבורי שאינם ממוצא ארי יעזבו אותו; אם הם מחזיקים במשרות לשם כבוד, יש לפטרם ממעמדם הרשמי."

הגם שחוק זה שאף לסלק יהודים מתפקידים בעלי חשיבות, אין במסמך זה שום הגדרה מפורשת של המונח "יהודי", ולכן היה צורך בתוספת – בתקנה לצורך יישומו של החוק. כאן אנחנו מוצאים בדיוק את מה שהיינו מצפים למצוא אצל השואפים לטוהר הגזע:

אדם ייחשב לא־ארי אם הוא צאצא של הורים או הורי־הורים לא־אריים, ובייחוד יהודים. די בהורה או בסב אחד כדי להגדיר אדם כלא־ארי. במיוחד אמורים הדברים כאשר ההורה או הסב משתייך לאמונה היהודית.

לנאצים ב־1933, דם יהודי כדי רבע הספיק לצורך הקביעה שאדם הוא יהודי.

אבל השימוש באמת־מידה זו נתקל בקשיים מסוימים. אחד האירועים המגדירים, מבחינת הלאומנים הגרמנים, היה המלחמה הגדולה. זו הייתה שעת עלייתה של גרמניה לגדולה בזירה העולמית. אלה שלחמו בה, ובייחוד אלה שנפלו חלל, היו פטריוטים נערצים.

עלייתו של היטלר עוררה חששות בלבבות רבים, והנשיא פאול פון הִינדֶנבּוּרג נראה להם כמתרס שירסן את כוחו של היטלר. למען האמת, הינדנבורג היה היחיד שיכול למלא תפקיד זה, משום ששיעור קומתו ורגשותיו הלאומניים היו נשגבים מעל כל דופי, כיועצו המהימן לשעבר של הקייזר וכפלדמרשל שהביא את הניצחון הגדול על הרוסים בקרב טָנֶנבֶּרג.

אפילו היטלר ידע שעליו להתייחס בכבוד לגושפנקה החברתית של הינדנבורג. לכן, כאשר קבע הנשיא שהחוק כפי שנכתב אינו מתקבל על דעתו, שוּנה הנוסח לפי רצונו, כך שהעניק פטור לכמה יהודים:

אם עובד השירות הציבורי לא החזיק במעמד של עובד השירות הציבורי ב־1 באוגוסט 1914, עליו להוכיח שהוא ממוצא ארי, או שנלחם בחזית, או שהוא בן או אב של אדם שנפל בקרב במלחמה הגדולה. את ההוכחה יש לתת בהגשת המסמכים הדרושים לצורכי תיעוד (תעודות לידה, רישיונות נישואים של ההורים, מסמכים צבאיים).

החרָגות אלה היו לצנינים בעיני הנאצים ובוטלו כעבור שנה, אחרי מותו של הינדנבורג.

איינשטיין עם בן גוריון באוניברסיטת פרינסטון, 1951(צילום: AFP)

עוד שנה חלפה, וחוק אזרחות הרייך התקבל בספטמבר 1935, במטרה לא רק לסלק יהודים, לא־רצויים אחרים ומתנגדים פוליטיים ממשרות ממשלתיות, אלא גם לשלול את אזרחותם מכול וכול, לרבות זכות הבחירה. גם החוק הזה היה זקוק לתקנות יישום, ובמסמך הבא, מנובמבר 1935, עשו הנאצים ניסיון נוסף להגדיר "יהודי":

יהודי הוא כל צאצא של שלושה סבים לפחות שהם יהודים מלאים, במה שנוגע לגזע,

כאשר

סב ייחשב יהודי מלא בלי בדיקה נוספת אם הוא משתייך לקהילה הדתית היהודית.

יש בהגדרה זו שני מרכיבים חשובים. ראשית, הזיקה הלא־פשוטה בין יהדות כגזע המוגדר על־פי דם לבין יהדות כקהילה דתית המבוססת על שיתוף של היסטוריה, מנהגים ופולחנים, ולפיכך אינה בהכרח תוצאה של גורמים ביולוגיים. הנאצים אימצו את רעיון האֶווגֶנִיקָה (השבחת הגזע) הלכה למעשה, והדבר גם שימח וגם הדאיג את אותם מדענים גרמנים שניהלו מיזם אווגני גדול ממדים עוד לפני 1933. הנאצים יצאו מהנחת קיומו של קשר אמיתי בין גזע ודם, ותמכו גם בתוכנית מחקר נמרצת בסֶרולוגיה, חקר הדם. כיוון שכך, המרת הגדרתו של המושג הביולוגי "גזע" אל מונחיו של גורם תרבותי הייתה בעיה ממשית לתיאורטיקאים של הגזע הנאצים.

המרכיב השני הוא החלשתה של הגדרת ה"יהודי". אם ההגדרה מ־1933 הייתה עניין של מורשת יהודית כלשהי בשושלת המוצא, הנה ב־1935 אנחנו מוצאים הבחנה בין המושג הכללי "יהודי" לבין מושג היהודי המלא הגזעי, ועוד נוספה קבוצה שלישית של מִישלִינגֶה, יהודים מעורבים בעלי פחות משלושה סבים יהודים:

§5 (2) עוד ייחשב כיהודי מישלינג יהודי שהוא צאצא של שני סבים יהודים מלאים וכן:

א. הוא השתייך לקהילה הדתית בעת שהתקבל החוק, או הצטרף לשורותיה לאחר מכן;

ב. היה נשוי ליהודייה בעת שהתקבל החוק, או נישא לה לאחר מכן;

ג. הוא צאצא לנישואים שאחד השותפים להם יהודי; ...

ד. הוא צאצא של יחסים מחוץ לנישואים עם יהודי... ונולד מחוץ למסגרת הנישואים אחרי 31 ביולי 1936.

§6 (1) אין בכל האמור בסעיף 5 כדי להשפיע על דרישות לגבי טוהר הדם החורגות מעבר לאמור בו, כפי שנקבעו בחוקי הרייך או בהוראות של מפלגת הפועלים הגרמנים הנציונל־סוציאליסטית ושלוחותיה.

מישלינגה מִדרגה ראשונה, שהיה להם רק סב יהודי אחד, נחשבו מעתה ארים, ואילו בעלי שני סבים כאלה, מישלינגה מדרגה שנייה, יכלו להיחשב ארים כל עוד לא חל עליהם אף אחד מהתנאים הנוספים.

זה תמוה. אחרי שהתבצרו בשלטונם ופיתחו מדיניות ששללה זכויות חיוניות מכל היהודים, ולא רק ממחזיקי תפקידים ממשלתיים, מדוע טרחו עכשיו הנאצים לרופף את הגדרת היהודי?

רודולף הס ואדולף היטלר. חשש מזהותו של אבי-אביו(צילום: Gettyimages)

בדיעבד, היו לכך כמה סיבות. ראשית, זה היה חלק מפשרה פוליטית. מנגנון הממשל הגרמני באותם ימים היה שילוב של ממונים חדשים מטעם הנאצים, שהחזיקו בתפקידים בשורות המפלגה, חבו את מקומות עבודתם למפלגה והאמינו בקנאות בחזונו של היטלר, מחד גיסא, לבין ביורוקרטים שעשו את כל הקריירה שלהם בשירות הציבורי והשקפותיהם לא תמיד עלו בקנה אחד עם הנציונל־סוציאליזם, אבל שנים של עבודה מסורה, מומחיותם ו"הדם הטהור" בעורקיהם הכשירו אותם לתפקידיהם, מאידך גיסא. החוק היה אמנם בגדר ניצחון לסיעה הנאצית, אבל השפיעו על ניסוחו גם הגורמים המתונים יותר במשרד הפנים הגרמני.

שנית, היו מישלינגה שהנאצים רצו ביקרם – גרמנים שעשו דברים חשובים, ואחרים שיוכלו לשרת בכבוד בצבא (הצורך במגויסים היה נואש) – אף כי רצה המקרה ומעט דם יהודי זרם בעורקיהם. הנאצים יכלו להצדיק זאת בטענה שהחלק הלא־יהודי של אותם אנשים הוא האחראי לסגולות שיוכלו לאפשר להם להגיע לגדולה.

היטלר עצמו חשש שמא הוא מישלינג מִדרגה ראשונה בעצמו, מפני שהוא לא ידע מי היה אבי־אביו. הוא ידע שאביו נולד מחוץ לנישואים, אבל שום מסמך לא ציין את שם סבו. יועצו המשפטי של היטלר וידידו האנס פרנק כתב בתא כלא בנירנברג, בעודו מחכה להוצאתו להורג, כי היטלר ביקש ממנו לברר את זהותו של סבו, ומחקריו העלו שהוא היה כנראה יהודי. פרנק חשב שעלה בידו לגלות כי סבתו של היטלר הייתה משרתת בביתה של משפחה יהודית בגראץ, ובן המשפחה בן התשע־עשרה הוא שעיבר אותה. לאחר מכן הוכיחו היסטוריונים שמחקרו של פרנק היה מלא בשגיאות, ומסקנתו הייתה רחוקה מלהתקבל על הדעת. אבל אם היה היטלר מישלינג אם לאו, לא זו השאלה: חשובה העובדה שהוא חשב ברצינות כי בהכרח, הדבר היה משפיע על חשיבתו בדבר זהותה הגזעית של גרמניה.

בעיית המישלינגה לא הייתה רק סוגיה מעשית, שכן היא הכבידה מאוד על התיאורטיקאים של הגזע הנאצים. הם נאלצו להתמודד פנים אל פנים עם שאלת לוח השחמט – האם זה לוח לבן עם משבצות שחורות, או לוח שחור עם משבצות לבנות? מי שיש לו שני סבים יהודים ושניים ארים, האם הוא בן הגזע הארי שדמו זוהם באילוחים יהודיים, או שמא הוא יהודי שיש לרוממו מעל שאר היהודים בזכות עוצמתו של גזע האדונים?

שאלות כאלה נראות לנו משונות, אך כאשר הבחנות גזעיות מוחלטות מספקות את הקטגוריות הבסיסיות שמהן צומחת השקפת עולמו של אדם, לובשות השאלות הללו חשיבות רבה. תומס קוּן טען שהלשון היא תופעה קיבוצית, וכולנו פועלים בתוך "פרדיגמות" – מערכות של כללים ושל הנחות סמויות המפעמות בתוכה של קהילה לשונית. לשוננו מעצבת את מה שאנחנו חושבים ומציבה לו אילוצים, מפני שהלשון מספקת לנו את המושגים האטומיים המשמשים אותנו להבנת העולם –

 מושגים שאינם מצויים ברשות הזרים שאינם משתייכים לקהילה הלשונית שלנו. מי שאינו מכיר את חוקי השחמט יתקשה להבין את אופן תנועתו של הפרש, אבל למסוגלים לחשוב בלשון השחמט, אין טבעי מזה. "ברור, ככה נע הפרש." "למה?" "פשוט, כי ככה הוא נע."

בדומה לכך, הבחנות גזעיות מוחלטות היו סבירות לחלוטין בעיני הנאצים. זאת ועוד, מתפיסתם הבסיסית נבע בהכרח שאפשר לדרג גזעים לפי מידת השלמוּת שלהם. אבל הדבר הוליד גם מבוך פילוסופי, חידת פרדיגמה. אם הגזע מצוי בדם, הרי די בטיפה אחת של דם יהודי כדי לעשות את האדם יהודי. אבל המשמעות היא שדם יהודי חזק יותר מדם ארי. מצד שני, הדם הארי נעלה יותר, ולפיכך חזק יותר. אם כך, כיצד יכולה העליונות הגזעית הארית לעלות בקנה אחד עם השאיפה לטוהר הדם? יצירת הקטגוריה מישלינג נועדה, בין השאר, לנסות ולחמוק מבעיה זו.

אבל ההגדרה החדשה הזאת לא שינתה מאומה מבחינתו של איינשטיין. אמו פאולינה קוך הייתה בת להורים יהודים, יוליוס ויֶטֶה קוך, ואילו אביו, הרמן איינשטיין, היה בנם של אברהם והלנה איינשטיין, שניהם בני הקהילה היהודית הוותיקה שהתגוררה מאז אמצע המאה התשע־עשרה בעיירה בּוּכָאוּ הסמוכה לאוּלְם, שם נולד אלברט. לפי אמות־המידה של זמנו, הואיל וכל ארבעת סביו של איינשטיין היו יהודים, גם איינשטיין היה יהודי.

לעומת זאת, רבים מאלה שהנאצים סיווגו אותם כיהודים התפלצו כשנודע להם הדבר, משום שלא חשבו את עצמם ליהודים. הם המירו את דתם, ורבים גם שינו את שמותיהם למשהו שלא נשמע יהודי. אצל יהודי גרמניה ואוסטריה באותם ימים, תחושת ההשתייכות התרבותית מכוח אזרחותם הייתה הרבה יותר חזקה מאשר תחושת מורשתם הדתית. הם חשבו על עצמם כעל גרמנים ואוסטרים בראש ובראשונה, לא כעל יהודים.

המדע היהודי של איינשטיין - פיזיקה בצומת הפוליטיקה והמדע, מאת סטיבן גימבל. מאנגלית: עמנואל לוטם. עורך מדעי: ד"ר יכין אונא. הוצאת כתר, 253 עמודים