אחרי 30 שנה בהיי-טק, עברתי לחווה באיטליה

ההתחלה שלי הייתה שגרתית למדי: עליתי לארץ מצרפת בגיל 18 וסיימתי תואר ראשון בסוציולוגיה וחינוך מיוחד. אבל עם סיום הלימודים - לאחר שכבר שלטתי בעברית ובמתרחש במדינה - הבנתי שאני לא בנויה לעבוד במסגרת ציבורית.

עשיתי שינוי - לכתבות נוספות בסדרה:

כך תעשו הסבה מקצועית: המדריך השלם

• פעם הייתי מתכננת ערים, היום אני דולה 
• פרסומאי שהפך מורה: רוצה לחיות, לא לשרוד
• אחרי 14 כעורכת דין - פתחתי קונדיטוריה
  

היתה לי אנגלית ברמה גבוהה ומצאתי מהר מאוד עבודה בחברת היי-טק. כעבור שנתיים התקבלתי לאינטל ובהמשך עברתי לגלילאו, כשהייתה עדיין סטארט-אפ, שם התקדמתי עד לתפקיד דירקטור IT. כשהחברה נקנתה על ידי מארוול, עברתי לנהל את תשתיות המחשוב של החברה.

השלב הראשון בהגשמת החלום

לאורך השנים זכיתי לעבוד בחברת אנשים מרשימים והתפתחתי טכנית וניהולית. אבל לאחר שנים כה רבות בתחום התחלתי גם לפנטז על חיים אחרים. מאחר שאני אוהבת לשפץ רהיטים - התחלתי לחשוב שאולי אוכל לקנות בית נופש קטן ועתיק, כפי שנהוג בצרפת, ולהעביר את חופשותיי בשיפוצו. 

אני זרביב בביתה באיטליה( )

כשבן זוגי ואני נסענו לראשונה באיטליה, ראיתי תמונות רבות של בתים כאלה בחלונות הראווה של סוכני נדל"ן. החלטתי שאחד מהם יהיה שלי ולאחר שביקרנו בכ-20 בתים שונים ומשונים באזורי אומבריה, קנינו חווה עתיקה ועזובה בשם Casa Voltole והשלב הראשון בהגשמת חלומנו הושלם.

מיד לאחר הקנייה התחיל תהליך שארך יותר מ-10 שנים, במהלכו שחזרנו את המקום ושיפוצנו אותו. את השיפוץ עשינו צעד אחר צעד, בסיוע עזרה מקומית ובמקביל להמשך העבודה בהיי-טק.

התמזל מזלי והתקשרתי עם אנשים אמינים באיטליה, אך אחת הבעיות הייתה בהתמודדות עם הביורוקרטיה האיטלקית – הרי אומרים שהיא עדיין מושתתת על האדמיניסטרציה הרומאית. כך, לעתים אפשר לקבל תשובות שונות מאותו גוף על חוקי בנייה ומכיוון שלעירייה אין תקציב לתחזק את הכביש אלינו - אנחנו מבצעים בו תיקונים בעצמנו אחרי גשמי זעף.

זרביב ובעלה במטע עצי הזית

כל השאר זרם עם הזמן. בתחילה שיפצנו באטיות את הבית המקורי עד שהיה ראוי למגורים, ובהמשך הפכנו את המבנה המשני לבית אירוח לנופש. עם התקדמות התהליך התחלתי להרגיש שאני רוצה להתרחק מהמרוץ של החיים המודרניים והתלות בטכנולוגיה ולעבור לחיות שם תקופות ארוכות יותר מאשר החופשה השנתית.

המעבר לאיטליה

בשלב זה התחלתי לבחון את האפשרויות העומדות בפני. ילדינו כבר היו גדולים ועצמאים, ההתלבטות הייתה קשה. קשה לעזוב סביבה נוחה, עבודה מאתגרת ותנאי תגמול נוחים כדי לעבור למקום בלתי נודע, ללמוד שפה, להתרחק מהמשפחה והחברים, לשנות לחלוטין את שגרת היום-יום ולהתמודד עם אתגרי פרנסה חדשים. כל זה גרם להיסוסים רבים ואפילו פחדים מסוימים.

לבסוף גבר הרצון לאורח חיים פשוט יותר, קרוב לטבע אך עם נגישות לערים וחיי תרבות. כך, בשנת 2011 החלטנו להעז ולחצות את הגשר - התפטרתי לאחר 29 שנים בהיי-טק, עברנו לאיטליה באופן קבוע ופתחנו בחווה מתחם אירוח.

אני עובדת בחצר. "הגוף היה צריך להתרגל"

להפתעתי, לאחר ההתלבטות ארוכת השנים, המעבר עצמו מחיי "ההיי-טק" לחיי הכפר התרחש דווקא ללא קושי. זאת לא מעט בזכות יותר מדי פרויקטים להגשים כגון הקמת אתר אינטרנט, יצירת קשרים חברתיים חדשים, לימוד עבודת האדמה ועוד. כיום אנו עסוקים בעבודה בשטח ומטפחים את עצי הזית העתיקים שפרושים על פני 20 דונם והוזנחו במשך עשרות שנים.

ההוצאות פחתו

השנה הראשונה הייתה קשה בעיקר פיזית, שכן הגוף היה צריך להתרגל למעבר מעמדת המחשב לפעילות פיזית מאומצת. אבל עם הזמן והכאבים למדנו להקשיב לו ולדעת מתי להאט את הקצב.

בתוך כך, העסיק אותנו במידה רבה, שכן היה צורך דחוף ללמוד על צמחים ללא כל רקע קודם, להבין איזה מתאימים לאזור וידרשו מעט השקיה, להכין את האדמה ולשתול, להתמודד עם עשבים ולהלחם במזיקים באופן אקולוגי.

במקביל, ההוצאות שלנו הצטמצמו במידה משמעותית, כיוון שאנו עסוקים כל כך ומנהלים אורח חיים פשוט יותר. בנוסף, חסכנו בהוצאות רבות לפני המעבר וזה עזר לשאת בהוצאות הגדולות של השנה הראשונה, אך זה היה מאמץ חד פעמי ואני מקווה כי בשנה הבאה ההוצאות יצטמצמו.

ממילא אין לנו צורך בבגדי מעצבים לעבודה בגינה או בגאדג'טים, וגם הוצאות המזון עתידות להתכווץ - יש לנו כבר די הרבה פירות ושמן זית רב, והשנה נתחיל בגידול ירקות. כיום, אחרי שינוי שגרת חיים עצום, אנו עוסקים בעבודת כפיים ובאירוח כפי שרצינו. מכיוון שלא בצענו את השינוי כדי להתעשר אלא כדי לשפר את אורח החיים שלנו - כל עוד אנחנו "מאוזנים" אנו מרוצים.