על גיוס חרדים ושקרים אחרים

כביש מספר ארבע נחסם בשבוע שעבר במחאה על ה"כוונה" לגייס חרדים. אבל גיוס החרדים, כמו ססמאות בחירות אחרות שנדונו להתבדות, לעולם לא ייצא אל הפועל מכמה סיבות: זה דבר יקר, מיותר, ובעיקר - אף אחד לא באמת רוצה את החרדים בצבא. למעשה, לצבא אין שום צורך בתוספת של חיילים נטולי כושר ומוטיבציה. צה"ל כבר מתמודד עם כמות בלתי נדלית של חיילים בלתי כשירים שאיש לא יודע מה לעשות איתם.

היוזמה לגייס חרדים לעולם לא תצא את הפועל, או שתצא אל הפועל בצורה מעוותת וחסרת משמעות. בין אם היוזמה הזאת תיפול בכנסת, אצל ראש הממשלה, במשרד הביטחון, או איפשהו בין הכיסאות של לפיד ובנט - היא נועדה מראש לכישלון. זאת האמת הראשונה שצריך לומר בכל רם, לא רק על מנת לפתור את הבעיה, אלא כדי להבין בכלל מה הבעיה שאיתה אנחנו מתמודדים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בלוף ההתנחלויות / שאול אריאלי

הקרב נגד גיוס החרדים (צילום: ירון ברנר)

האמת השנייה שצריך להגיד היא שלא כל אחד מתאים לצבא. צה"ל מגייס מחזורים שלמים, ורבים מהם אינם מתאימים להיות חיילים. זה עולה הון, גורם נזק רב, ולא מסייע לכלום. כמובן, מאחורי המדיניות הזאת עומד עיקרון השוויון. גיוס סלקטיבי או מדיניות המאפשרת לאזרחים להשתחרר מהצבא בקלות הם דברים שלא באים בחשבון. הצעות כמו שחרור מלא לחרדים על מנת שישתלבו בשוק העבודה מרגיזות וחסרות היגיון. אבל האם יש דרך לתרום למדינה ולא לשרת בצבא?

כאן מגיעה האמת השלישית. עד כמה שקשה לדמיין לפעמים - מדינת ישראל זקוקה לא רק לחיילים. במדינת ישראל יש מחסור נורא במורים, אחיות, מטפלים, עובדים סוציאליים, מדריכי נוער, שוטרים, סייעים, ובעוד אנשי שירות שיעבדו בבתי חולים, מתנ"סים, בתי אבות, מרכזי יום, מקלטים לנשים מוכות, בבתי ספר ובגני ילדים.

לעומת תקציב הביטחון המנופח, סובלים מוסדות אלו מחוסר תקציב ומשוועים לידיים עובדות. נכון שחלק גדול מהמקצועות הללו אינם ניתנים להחלפה על ידי כוח אדם לא מיומן, אבל מתנדבים בשירות המדינה יוכלו לפנות אנשי מקצוע לבצע עבודה מקצועית בזמן שהם מסייעים לאוכלוסיות חלשות וחולות. תוך כדי כך ילמדו משהו על יחסי אנוש ועזרה לזולת.

גיוס לשירות לאומי לא רק ייאפשר לאנשים שאינם מתאימים לצבא לשרת את המדינה בצורה מכובדת - הוא גם יפטור את הצבא מטיפול במספר גדול של חיילים מיותרים המגויסים אך ורק בגלל עקרון השוויון, ולמעשה עולים לצבא יותר משהם מסוגלים לתרום. ומעבר לכך, הבחירה בין שירות לאומי ושירות צבאי תאפשר לדרוש מכל אזרחי ישראל לשרת את המדינה, ותצמצם את התהום הפעורה בין קבוצות אוכלוסיה המשרתות ושאינן משרתות בצה"ל.

ולסיום, עוד אמת אחת ואחרונה: פוליטיקאים מעדיפים לשסות אוכלוסיות שונות זו בזו, לעשות רעש כאילו הם מתכוונים לעשות משהו. לחץ אזרחי המגובה במחשבה ביקורתית צריך לדרוש מאותם פוליטיקאים להפסיק להפריח בדותות ולהסית את הציבור, ולשלב חרדים וערבים, נשים, ואפילו גברים יהודים שאינם מתאימים לצבא בשירות ציבורי מועיל. לא כל אחד יכול להיות חייל - אבל כל אחד חייב וזכאי לשרת את הציבור בצורה מכובדת ושוויונית.

ד"ר דרור אבנד-דוד הוא מרצה לשפה ותרבות יהודית באוניברסיטה של פלורידה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il