"לכתוב רומן זה 99 אחוז יזע, ואחוז אחד של השראה"
"נשים כותבות ספרי מתח שעוסקים באלימות מינית, מתוך תחושת סכנה ממשית", מספרת אלי נייט על המותחן שכתבה "רצח בקריצה", שמתאר רצח אישה במסגרת התא המשפחתי. "רציתי לחקור את המתח הזה בין נישואים טובים למראית עין, לבין השקרים וההסתרות שמתחבאים תחתם"
"יש שני פנים לנישואין, הפומבי והפרטי", מסבירה נייט בראיון עמה מלונדון, שם היא מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה, "ושניהם נמצאים לרוב בקונפליקט מתמיד. רציתי לחקור את המתח הזה בין נישואים טובים למראית עין, והשקרים וההסתרות שנאמרים בין אנשים נשואים". "רצח בקריצה" (שתורגם לאחרונה לעברית בידי ענבל שגיב-נקדימון וראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן) הוא לא רק רומן מתח-בלשי שלו קצב מהיר ושלל סצנות עוכרות שלווה, אלא גם רומן נוגע ללב על אישה אחת - אם ורעייה - שמנסה לשרוד אסון פרטי, שאינה יכולה יותר להעלים עין. והפיכחון הזה מוביל אותה לשרשרת של אסונות קטנים וגדולים.
נייט מספרת כי ההשראה לסיפור נבעה מהמשחק Wink Murder (כשם הספר), המוכר בארץ כ"הרוצח". במשחק זה נבחר אחד מחברי הקבוצה כבלש, הוא יוצא מחוץ לחדר, ואז נבחר הרוצח. כאשר הבלש חוזר לחדר, עליו לגלות מי הוא הרוצח, שעליו לבצע את רציחותיו על ידי קריצה למשתתפי הקבוצה מבלי שהבלש יבחין בו. מה שהלהיב אותה במיוחד במשחק זה, הוא שחברי הקבוצה עוזרים לרוצח ולא לבלש, ואלמנט זה בא לידי ביטוי באופן מטריד למדי בעלילה.
"רציתי לטשטש את הגבולות בין דמויות טובות לרעות", היא מסבירה. "הרגשתי שזה יותר מודרני ומרענן. מרבית האנשים הם בעלי מאפיינים חיוביים ושליליים, ובמקרה של פול, הבעל ב'רצח בקריצה', מלבד היותו גבר נאה, מצליח וכריזמטי, הוא גם מרוכז בעצמו, ערמומי וככל הנראה הרבה-הרבה יותר גרוע מכך. בנוסף, רציתי לחקור את מה שאני מכנה כטבע הרעיל של הסלבריטאיות - הרוצח הכלוא בספר נתפס כסלבריטי, למרות הדבר הנורא שביצע".
גוד נייט
על עטיפת המהדורה העברית נכתב ציטוט מה"אינדיפנדנט", המציין לצד הסופרים יו נסבו, סטיבן קינג ופטרישיה קורנוול, גם את אלי נייט. מיקומה של נייט, שכתבה עד כה שני רומנים בסך הכול בקרב סופרי מתח מהשורה הראשונה, מצביע על ההערכה הרבה לה היא זוכה. "רצח בקריצה", רומן הביכורים שלה, זכה להצלחה בקרב הקהל והביקורת, והיא נחשבת לאחת הקולות המבטיחים של ספרות המתח העכשווית. אולם הכתיבה אינה זרה לנייט. היא החלה לפרסם פרוזה רק בסביבות גיל 40, אך במשך שנים רבות היתה כתבת עצמאית ועורכת במספרת עיתונים יומיים ומגזינים (בהם הדיילי מייל והגרדיאן), עבדה כעורכת של ה-BBC וכעורכת תוכן באתרי חדשות.האם הניסיון העיתונאי השפיע על כתיבתך הספרותית?
"כותבים לא נולדים, הם נעשים. ככל שתרבה לעשות זאת, תהיה טוב יותר במלאכה. הייתי עיתונאית ועורכת בעיתונים במשך שנים רבות, והחוויה הזו הייתה משמעותית מאוד עבורי - ביליתי שנים בלחתוך אינפורמציה שלא היתה נחוצה מכתבות ששלחו אליי כותבים. היתה לכך משמעות רבה כשהגעתי לכתיבת ספרות, במיוחד לאור העבודה שרומן מתח זקוק לקצב מהיר. גם נהייתי סופרת כשהרגשתי שיש לי משהו לומר, ועבורי שלב זה לא הגיע, עד שמלאו לי קרוב לארבעים והיו לי ילדים".
לא בכדי מזכירה נייט את האימהות. ב"רצח בקריצה" המרחב הבית והתא המשפחתי הם בעלי חשיבות רבה בהבנת דמותה של הגיבורה. היא נאבקת בשאלות הנוגעות בנאמנות למשפחה, בתפקידה כאם, באלימות מינית ובהכרח להגן על היקרים לה - לעתים ממש בתוך הבית. הכניסה של האימה לתוך מה שאמור להיות המרחב הבטוח ביותר, מניע את תחושות המצוקה והאימה שהגיבורה חווה. ספרה השלישי, שראה אור לקראת סוף שנת 2013, ממשיך את הקו הזה, אך מכיוון אחר: זהו ספר על עזיבה: "על כמה קשה לאישה ואם להתחיל מחדש את חייה, אף על פי שבעלה באמת לא רוצה שתעזוב. זהו ספר על התשוקה והשנאה שמופנות כלפי הקרובים לך ביותר".
איך את עובדת על רומן חדש?
"יש לי רעיונות רבים ששוחים הלוך ושוב בתוך מוחי. אם אחד מהם טוב דיו, עד מהרה הוא יהפוך לסצנת פתיחה לסיפור. אם הוא טוב אף יותר, אני יכולה לדמיון את סצנת הסיום של הספר. אם זה רעיון מבריק, אני מתחילה לראות כיצד הסיפור מתקלף, סצנה אחר סצנה, עד אמצע הספר לפחות. ואז זהו תהליך של ישיבה מיום שני ועד שישי, ולהוציא את הדברים אל הדף. זאת עבודה קשה: לכתוב רומן זה 99 אחוז יזע, ואחוז אחד של השראה".
האם אהבת מותחנים לפני שהתחלת לכתוב אותם, ומה חשוב לך ביותר כסופרת מתח?
"כן, אהבתי. אי אפשר לכתוב רומן מתח אלא אם כן אתה נהנה ממנו. הקצב והאקשן והלחץ שהדמויות נמצאות בו הן הסיבה לכך שאני אוהבת לקרוא ולכתוב ספרי מתח. לכן גם אני אוהבת את כל הדמויות שבספר, אף על פי שחלק מהן לא חביבות כל כך. בנוסף, מה שחשוב לי במיוחד כשאני כותבת סיפור הוא לכתוב סיפורים בעלי קצב מהיר, ושיהיו משכנעים - סיפורים שיגרמו לקוראים להפוך את הדפים בציפייה דרוכה".
הבית משחק תפקיד חשוב ב"רצח בקריצה", ויש תחושה קשה של קלסטרופוביה. מה ניסית להשיג בכך?
"כותבים מנסים לכתוב כנגד הקלישאות; כלומר, אנחנו מנסים לעשות משהו מנקודת מבט חדשה. רציתי למרוד בקלישאה של אישה שנמצאת במצוקה בבית גדול ומבודד שקורים בו דברים מפחידים. לכן המרפסת הלונדונית שלי, עם השכנים שמתקהלים מכל עבר, והאנשים שממהרים ברחוב לעבודתם, הם ניגוד נחמד לכך. אימהות עם ילדים קטנים יוצרות קנים, והבית הוא סמל עוצמתי של הרמוניה פנימית. זאת עד שהוא מחולל בידי חשדות, שקרים ואלימות".
מאיזה נקודת מבט נשים, לדעתך, כותבות ספרי מתח?
"אני חושבת שנשים בהחלט כותבות אחרת על אלימות, בייחוד על אלימות מינית. כאישה, נקודת המבט שלך על סכנה וביטחון אישי היא אינהרנטית לחיים, ובאה לידי ביטוי באופן שונה מאצל גברים. בכל מקרה, על מנת לכתוב היטב על כל נושא עלייך לדמיין את עצמך שם, ואני מאמינה שנושא האלימות המינית הוא לעולם לא זר לכל אישה ואישה".
