דברים שרואים משם / על פרשנים ושידורים חוזרים
מי שדורש להשעות ולפטר שופטים, שישים גם את הראש שלו על הגליוטינה לצד ראשו של השופט. נכון שטעות של שופט מכריעה משחק, אבל טעות של שדר או פרשן יכולה לחסל שופט. אם לשופט אסור לטעות, לשדר ולפרשן אסור פי מאה. אריה מליניאק על החכמים הגדולים של הספורט הישראלי
נכון שטעות של שופט מכריעה משחק, אבל טעות של פרשן יכולה לחסל שופט. ההבדל ביניהם לבין השופט, שהם עוסקים בדיון פילוסופי בתנאי מעבדה, והשופט חייב להחליט במהירות. הגיע הזמן לאסור על הקרנת הילוכים חוזרים במהלך שידור ישיר
צפו: גולשת הסקי החשופה שהסעירה את לבנון
צפו בהצלה הגדולה של בלם ריאל מדריד סרחיו ראמוס
כל הפאשלות באולימפיאדת סוצ'י בקליפ אחד
אני לא הסמכות לקבוע אם המספרת של ערן זהבי במשחק נגד הפועל באר־שבע דרשה שריקה לפאול. לדעתי זה היה משחק מסוכן, ובכלל לא חשוב אם זהבי פגע בראש של הבלם או רק שיפשף. אני מניח שאם הכדור לא היה מגיע ישר לפריצה שהבקיע בלי לעצור, אלא עובר ברגלי שחקן נוסף שהיה מוסר לפריצה, היה לשופט מנשה משיח מספיק זמן להגיב ולשרוק אולי לפאול. אבל השער הובקע מיד לאחר המספרת של זהבי, ולבטל שער אחרי שהובקע בגלל ספק פאול שהיה במהלך הקודם – זה כבר קשה.
אם לשופטים היה זמן לחשוב, היו הרבה פחות טעויות. משיח היה חייב לקבל החלטה מהירה, וכל הדיבורים של איגוד השופטים על "הקפאת התמונה במוח" הם קשקוש. מוח זה לא וידיאו. אין כפתור "פאוז", וכבר הוכח אינספור פעמים שעשרה אנשים שצופים באותו אירוע "רואים" עשרה דברים שונים.
בהפסקה השדר והפרשן מתחילים לנתח – ולא רק ניתוח מקצועי – אלא מקלפים לשופט את העור בלי הרדמה. וזוהי רק ההקדמה, כי בערב ולמחרת בעיתונים פרשנים ממשיכים לשבת בכורסאות, לשתות קפה ולצפות בהילוכים החוזרים נון־סטופ.
זה קורה במשחקי כדורגל או כדורסל – היה סל או לא היה סל, היה פנדל או לא היה. תראו לנו שוב את ההילוך החוזר, הם מבקשים, לא מהמצלמה הראשית אלא מהמצלמה האחורית. ואחרי דיון מעמיק מגיע חבר המושבעים למסקנה שהשופט טעה. לפעמים אפילו הם חלוקים ביניהם ו"מרשיעים" את השופט ברוב של שניים נגד אחד. ואז מוציאים את הרובים ו"יורים" בשופט. מחסלים אותו.
שדרים ופרשנים לפעמים צודקים ולפעמים טועים. ההבדל ביניהם לבין השופט, שהם עוסקים בדיון פילוסופי בתנאי מעבדה, והשופט חייב להחליט באותו הרגע כשהוא על דופק 200 אחרי ספרינט של 30 מטר. אני חושב לפעמים על שופטים שצריכים להכריע משחק בשריקה לנבדל, שזה חוק שבכלל בלתי אפשרי לשפוט אותו אפילו עם חמישה שופטים. על ההחלטה הזאת הוא נותן את הדין בפני בית דין שדה, שיושב באולפן הנעים על דופק 60.
פרשנים צריכים לפרש ולהביע דעה. זה תפקידם. מותר להם להעביר ביקורת, אולי אפילו רצוי, אבל צריך שתהיה גם טיפת הגינות. מי שדורש להשעות ולפטר שופטים, שישים גם את הראש שלו על הגליוטינה לצד ראשו של השופט. נכון שטעות של שופט מכריעה משחק, אבל טעות של שדר או פרשן יכולה לחסל שופט. אם לשופט אסור לטעות, לשדר ולפרשן אסור פי מאה. כי לחכמים האלה יש אינספור הילוכים חוזרים משש זוויות שלשופט אין.
הגיע הזמן לאסור על הקרנת הילוכים חוזרים במהלך שידור ישיר, בדיוק כמו שלא מקרינים הילוכים חוזרים על המסכים באצטדיון במהלך המשחק. שיביעו השדרים והפרשנים כל דעה שירצו, רק בלי הילוך חוזר. אבל אם הם דורשים להשעות שופטים שסרחו, שישעו גם שדרים ופרשנים שטעו. אחרי המשחק שינתחו את האירועים השנויים במחלוקת, ויבדקו אם השופט טעה. אבל שיבדקו גם את צוות השידור. אם שדר קבע שהיה פנדל ולאחר המשחק יתברר שלא היה, השדר יושעה כמו השופט. אף אחד לא הסמיך שדרים ופרשנים להיות תליינים. מי שטעה שישלם.
אילת עשו סיבוב על רודריק
אחרי גמר הגביע החליטו הנהלת הפועל אילת והמאמן עודד קטש להרחיק מהקבוצה את טרנס רודריק. השחקן נעלם מהמלון בו שהתה הקבוצה בת"א בעת ההכנות לקראת גמר גביע המדינה, וחזר למלון ברביעי לפנות בוקר כשהוא מטושטש. הוחלט להעיף אותו ועד כאן הכל בסדר. יש קווים אדומים שמועדון לא יכול להרשות לעצמו לחצות, יהיה השחקן גדול ככל שיהיה.
אבל אילת פרסמה גם הודעה, בה היא מודיעה ש"כמועדון כדורסל מקצועני שדוגל בערכי הספורט, משמעת ואמון על ומחוץ למגרש, בהתאם לרוח המועדון הוחלט לשחרר את רודריק. כמועדון שחרט על דגלו את החינוך לחינוך ספורטיבי, איננו יכולים להשלים עם מעשיו האחרונים של השחקן".
השאלה, האם זה ספורטיבי בעיני "מועדון שחרט על דגלו חינוך ספורטיבי", להשתמש בשחקן שסרח, כאשר הם יודעים שהם הולכים להעיף אותו אחרי המשחק? החלטתם להעניש את השחקן, שחררו אותו, שישלם את המחיר על מעשיו. הבעיה שאתם בעצמכם לא מוכנים לשלם את המחיר על ההחלטה שלכם. הדבר דומה לאדם שהחליט להתגרש מאשתו, אבל הוא מסתיר זאת ממנה ומזמין אותה לבילוי אחרון לפני שהוא נפרד. אילת החליטו לעשות על רודריק עוד סיבוב, ואולי יעזור להם לקחת גביע לפני שמעיפים אותו.
היו דברים מעולם. הפועל ירושלים גירשה בעונת 2000 את כוכב הקבוצה דרק המילטון, שנחשד בשימוש במריחואנה. מי שערך את הבדיקות הייתה הפועל ירושלים ביוזמתה, לא איגוד הכדורסל ולא פיב"א. לירושלים היו אז שני זרים, ואי־אפשר היה להחליף את המילטון במשחקי גביע ספורטה. יש שיאמרו שירושלים פשוט ירתה לעצמה ברגל בהתנדבות, והמשיכה עם זר אחד.
זה לא היה שיא החוכמה, כי ירושלים לא נתנו לעצמם הנחות. מצד שני, בסוף העונה סופרים ניצחונות ולא מעשי צדקה. יש קבוצות שעבורן זכייה באליפות או בגביע לא מקדשת את כל האמצעים. אם היו עושים בדיקות סמים אקראיות לכל השחקנים, כמה היו נמצאים נקיים? הפועל ירושלים היו אולי נאיביים, אבל לפחות אמרו ועשו, והיו מוכנים לשלם את מחיר הסילוק של המילטון. להעיף שחקן שסרח למחרת גמר הגביע, זה לא ממש חינוך לערכי הספורט.
אגב, גלבוע/גליל שהביעה התעניינות בשחקן, ירדה מהרעיון מיד כששמעה במה הוא מסובך. לפרוספר אזגי, הבעלים של אשקלון בכדורגל, לא הייתה בעיה להחתים את מאיר גבאי שנזרק מרמת־השרון בשל חשד להשתתפות בהימורים לא־חוקיים. להבדיל מרודריק, נגד גבאי אין עדיין ראיות, אבל מעניין איך לכל סחורה נמצא קונה. שאלה של מחיר ואתיקה.
לפנייה לכתב/ת 
