התחתנתי עם החבר ההומו, והצלתי את חייו
בטור מרגש ב"ניו יורק פוסט" חושפת התסריטאית ליזה מונרוי את הנישואים הפיקטיביים לחבר הכי טוב שלה, הומו ערבי, שנועדו למנוע את גירושו מארה"ב לארצו. איך הגיבו הגברים שאיתם יצאה לדייטים במקביל?
העיתון האמריקני "ניו יורק פוסט" הביא השבוע את סיפורה המדהים של ליזה מונרוי, תסריטאית בת 34, שמודה כעת בספר חדש כי לפני 13 שנה התחתנה עם החבר הכי טוב שלה, ערבי הומו מהמזרח התיכון שהגיע לארצות הברית לצורכי לימודים, ועשתה זאת כדי לאפשר לו לקבל גרין קארד ולמנוע את גירושו בחזרה למדינתו. לדבריה היא החליטה לסכן את עצמה משפטית (מדובר בעבירה פלילית חמורה) כיוון שגירושו של החבר, אמיר שמו, בחזרה למולדתו הערבית היה מסכן את חייו.
עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
עוד חדשות מהעולם :
- 21 נהרגו בטעות בשיעור למחבלים מתאבדים
- דגים על גלגלים: המכונית של הדג שלך
- גז סארין ו-LSD: נאצים בשירות ה-CIA
- הבו לנו כלב: תצוגת ווסטמינסטר ה-138. צפו
מונרוי מספרת בטור מיוחד שכתבה ל"ניו יורק פוסט", כי היא ואמיר נפגשו במכללת אמרסון בבוסטון ב-1999, וכי הוא הפך לאח שמעולם לא היה לה. "אמיר היה מחוץ לארון בפני חברינו בארה"ב, אבל לא מול בני משפחתו בבית", היא כותבת. "בארצו, הומוסקסואליות נחשבת לתועבה. הוא סיפר לי איך כשהיה בתיכון שמע על הומואים שספגו מכות והושארו למות בצד הכביש מבלי שאיש יניד עפעף. לפני שעבר לאמריקה, אמו התחננה בפניו שלעולם לא יחשוף את הצד הזה שלו בפני אביו. הוא היה פטריארך מוסלמי טיפוסי, ולפי אמו, אם יידע על כך יתכחש לבנו ואפילו יתגרש ממנה".
מונרוי מספרת כי כשאשרת השהייה לצורכי לימודים של אמיר עמדה לפקוע, התרחשו פיגועי 11 בספטמבר. הדבר היקשה עליו, כבעל שם ערבי, למצוא עבודה, והפחית את סיכוייו להמציא צידוק לרשויות שישאיר אותו בארה"ב. "אמרתי לאמיר שאתחתן איתו אם יהיו לו אי פעם בעיות ויזה, כך שהוא יוכל לקבל גרין קארד. אהבתי אותו, לא במובן המיני אלא כמו בן משפחה", מסבירה מונרוי.
בליל כל הקדושים של 2001 היא הציעה לו להתחתן, וב-17 בנובמבר 2001 הם נישאו בלאס וגאס. אחר כך היה עליהם לחיות יחד במשך שנתיים לפחות כדי שהגרין קארד של אמיר יהפוך לקבוע. "האתגר שניצב בפנינו כ'זוג' היה די טיפוסי, באופן מוזר, אפילו שהנישואים שלנו היו שונים כל כך. היו העניינים הרגילים כמו תורו של מי לבשל ותורו של מי לסדר את הבית. הוא היה מתעצבן כי הייתי משאירה בלאגן, אני הייתי מתעצבנת כי לעתים קרובות נראה היה שהוא חוגג בחוץ עם חבריו בלעדיי".
מונרוי מספרת כי חמישה חודשים אחר כך הם עברו למנהטן, אבל קשיים אחרים התעוררו בניסיון שלהם להסתיר את מצבם המיוחד. "הייתי בת 22, וברור שרציתי לצאת עם גברים", היא מספרת, ומודה שלמרות הניסיון לשמור על חשאיות, מפעם לפעם נאלצה לחשוף את הנישואים שלה לחבר ההומו. "כשממש חיבבתי מישהו, אחרי כמה דייטים, הייתי זורקת את העובדה שאמיר ואני נשואים. אם הם היו משתגעים מזה, לא רציתי להיות איתם".
באוגוסט 2003 הגיע ראיון הגרין קארד של "בני הזוג", והם הוכו בתדהמה כשהמראיין שאל: "למה מצוין בתיק שלכם שמישהו התקשר לקו החם שלנו ונתן לנו טיפ שלפיו התחתנתם רק כדי שהאדון יקבל גרין קארד?". היא משחזרת: "הלב שלי התחיל לדפוק. ניסיתי להסתיר את הפאניקה שלי ואמרתי: 'סביר להניח שזה חבר לשעבר שנוטר טינה'". אחר כך שאל המראיין על חיי המין שלהם, לקח את אמיר לחדר צדדי - וחזר לשאול את מונרוי אם "בעלה" נימול. היא לא ידעה להשיב, וכבר התכוננה לגירושו של אמיר ולמעצרה שלה. המראיין הודיע להם שתיפתח חקירה בנושא, ושעליהם לשוב לראיון נוסף.
אלא ששלושה שבועות אחר כך, במפתיע, קיבל אמיר אימייל ובו התבשר שכנגד כמעט כל הסיכויים זכה באשרת שהייה קבועה במסגרת הגרלת הגרין קארד. לא היה לו עוד צורך להוכיח את נישואיו למונרוי, ולפיכך החקירה הפכה מיותרת. הם נשארו נשואים וחיו עוד שנה אחת, ואחר כך התגרשו. מונרוי התחתנה מאז, והפכה לתסריטאית מוצלחת. "במבט לאחור", היא מודה בטור ל"ניו יורק פוסט", אני לא מתחרטת על מה שעשיתי לשנייה. זה היה מעשה של אהבה אמתית".
לפנייה לכתב/ת 
