מייקרים: עושים זאת בעצמם

מיהו המייקר המודרני? מה בעצם הוא עושה? האם הוא מהווה סכנה פוטנציאלית לציבור, או אולי מדובר באדם משועמם שבונה מכונות חסרות תועלת לחלוטין, כמו אלה שבסרטון הבא?

לב טכנולוגי 

מייקינג ("Making") הוא בראש ובראשונה תחביב יצירתי. תחביב, מכיוון שהעוסקים בתחום אינם עושים זאת למען הכסף – גם אם רווח כספי יכול להיות תוצר לוואי רצוי מאד – ויצירתי, מכיוון שהיצירות שלהם אינן לפי תבנית או תוכנית מוכנות מראש. גם אם מייקר יוצר מערכת שכבר יש כמותה בשוק, הוא עושה זאת לא כחיקוי אחד-לאחד, אלא תוך ניסיון להבין ולפתור בכוחות עצמו את הבעיות והאתגרים של הפיתוח.

בזאת המייקר נבדל מיזמים, מצד אחד, ומחובבים "רגילים" מצד שני. שני אלה, אם תופיע בשוק מערכת זולה מספיק שעושה את אותו הדבר, יוותרו על בנייתה לבד. המייקר ימשיך, כי האתגר והתהליך מעניינים אותו לפחות באותה מידה כמו התוצאה הסופית.

מה שמבדיל את המייקינג מתחביבים יצירתיים אחרים, כמו עבודה בעץ, ציור או תכנות, הוא שהמוקד של היצירות הינו גם טכנולוגי וגם פיסי, מוחשי. ברוב המקרים מדובר בטכנולוגיית הייטק: מיקרואלקטרוניקה, רובוטיקה וכדומה. עם זאת, יש גם יוצאי דופן, כגון היצירות המכניות המופלאות של האמן ההולנדי תאו יאנסן:

ההיסטוריה חוזרת 

ההתפתחות של תנועת המייקרים דומה, במובנים רבים, למהפכה שעברה על עולם תכנות המחשבים החל מסוף שנות השבעים, לערך. כאשר המחשב עצמו הפך ממכונה עסקית גדולה ויקרה למוצר ביתי ונגיש, גם תהליך הלימוד וההבנה שלו החל לזלוג אל מחוץ לגבולות האקדמיה והתעשייה. צעירים, ששיחקו במשחקי המחשב הפרימיטיביים של אז, החלו להבין שעם קצת השקעה הם יוכלו לתכנת וליצור משחקים ותוכנות בכוחות עצמם. במהרה צצו המוני מגזינים על מחשבים ותכנות לחובבים, ואפילו ספרים שלמים של קוד תוכנה בשפת בייסיק, שהמתכנת המתחיל אמור היה להקליד למחשב הביתי שלו ולהריץ.

אפרופו מחשבים ישנים, הנה שילוב לא צפוי של מחשב קומודור 64 עם גיטרת בס, מאת המהנדסת האוטודידקטית ג'רי אלסוורת':

בשנים האחרונות, החומרה הדרושה לעבודה באלקטרוניקה ועם מיקרו-בקרים הפכה נגישה לכולם. כמו במהפכה הקודמת, אנשים שמשתמשים בגאדג'טים ביומיום החלו להבין שביכולתם ליצור גאדג'טים משלהם, ושוב הופיעו מגזינים וקטעי קוד מוכנים לשימוש, אם כי הפעם הם נמצאים בעיקר ברשת.

כרגיל, רוב המקצוענים מביטים בבוז על החובבים, ורוב התוצרים של החובבים אכן לא עומדים בסטנדרטים המקובלים. אלא שאיכות התוצרים אינה העיקר כאן אלא תהליך הלמידה, וכפי שלא מעט ילדים חובבי מחשבים הפכו למתכנתים מצליחים בעולם האמתי, כך נצפה לראות מהנדסים עתידיים רבים שהתחילו כמייקרים. גם חברות מסחריות (אינטל, TI ואחרות) כבר זיהו את הפוטנציאל הזה, והן הולכות ונעשות מעורבות בעולם המייקינג.

לא מעט מייקרים גדלו על ברכי המהפכה הקודמת, מה שיכול להסביר את חיבתם לטכנולוגיות ולסמלים האיקוניים של אז. הנה, למשל, "מריו בקופסה" – משחק פיזי שמבוסס על מנועים, אלקטרוניקה ומעט מלאכת יד, בהשראת משחק הקונסולות הוותיק:

או שולחן קטן מאיקאה, שהוסב למכונת משחק מרשימה לטטריס וסנייק:

המוטיבציה  

המייקר הטיפוסי מונע על ידי אחד משלושה גורמים שונים, או משילוב כלשהו שלהם. הגורם הראשון הוא הרצון ללמוד, להבין ולהתמודד עם אתגרים טכנולוגיים. רוב הפרויקטים שנוצרים במסגרת זו הם גולמיים, זמניים ולא מרשימים ויזואלית, אם כי יש גם יוצאי דופן. הנה למשל פרויקט כחול-לבן של תומר יהודר, סטודנט להנדסה מכנית במכללת אפקה ומשתתף באתר makers.co.il, שבנה שעון קיר מונפש שמבוסס על נוריות LED:

פרויקט ניסויי מרתק נוסף, כזה שלא מומלץ למתחילים להכין לבד, הוא סורק CT תוצרת בית:

גורם המוטיבציה השני של המייקר הוא דחף יצירתי ואומנותי, שיכול ללכת לכיוונים עיצוביים (כגון יצירות האופנה הטכנולוגיות של המעצבת אנוק ויפרכט) או לכיוונים טכנולוגיים שרק גיקים כבדים יידעו להעריך, כגון מכונת חיבור דיגיטלית שמבוססת על מאה ושניים שבבי תזמון מדגם 555, בתוספת חוגה של טלפון ישן כאמצעי קלט:

הגורם השלישי, ולפעמים החשוב ביותר, הוא התועלת האישית שאפשר להפיק מבניית מוצרים טכנולוגיים שעדיין לא קיימים בשוק, או שמחירם גבוה מדי עבור אדם פרטי. למשל, חובבי תחבורה יצרו מערכות למעקב אחר שידורי הזיהוי-ואיכון של אוניות בנמלים ושל מטוסים בשדות תעופה, והמשתמשים בתחבורה הציבורית יוכלו להיעזר במפענח ביתי של הפרוטוקול המשמש להצגת המידע בתחנות האוטובוס החכמות.

רבים בונים מערכות "בית חכם", החל מזמזם או אור מהבהב שמודיעים כאשר יש משהו בתיבת הדואר, ועד להתקנים שמסוגלים להפעיל את דוד החשמל, את המזגן או את מכונת הקפה באמצעות הסמאטרפון כבר בדרך הביתה מהעבודה. הדמיון, כרגיל, הוא הגבול. ולסיום, הנה פרויקט שימושי וחשוב עם טאץ' אומנותי - מד פלוצים מבוסס ארדואינו: