ממנהלת שיווק ללוחמת זכויות החולים

בגיל 23, לאחר שסיימתי את לימודי התואר הראשון ביחסים בינלאומיים ומזרח אסיה, חיפשתי תחום שיאפשר לי להכיר תרבויות שונות בעולם אבל בלי לנסוע לשם - כי לא ממש יכולתי. בערך באמצע השירות הצבאי שלי, גיליתי שאימי חולה בסרטן כרוני, ואני בת יחידה.

עשיתי שינוי - כתבות על הסבה המקצועית:

• למען המשפחה: עזבתי תפקיד בכיר באינטל
• פעם הייתי מתכננת ערים, היום אני דולה
• כבר לא עו"ד - היום יש לי קונדיטוריה
• עזב את ההיי-טק, הפך לנגר, היום מנכ"ל
  

באותה תקופה רציתי לעסוק בשיווק בהיי-טק - זה גם תחום מעניין, גם סביבת תעסוקה נהדרת וגם דרך להכיר ולטעום תרבויות שונות כמו שרציתי. במקביל למדתי לתואר שני במנהל עסקים בהתמחות שיווק.

אבל עם התקדמות המחלה של אימי, גיליתי שאני מכלה זמן רב בבירוקרטיה מול מערכת הבריאות. בזמן שאמי נלחמה בסרטן, אני עבדתי כמנהלת שיווק בינלאומי ולחמתי בין השאר, את המערכה בגזרה האדמיניסטרטיבית ולמדתי איך ומה צריך לעשות כדי להשיג תרופה, אישור, בדיקה, צילום, מידע, תור לרופא וכיוצא באלה.

יותר מכל הבנתי, שיש המון כאלו שאין מי שיעשה את הבירורים והמלחמות האלו עבורם, ועשיתי זאת עבור חבריה של אימי במחלקה ובכימותרפיה. בהדרגה התעורר בי רצון לעשות משהו אחר בחיי, שיעזור לאנשים ויאפשר לי להרגיש שאני עושה משהו עם תכלית. במקביל החלו להיווצר אצלי סדקים בהנאה מהמקצוע בו עסקתי והבנתי, שליבי ומקומי אינו עוד בשיווק.

משיווק ללימודי משפטים

שנה וחצי לפני מותה של אימי ועם ברכתה, התקבלה ההחלטה - לימודי משפטים. הסיבה לבחירה בתחום זה הגיעה מתוך ההבנה, שיש צורך בידע ובכלים משפטיים כדי לעזור לאחרים באופן היעיל ביותר, שמשיג את התוצאות המירביות.

זו לא היתה החלטה קלה - הייתי בת 31, עם אמא שנמצאת רוב הזמן בבתי חולים ותוך כדי עבודה במשרה מלאה. כדי לצלוח את התקופה - עברתי לחצי משרה בתחום האדמיניסטרציה. זה היה קשה - המשכורת הצטמצמה מאוד ולא היו לי הרבה חיים - אך זכיתי לשמחתי במנהלים נפלאים וחברים לעבודה שאיפשרו לי להיות עם אמי כשהייתי צריכה וגם ללמוד.

אימי נפטרה בתקופת המבחנים של אמצע שנה ב', פברואר 2006, ולא זכתה לראות אותי מסיימת - ועוד כמצטיינת. לקח לי עוד קצת זמן להתחיל לעסוק במה שרציתי, כי הייתי צריכה מרחק נפשי, ובינתיים החלטתי להכיר את התחום הציבורי, בו פועלת מערכת הבריאות.

את ההתמחות עשיתי בלשכה של היועצת המשפטית של מבקר המדינה. אחר כך עבדתי פרק זמן כחלק ממחלקת הייעוץ המשפטי של מכון ויצמן ובינתיים למדתי את כל החוקים והתקנות הקשורים למערכת הבריאות. בתחילת השנה שעברה, כשאני בת 40, הייתי בשלה להתחיל לעבוד באופן עצמאי. מאחר שכבר הייתי בעלת משפחה עם שני ילדים קטנים, החלטתי לעבוד מהבית. 

קשה - אבל שווה את הכל

בחרתי תחום מאוד נישתי וייחודי שנוגע להתנהלות מול קופות החולים וכנגזרת ממנו -  שירותי הבריאות הנוספים. זה כולל את כל מה שקשור לנושא הזכויות מול קופות החולים, בתי החולים, הביטוחים המשלימים ומשרד הבריאות, בהם סיוע בהשגת תרופות מחוץ לסל, קבלת התחייבויות לבדיקות ופרוצדורות רפואיות, החזרים כספיים, השגת חומר רפואי, ייצוג בועדות חריגים ועוד.

אופי השירות הוא מאוד אישי - אני מלווה את הלקוחות שלי באופן צמוד ויומיומי ונמצאת גם בקשר עם רופאי המשפחה, הרופאים המומחים והסניף של הלקוח. אני מרגישה שאני עושה את עבודתי ממקום של תשוקה אמיתית ולשמחתי, אני גם נחווית ככזו על ידי הלקוחות ויריבי המקצועיים.

עלי להודות - השנים האחרונות לא היו פשוטות מהרבה בחינות. התקופה לוותה בקשיים כלכליים לא פשוטים - שנת התמחות במשכורת מינימום, עוד תקופה ללא שכר כלל לפני מבחני הלשכה ואחר כך להתחיל מחדש, כעובדת זוטרה ובשכר התחלתי של עו"ד. 

קושי נוסף היה המעבר משכיר לעצמאי, העבודה האינטנסיבית לאורך כל שעות היום (אף שאני עושה זאת ברצון ועניין אדירים) וכן ההבנה שהכל מוטל על כתפיי - כולל השיווק והניהול הכלכלי של העסק.  ברור שלכל דבר יש מחיר - אך למרות הקשיים, הצלחתי לעשות זאת בעיקר בזכות התמיכה של אמי ז"ל ובעלי המדהים, שתמיד תמך בי.

היום, כשהצלחתי לממש את החלום שלי, אני יכולה לומר בוודאות שאני מרגישה שלמה עםפ עצמי. כשאני משיגה משהו שעוזר להציל, להאריך או לשפר את איכות חייו של לקוח, או מצליחה למנוע ממנו להגיע לקשיים כלכליים בגלל תרופה שאינו יכול לממן - אני מרגישה שמצאתי את הייעוד שלי בחיים ושזה היה שווה את הכל. 

הכותבת היא עו"ד מומחית לדיני בריאות, ביטוח בריאות ממלכתי, זכויות החולה וטיפול בחולי נפש