לרדת נמוך / טור
למרות הכנה מצוינת - באיירן ופשיץ' הפסידו למכבי בקרב השחמט מכיוון שלא הנמיכו מספיק מוקדם את ההרכב. בלאט ידע להוציא בזמן את סופו, להשתמש נכון בהיקמן ולהחזיר את לנדסברג לרוטציה. עידו אשד מנתח
הארכת שלב הטופ 16 ביורוליג מאפשרת חוויה שונה בחורף החם, תרתי משמע, שמקבלים האוהדים. ראשית אכן הוגשם הרעיון של מפגשים בין יותר קבוצות טובות, מוקדם יותר בעונה.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צסק"א בשבוע הבא, עם ריאל כבר היה מפגש, וגם באיירן מינכן הוא סוג חדש של חוויה - מועדון צעיר (בכדורסל), עשיר, שבונה את עצמו בהדרגה, עם שחקני נבחרת גרמניה כתשתית, ומאמן יסודי ודומיננטי. משהו שמזכיר את הדרך שעשתה הפועל אוסישקין תל אביב, רק בלי הכסף. וקבוצת כדורסל טובה, בליגה של מכבי. כמעט.
14 המשחקים שמשתרעים על תקופה של מעל לשלושה חודשים - מייצרים גם יתרון למועדונים הוותיקים, בעלי הניסיון במפעלים האלה, שרגילים לעמוד בלחץ תחרות דחוס לאורך זמן. נראה שדיוויד בלאט כבר עבר הכל העונה, ואתמול הוא הצליח לשרוד משחק שבתחילת העונה מכבי היתה כנראה מפסידה, ואכן הפסידה כמה כאלה. זו היתה תצוגת תכלית של יעילות, שימוש בכל הכלים, שבירת כל התכניות המוקדמות, והסתמכות על האינסטינקטים שניטעו אצל בלאט בשנות האימון האחרונות שלו במכבי.
באיירן הגיעה מאוד מוכנה. בעוד שחקני מכבי ערכו תחרות הטבעות בחימום ונראה שהם מתכוננים למשחק האול סטאר הקרוב, הגרמנים הגיעו שקטים ויעילים, ופתחו באחוזי קליעה מטורפים (9 מ 10 הזריקות הראשונות צללו פנימה, גם מצבים קשים על שני שומרים צהובים הפכו לסוויש).
מי שהחזיק את מכבי בתמונה היה דייויד בלו, שנמצא בכושר אדיר, ונראה כמו שחקן NBA שהוצנח הנה בטעות. אבל שתי המגמות האלה דעכו לאורך המשחק, והגרמנים שפתחו עם קצב של 160 נקודות סיימו בקושי עם 64. בלו סיים את המחצית עם 14, ונשאר על אותו המספר עד סוף המשחק. אבל תרומתו בהגנה היא אדירה, למרות שלא נראית בסטטיסטיקה.
האירועים המכוננים של המשחק היו הפציעה של טיוס והעבירות של סופו. למרות כל הידע שהצטבר לו העונה, הצליח בלאט להשתחרר מהדעות המוקדמות שלו על איך מכבי יכולה לנצח. הוא ויתר בשלב מוקדם על סופו שהיה לא יעיל, עם מדד איכות שלילי, ו-30:18 לרעת מכבי בדקות שהוא שיחק. (טיוס לשם ההשוואה, ייצר בתשע הדקות על רגל אחת שלו 10 נקודות הפרש לזכות מכבי).
אבל ב-17 דקות שלמות, כמעט מחצית שלמה, שיחקה מכבי בלי גבוה, וכששון ג'יימס גמר את העונה, סופו צולע על ארבע עבירות, ולטיוס התקלקל הקפיץ ברגל וגם הוא מדדה לספסל, פתאום ההחתמה של ז'ז'יץ' לא נראית כל כך מוזרה.
בלאט גם השכיל לוותר על רכז טבעי והשתמש רק בהיקמן המצוין ברגעי הקלאץ', כי היה חייב הרכב גבוה שיחפה על חסרונו של מספר 5, וכך הצליחה מכבי להישאר שווה בריבאונד בזכות תרומת הגארדים (היקמן ולנדסברג 13 ריבאונד יחד!) ודווין סמית' הבלתי נגמר (8). רק ההכנסה של טייריס רייס בדקה האחרונה היתה שריד להרגלים, למרות ההגיון בהצבתו של גארד חודר שיכול להוציא עבירות. תרגיל הוצאת הכדור מתחת לסל כשרייס מוסר היתה שגיאה חמורה שכמעט עלתה במשחק. אבל מכבי תיקנה עם משמעת קבוצתית משובחת בהחלטות בהגנה.
למרות שהכין את הקבוצה שלו היטב, הפסיד פסיץ' לבלאט בקרב השחמט שהתפתח תוך כדי המשחק, לא הנמיך מספיק מוקדם את ההרכב מול הסמול בול של בלאט, נשאר באיזורית שלו יותר מדי ונפל ל-10 הפרש לפני שחזר לאישית ולמשחק.
הוא קיווה שבראיינט הענק שלו יקבל יתרון כשגבוהי מכבי בחוץ, אבל השילוב הזה בין מרק איטון למארק גאסול הצעיר לא הסתדר מול הנמוכים של מכבי. הדוגמה הבולטת לכך היתה בסוף הרבע השלישי, כשלבאיירן היתה עבירה לתת אבל היא חטפה שלשה מאינגלס. בסוף המשחק היתה למכבי עבירה לתת והיא עשתה אותה נכון, והביאה את באיירן לזריקה אחרונה קשה. אלמנטרי סווטיסלאב.
בלאט לוקח הרבה מאוד למידה מהמשחק הזה. הוא הצליח להחזיר את לנדסברג לרוטציה וקיבל ממנו הופעה של MVP, הוא בנה את היקמן כרכז שאפשר לסמוך עליו, והוא הסביר להנהלה מדוע התעקש על ז'ז'יץ' כגבוה משלים. הוא מבין שיש לו עדיין בעיה נגד איזורית יעילה, הירידה להגנה שלו זקוקה לשיפור גדול, ושבעיית הריבאונד כנראה בדרך לפתרון עם תרומת הגארדים. עוד יום במשרד, חלק מהמסע הארוך לפיינל פור, והנאה צרופה לאוהדים שהיו חלק בלתי נפרד מהניצחון. וכך אפשר לסיים משחק נגד גרמנים בלי בדיחות על ריברי, בלי איזכורי שואה, ובלי פניני. פשוט כדורסל.
לפנייה לכתב/ת 
