'חוק החרם' בבג"ץ: "חופש הביטוי לא מוחלט"
החוק שנועד להיאבק ביוזמי חרם על ישראל ועל גופים שפועלים בשטחים אושר לפני כשנתיים וחצי. "חופש הביטוי בישראל אינו מוחלט", הסביר נציג הכנסת
שנתיים וחצי לאחר שאושר בכנסת, עומד "חוק החרם" במוקד דיון משפטי בבג"ץ. הרכב מיוחד של תשעה שופטים בראשות נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס דן בחוקיותו ויכריע את עתידו.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
בפתח הדיון ביקשו השופטים מהמדינה להבהיר אם ישנה תכלית ראויה בחוק שמצדיקה פגיעה בחופש הביטוי ואם זו מידתית. מנגד, תהו כלפי העותרים אם אין תכלית ראויה בהגנה על תושבי המדינה.
"היועצים המשפטיים בכנסת עמדו במהלך הליכי החקיקה על קשיים או ספקות חוקתיים", הודה עו"ד גור בליי, נציג הכנסת, "אך היועץ המשפטי של הכנסת מצא כי החוק הזה ראוי להגנה. אין ספק שיש פגיעה בחופש הביטוי אבל חשוב להבין שחופש הביטוי בישראל הוא לא מוחלט". לדבריו, חלו שינויים מאז אישור החוק, ואיום החרמות "הוא מאוד משמעותי מבחינת המדינה. הממשלה עוסקת בו וגם בשיח הציבורי".
על פי החוק, יוזמה לחרם כלכלי, אקדמי או תרבותי על מדינת ישראל או גופים המצויים בשטחה ובשטחי יהודה ושומרון תוגדר כעוולה אזרחית. גוף שיוחרם יוכל בכפוף לכך לתבוע פיצויים מיוזם החרם - באופן שאינו תלוי בשיעור הנזק. בנוסף, יאפשר החוק לשר האוצר למנוע מגופים המשתתפים בחרם מלגשת למכרזים ממשלתיים.
נציגת המדינה עו"ד יוכי גנסין, המשמשת כראש תחום לעניינים מנהליים בפרקליטות, טענה כי "יש הבדל בין מישהו שאומר 'לא אקנה יינות ברקן' למי שאומר 'אני קורא לכולכם לא לקנות, אני קורא לכולכם לרסק את המפעל ואת כלל המפעלים ביהודה ושומרון ורמת הגולן'. חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת והוא איננו כולל את הזכות לקרוא לחרם כלכלי ואקדמי שמביא לפגיעה אנושה בגופים הללו".
עו"ד גבי לסקי, המייצגת את אורי אבנרי ותנועת גוש שלום - שניים מהעותרים - טענה כי גם אם החוק לא יושם בפועל, הוא מרתיע את הארגונים השונים מלפעול. לדבריה, הם הסירו כל פעילות שיכולה להתפרש כקריאה לחרם, מחשש לתביעות. במהלך הדיון התמקדו השופטים בשאלה אם העותרים יעמדו על עתירתם גם במקרה שבו החוק לא יכלול בלשונו את המילים "אזורים בשליטת מדינת ישראל" קרי, יהודה ושומרון - ויחול רק על חרמות נגד ישראל בתוך תחומי הקו הירוק.
עו"ד חסן ג'בארין מארגון עדאלה הבהיר כי גם במקרה כזה הם היו מתנגדים לחוק. הוא ציין כי חרמות נגדיות היו בעבר: "באוקטובר 2000 רוב הרשויות המקומיות הערביות סבלו מחרם. קבוצה בצפת קוראת לאחרים לא להשכיר לערבים דירות". גם עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח טען כי מחיקת אותן מילים לא תפתור את הבעיה החוקתית שבחוק החרם. "האם תופעת הקריאה לחרם היא כה משמעותית שאנו זקוקים לחוק כזה? האם זה פוגע בחוק הביטוי? הכנסת צריכה לבדוק זאת".
השופט עמית תהה במהלך הדיון: "האם לחוק הזה יש מטרה להגן מפני אנטישמיות? דהיינו זה לא עניין של הכיבוש, אלא של עצם הלגיטימציה של ישראל. האנטישמיות באה לידי ביטוי בחרם על מדינת ישראל. האנטישמי הקלאסי יאמר כי הוא נגד מדינת ישראל או הכיבוש". עו"ד ג'בארין השיב: "יש כאלה שמנצלים את הכיבוש כדי להזין את האנטישמיות שלהם. ברור שאיני מסכים לכך, אך האם תכליתו של החוק הזה היא זו? לדעתנו לא, כי יש חוק נגד גזענות".
החוק אושר
ביולי 2011 בכנסת ברוב של 47 מול 38 חברי כנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו נעדר באותה עת מהמליאה, והודיע לאחר מכן כי הוא אישר את החוק. "אל תתבלבלו, אם לא הייתי מאשר את החוק, הוא לא היה מגיע הנה", הסביר במליאה. "למה אישרתי? אני נגד חרמות. כאלה שמכוונות נגד המדינה וכאלה נגד קבוצות מאזרחי המדינה. אני נגד חרמות נגד ערבים, נגד חרדים ונגד אזרחי ישראל. יש לנו חברים שגרים פה במעלה אדומים, גוש עציון, אריאל. אתם רוצים לקפל אותם? תלכו לכנסת, תשכנעו, תקימו ממשלה".
לדבריו, "יש דרך פשוטה להתמודד עם החוק. תתווכחו, תשכנעו, תפעלו, תעשו רוב בכנסת, זו השיטה הדמוקרטית. לא בוחרים לכבד חוקים שאוהבים ולא לכבד כאלו שלא אוהבים. ניתן לערער בבית המשפט העליון ואנו מכבדים את בית המשפט העליון. אנחנו נכבד את העליון ונגן עליו".
לפנייה לכתב/ת 
