כל אחד יכול להיות רנו לאבילני / סיכום השבת
עם 1.76 מ' וכישרון בינוני בגיל נוער, הקופץ במוט הצרפתי ששבר שיא בן 21 שנה, הוא עוד אחת מהדוגמאות הנדירות לגבולות האדם. וגם: הטעות הכי גדולה של חיים רמון, המהלך הכי חשוב של מכבי ת"א והחיות שמסמלות את קבוצות ליגת העל. שרון דוידוביץ' סופר מ-1 עד 5
ציון 1 – הפועל ת"א = הדסה
בימים אלה אנו חוזים בקריסתו, הכלכלית אך ייתכן גם הערכית, של מוסד ותיק ומפואר בישראל. כזה שאמנם היה אליטיסטי, אך בו בזמן מלוכד ומגובש. כזה שמצא את עצמו לפתע מתדרדר תחת מנהלים גרועים, חלוקת כספים לא מסודרת וחוסר יכולת לנצל משאבים קיימים. לא, לא מדובר בבית החולים הדסה, אלא בהפועל ת"א.
עוד ב-ynet ספורט:
- השיא המטורף של רנו לאבילני
- אל תפספסו את תקצירי המחזור
- מסי השאיר גם את די סטפאנו מאחור
- הספורטאיות הסקסיות של סוצ'י
בזמן שיעקב שחר ומכבי חיפה תמיד ידעו לחיות לפחות שנתיים קדימה על כספי ההשתתפות בליגת האלופות, הקבוצה הישראלית הכי מצליחה באירופה לא הייתה מסוגלת לכלכל את עצמו נכון ולעבור את הקיץ שאחרי. רק כמו שבהדסה צריכים להבין זאת, כך גם בהפועל ת"א – זה כבר לא משנה מי אשם, אלא איך מצילים את המצב.
דבר אחד כן צריך להגיד בשבחו של רמון – הוא יושב כיום בכיסא שאיש לא רוצה להתקרב אליו. גם אלה שיודעים לפרסם את עצמם ולקבל דחיפה חיובית בתקשורת, עיין ערך עידו חג'ג' וחבריו המתוקשרים היטב, לא מוכנים להיות "המושיע". אבל מלבד העובדה הזו? הפועל ת"א היא רק עוד נקודה שחורה בסדרת הכישלונות שלו. וכיום הוא עד כדי כך מפחד להתמודד איתה פנים מול פנים, עד שהוא כבר לא מגיע למשחק הבית כמעט.
האיש שבא "להציל" את הפועל ת"א מידי טביב, אולי הוציא את טביב, אבל עדיין לא הציל אותה. גם לא מתקרב לשם. רק ערך רשימת מכולת של טעויות: "טעות להחתים את בן שמעון", "טעות להביא את שכטר", "טעות להשיב את ורמוט". ורק על הטעות הכי גדולה שלו הוא לא מוכן להצהיר בקול – לבוא להפועל ת"א.
ציון 2 – בני יהודה והתרנגול רמבו – גן חיות ליגת על
בבני יהודה מצאו שחקן כנף חדש – קוראים לו "רמבו" התרנגול. הוא אמור להיות הקמע שישאיר את הקבוצה בליגה, אבל כמו שהוכח ב-2:2 מול הפועל ת"א, רמבו הוא בעצם רק הפנים של הקבוצה – פחדנית ומשקשקת ברגע האמת. כזו שבורחת ומתנהגת בפאניקה ברגע שמתנפלים עליה.
אז אם "רמבו 2" הוא הפנים של הכתומים, הגיע הזמן למצוא את הפנים החייתיות גם של קבוצות נוספות בליגת העל:
מכבי ת"א – תמנון ענק. כזה המשתלט על כל שחקן טוב, בייחוד אם הוא ישראלי, והופך אותו לחלק ממנו.
מכבי חיפה – טווס. אבל אחד זקן ומרופט. כזה שכבר איבד את כל הנוצות שלו.
בית"ר ירושלים – זיקית. כי אתה לא יודע באמת איזה אלי טביב תפגוש מחר בבוקר. הפילנתרופ שמביא רכש גדול, או זה שטוען בקול רם כי "יש לו דרך מילוט מהקבוצה".
הפועל רעננה – נמלה. כי עם 3 נק' ב-12 המשחקים האחרונים, כולם דורכים עליה
מכבי פ"ת – פיל. כי כמו הפילים, גם שם נעים ממקום למקום רק עם כל המשפחה והעדר.
הפועל ב"ש – גמלים. כי כמה מקוריים כבר אפשר להיות במדור הזה?
עירוני רמה"ש – לאמה. באמת, למה היא קיימת?
ציון 3 – הפועל עכו - השואו של יובל נעים עובד
פעם בכמה שנים מתרחש משחק כמו שאירע אמש בעכו, עם הניצחון 3:4 על רמה"ש. בעצם, כשמדובר ב"הקבוצה המיותרת בישראל", זה קורה פעם בשנה.
עכו רשמה ניצחון ענק ועם 6 נק' רצופות, העניקה לעצמה מרווח ענק לנשימה. אינני מהחובבים הגדולים של השואו מבית הספר למשחק מוגזם שמציג יובל נעים מדי שבוע על הקווים. טירוף אגרסיבי ("שר החינוך לא היה אוהב את מה שאמרתי לשחקנים") ומופגן למצלמות וצעקות אינסופיות. לא משהו שיעבוד בקבוצות גדולות. אבל עכו היא קבוצה קטנה. והיא נלחמת על חייה. והסיטאוציה הזו תפורה באופן מושלם על נעים. זה וכמובן החלוץ המצוין שנחת כאן בלי סיבה הגיונית – חמדי סליחי.
ציון 4 – מכבי ת"א – הפנים האמיתיות
איך שלא נהפוך את זה, הרוטציה עובדת. גם כשהיא נכשלת במשחק כזה או אחר, היא עובדת. כי זו תוכנית לטווח ארוך. תוכנית שלא הייתה יכולה לצאת לפועל ללא הפגיעות המדויקות של ג'ורדי קרויף, שעשה זאת, כך נראה, פעם נוספת עם ברק בדש ורמי מאראבל. השניים שכבשו אמש באצטדיון המושבה.
אבל רוטציה היא רק קצה התוכנית שמייצרת מכבי ת"א בשנתיים האחרונות. בסיסה, המהות שלה, נמצא בהחתמה שנעשתה ביום חמישי. החתמה של שחקן שלא עלה אפילו לדקה ב-0:2 הקליל והנוח על מכבי פ"ת.
ציון 5 – רנו לאבילני – אהבה בשחקים
אבינעם פורת כתב זאת בצורה נפלאה והסביר כי השיא הבלתי נתפס של רנו לאבילני, הוא רק תזכורת לכך שגם שיאים אלמותיים אחרים יישברו בעתיד. אבל אם נעמיק קצת יותר בדרכו של רנו לאבילני בטיפוס אל ה-6.16 מ', נגלה כי באופן הקלישאתי והקיטשי ביותר – כל אחד מאיתנו יוכל לשבור כל שיא.
צפו בשיא העולם של רנו לאבילני
בניגוד לענפי אתלטיקה אחרים המושתתים על פיזיות או כישרון טבעי, הייחודיות בענף הקפיצה במוט היא הסגנון. גם לאבילני, 1.76 מ' בלבד, ידע שאם יצליח לסגל לעצמו סגנון הייחודי משלו, אם יתמיד בו, ישכלל אותו ויעלה איתו לגבהים חדשים (נו, מה יהיה עם הבדיחות האלה היום?), השמיים הם הגבול (לא נמאס?).
הכל טמון בעבודה אישית. רנו היה רחוק מלהיות כישרון-על בצעירותו ורשם רק 4.70 מ' בגיל 19 (בגיל 21 למשל, בובקה כבר קבע שיא עולם של 5.85 מ'). זה לקח שנה ועוד שנה, צעד ועוד צעד, עד שהגיעה הקפיצה של ליל אמש. הוא עשה את זה. עשה את מה שצריך להיות טבוע בכל בן אנוש – אין דבר בלתי אפשרי לשבירה.
בעצם, יש אחד – להיות אתלטית ישראלית, בתנאים של ישראל, ולשבור את השיאים של אסתר רוט שחמורוב. זה כבר יותר מדי. הגזמתם.
למעקב, תגובות והדגמות של קפיצה במוט – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
