שיק נשי לסיפור הבלשי: החוקרות ב-TV
סדרות מתח כמו "הגשר", "קצה האגם" ו-"The Fall" שמות במרכזן חוקרת שמפלסת את דרכה לרוצח אכזר. העיסוק בבלשיות אינו חדש, אך הסופר דרור משעני סבור שבתעלומות ובדמויות חלו שינויים: "הן מעוצבות דרך מיניות"
מזג אוויר קודר, פרשת רצח מזעזעת, אישה קצת יוצאת דופן שמובילה את החקירה. לתוך הנישה האפלה הזו, שהציבה את דמות הבלשית במרכזה, נכנסו כמה מהסדרות הבולטות על המסך בתקופה האחרונה - כמו "The Fall", "קצה האגם" ו"הגשר". הגיבורות של אותן סדרות מתמודדות לא רק מול פושעים חסרי רחמים, אלא גם מול הסביבה המקצועית שלהן.
ב-"The Fall", הפקה בריטית-אירית, סטלה גיבסון (ג'יליאן אנדרסון - סקאלי מ"תיקים באפלה"), בכירה במשטרת לונדון, מגיעה לסייע לחקירת רצח בבלפאסט. היא לא מתקבלת בזרועות פתוחות, בלשון המעטה, וההבדלים בינה לבין הסביבה ניכרים - לא רק שהיא אנגליה ולא אירית, היא גם רווקה שלא מתביישת להזמין שוטר חתיך לביקור לילי במלון, רהוטה ובטוחה בעצמה ולא מבזבזת זמן על גינונים ונימוס. היא גם זו שמבינה שהרצח שלכבודו הגיעה לעיר הוא חלק מסדרת רציחות של אדם סדיסטי במיוחד. עמיתיה לא נלהבים לשתף פעולה עם קו המחשבה הזה, שמסבך את החקירה ומן הסתם גם מייצר המון ניירת.
סטלה לא לבד בעולם, או לפחות לא בעולם הטלוויזיה - גם החוקרת רובין גריפין (אליזבת מוס) בסדרה "קצה האגם" מגיעה לעיירת ילדותה בניו זילנד אחרי שהות ממושכת באוסטרליה, ונגררת לפרשת היעלמות של ילדה. בעיירה המרוחקת היא נתקלת בחומה בצורה של גברים שמעדיפים לנהל את העניינים בדרכם שלהם, ולא אוהבים שנשים מפריעות להם.
במהלך החקירה, שמתקדמת על רקע בנופים יפהפיים, ערפיליים וקודרים, נחשפים המאבקים הפנימיים של רובין, שמתווספים למאבק בסביבה בניסיון למצוא את הילדה שנעלמה. העובדה שהיא משכילה יותר מכולם ואשת העולם הגדול לא עוזרת לה כלל בסביבה הישנה שלה, וכל השדים מהעבר שבים לתקוף אותה. ועדיין, היא נלחמת בשביל למצוא ילדה אחת אבודה, ולא מוותרת עליה.
דמות החוקרת הנאבקת, החכמה מכולן, מיוצגת בצורה מעניינת גם בסדרה הדנית-שבדית "הגשר". השוטרת השבדית סאגה נורן היא לא סתם בחורה קצת שונה ואסרטיבית יותר מהרגיל - היא בחורה עם תסמונת אספרגר, מה שגורם לה לפעול שלא לפי נורמות ההתנהגות הרגילות.
סאגה היא אישה בוטה (לפי קנה מידה "נורמטיבי"), היא לא יודעת לשקר שקרים לבנים כדי לאפשר לאדם שמולה להרגיש טוב יותר, וכשהיא רוצה סקס היא פשוט אומרת את זה - בלי דייט ראשון ובלי סמול טוק. התכונות האלה הופכות אותה לשוטרת מוצלחת שלא נותנת לכלום להסיח את דעתה בדרך לפיתרון תעלומה, אבל גם לגיבורה מבודדת מבחינה חברתית.
בשונה מרובין גריפין, דמותה של סאגה לא מיוסרת - למרות קשיים שמתגלים בין הפרקים (אחותה התאבדה, למשל). היא מעין רובוט, נראה שרגשות לא קיימים אצלה מלבד בכמה רגעי שיא. הגישה הזו מכניסה קומיות לדמות שלה ולסדרה בכלל, והופכת אותה למעניינת וכובשת. חוסר היכולת שלה להביע רגישות מודגש תמיד על ידי הדיאלוגים עם השותף מרטין רואד. נראה שבין השניים יש חילוף במאפיינים המסורתיים של גברים ונשים - הוא מלמד אותה על רגישויות וניואנסים ולא פעם פורץ בבכי, היא קרה ואנליטית ולא מסוגלת להביע אמפתיה כלפי העמיתים שלה או כלפי נחקרים.
לרשימת הסדרות הללו אפשר להוסיף גם את "ברודצ'רץ'", סדרה בריטית שעוסקת ברצח של ילד בעיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, או לפחות חושבים כך. את החקירה מנהלים אלי מילר (אוליביה קולמן) ואלק הארדי (דיוויד טננט). מילר היא לא אאוטסיידרית, הארדי דווקא כן. היא גם לא רווקה אלא אישה נשואה ואמא לילדים - מה שמבדיל אותה מדמויות כמו סאגה, רובין וסטלה. ועם זאת, יש בסיפור שלה דמיון לסיפורים שלהן, בעיקר לקראת סוף העונה הראשונה.
"מתייחסת לגברים כאובייקט"
בין הסדרות הללו יש בהחלט קווי דמיון (ולא רק מבחינת הדמויות שלהן, אלא גם מבחינת תחום העיסוק והאווירה), אבל האם מדובר בתופעה חדשה? מחבר ספרי המתח דרור משעני מסביר שהבלשית נמצאת בתרבות כבר הרבה זמן - בטלוויזיה ובוודאי שבספרות.
"העובדה שיש הרבה נשים בתחום היא לא חדשה, נשים תמיד היו חלק מספרות הבלשים, בתחילה ככותבות ואחר כך כדמויות. גם הסדרות האלו לא המציאו כלום", הוא אומר. עם זאת, משעני מוצא בגיבורות הסדרות העכשוויות תכונות שמבדילות אותן מבלשיות קודמות: "מה שמעניין הוא שיש דמויות שהן טיפה אחרות במובן של הנשיות שלהן. הן מעוצבות דרך המיניות שלהן. הדמות שמגלמת ג'יליאן אנדרסון, למשל, מתייחסת לגברים כאובייקט. בעבר היו דמויות כמו מיס מארפל של אגתה כריסטי, שהיתה רכלנית זקנה, או ליזי בדיחי (מספריה של שולמית לפיד) שהיתה אישה כעורה ולא סקסית". משעני סבור כי השינוי נעוץ בקהל עצמו: "נשים צופות לא פחות מגברים, והן מחפשות דמויות אקטיביות, חזקות. יש משהו בבלש שהוא מאוד אקטיבי".
הוא מוסיף כי העיסוק בנשים כבלשיות מאפשר לסדרות לדון בנושאים עכשוויים. "הבלשות היא ז'אנר שמוקדש לעבודה. כשלוקחים דמות נשית זה מכניס קונפליקט בין הבית
לעבודה, קונפליקט נשי. הבלשים הם רווקים שאין להם שום דבר חוץ מעבודה, וברגע שמלבישים את זה על נשים, נוצר קונפליקט מעניין ורלוונטי", הוא אומר, ומוסיף כי לדמות שמגלמת אנדרסון אין חיי משפחה, וכי העימות בין עבודה למשפחה נידון גם ב-"The Killing" (סדרה דנית שהופקה לה גרסה אמריקנית) ובסדרה הבריטית "החשוד העיקרי", שעלתה לשידור ב-1991 בכיכובה של הלן מירן. "זו היתה סדרה מדהימה. בהרבה מובנים זו סדרת האם של כל הסדרות מהסוג הזה".
גם אם בדמויות הבלשיות לא חל שינוי גדול במהלך השנים, משעני מבחין בכך שכן חל שינוי באופי הפשעים שבהן עוסקות הסדרות: "יש בהן דגש על התעללות בנשים, בילדים. גופות נשים תמיד היו, אבל הפגיעה בילדים, התעללות לא של רוצח סדרתי אלא בתוך המשפחה - אלה עבירות שלא היו מספיק מעניינות בשביל הבלש. היום נכנסות רגישויות נשיות לבלש ולסיפור הבלשי".
