זנות נוער: "סמים, מקום לישון, ואת זורמת"

"בגיל 15 הגעתי לרחוב. ההורים שלי התגרשו כשהייתי ממש ילדה ומאז שהייתי בת תשע החבר של אימא שלי היה נוגע בי, עד שברחתי. את לא רוצה לישון ברחוב אז את הולכת לבית של מישהו, גבר מבוגר, לפעמים נרקומן. בהתחלה לא ידעתי שזה מה שאמשיך לעשות, אבל אחר כך אין ברירה. אם תתנגדי יזרקו אותך החוצה ואת עושה הכול כדי לא להיות שוב ברחוב". ס' (24) משחזרת את הדרך של נערה צעירה לעיסוק בזנות.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

פגשנו את ס' במרכז שמפעילה עמותת עלם במסגרת פרויקט "ערים בלילה" שמיועד לצעירים שעוסקים בזנות בחיפה. היא מכירה את הייאוש מקרוב והסיפור שלה משקף במידה רבה את קורות חייהן של עוד מאות צעירות, שנאלצות לסחור בגופן רק כדי לזכות במחסה ללילה הבא, או תמורת אתנן מסוג אחר.  

הדרך לרחוב קצרה(צילום: מוטי קמחי)

ס' מספרת שגם החיים שלה עד שעברה לרחוב לא היו קלים, בלשון המעטה. "הבית היה סיוט, סוג של גיהנום. עד שהגעתי סופית לרחוב התגלגלתי בין הבית למשפחות אומנה ולפנימיות. שם בגיל 13, במקום שבו היו אמורים לשמור עליי, עברתי אונס", היא משחזרת. משם הדרך לרחוב הייתה קצרה.

"הייתי מסתובבת בכביש כל הלילה עד שעלה האור, תופסת טרמפים או ישנה בשירותים בחוף הים, עד שהכרתי חבר מבוגר יותר". ההיכרות הזו לא הצילה אותה, כפי שאולי קיוותה. "החבר" היה מכה אותה ו"הכיר" לה, כהגדרתה, חברים אחרים שלו. "הוא נתן לי לגור במחסן שלו והיה מרעיב אותי. רציתי למות אבל לאף אחד לא היה אכפת. הישראלים לא יודעים מה קורה בחוץ, או שבכלל לא משנה להם".

"ברחוב עושים מה שצריך כדי להישאר בחיים", מעידה גם נ' בת ה-22, שאותה פגשנו במרכז של עלם בחיפה. כמו חברותיה במרכז שמספק שירות לכ-50 צעירים וצעירות, היא מקבלת ייעוץ, הפניה לשירותי רווחה, חברה, מקלחות וארוחות ערב.  

מקלט בבית המוגן בחיפה (צילום: אבישג שאר-ישוב)

בבית המוגן. "יש באינטרנט השוואה ודירוגים של הצעירות" (צילום: אבישג שאר-ישוב)

נ' מספרת על הנסיבות שהובילו אותה לרחוב. "היכו אותי בבית מגיל צעיר, לא היו חיבוק או אהבה", אומרת נ' שנולדה ברוסיה ועלתה לישראל כילדה צעירה. "ברחתי מהבית, הסתובבתי בכיכר דיזנגוף וישנתי ב'זולות' ברחוב. החיים הם בלאגן, גברים נותנים סמים, אלכוהול ומקום לישון בו, אז את 'זורמת' לפעמים".

אלפי בני נוער עוסקים בזנות

זנות קטינים היא תופעה רחבה יותר מכפי שנהוג לחשוב. בסקר שערכו אנשי העמותה לנוער בסיכון ב-2011, אותרו כ-620 קטינים בפריסה ארצית. אחת הבעיות היא היעדרם של מספרים מדויקים על ממדיה של התופעה, משום שהמדינה מעולם לא ערכה מיפוי מדויק שלה.

כל מי שעוסק בתחום טוען שיש בו תת-דיווח ומחסור באנשי מקצוע מיומנים שיכולים לאתר את בני הנוער. מומחים בתחום מעריכים את מספר הצעירים עד גיל 24 שעוסקים בזנות בכמה אלפים, אך היקפה של התופעה אינו ברור. מה שניתן לומר בביטחון הוא שגיל הכניסה של בני נוער וצעירים לעולם הזה (12-13) נמוך באופן מטריד. השיטות לניצול ילדים ובני נוער אלו הולכות ומשתכללות, והזירה עברה מהרחוב לאינטרנט. 

(צילום: מוטי קמחי)

החיים ברחוב. אף אחד לא יודע בדיוק כמה בני נוער עוסקים בזנות(צילום: מוטי קמחי)

ברשת קיימים מאות אתרי סקס והיכרויות שבהם לקוחות יכולים למצוא כרטיסים של נערים ונערות צעירות, תחת שמות כמו "סקול גירל" ו"בובה צעירה". הפעילות העיקרית מתרחשת בעשרות אתרים לגיטימיים שזמינים מאוד לקהל הרחב.

"באתרים אלה הניצול מתנהל בצ'אטים ובפורומים שבהם יש אפילו השוואה ודירוגים של צעירות", אומרת שני נרדימון, מנהלת פרויקט "ערים בלילה", שמפעילה עמותה לנוער בסיכון בתל אביב. נרדימון השתתפה בסיור שערך השבוע שר הרווחה מאיר כהן במוקדי זנות קטינים בתל אביב. בדירת העמותה, שסיפקה בשנה האחרונה שירות "להפחתת נזק נפשי ופיזי" לכ-120 צעירים, סיפרה נרדימון על עבודת הנמלים שבה עסוקים אנשי הצוות, בניסיון לאתר את הצעירים האלה וליצור איתם קשר.

"אנחנו מנהלים כרטיסים פיקטיביים באינטרנט, וכשמאתרים נער או נערה כאלה נדרשת עבודה של חודשים כדי לנסות להתחיל לדבר על עזרה. איתרנו אומנם גם ילדה בת 13, אבל רוב הצעירים שאנחנו מאתרים הם בני 18-16. כשמתרחקים מתל אביב לערים הפריפריאליות, בזירות פחות מסחריות, אנחנו פוגשים נערים ונערות בני 16-14, חלק מהם דיווחו שהפעם הראשונה שבה היו מעורבים באקט מיני תמורת כסף או שווה ערך לכסף הייתה בגיל 13", מספרת נרדימון.

הייתה תכנית, לא היה כסף

המדינה הייתה עד כה בגדר נוכח-נפקד בהתמודדות עם התופעה הקשה. מלבד שירותי הרווחה ברשויות המקומיות, מסגרות חוץ ביתיות, ותקצוב חלקי של פרויקטים, לא הייתה למדינה תוכנית ממוקדת וכוללת לאיתור ולשיקום נוער שעוסק בזנות.

ב-2011 הגיש משרד הרווחה תוכנית כזו, בעלות של 30 מיליון שקל, שנועדה לתת מענה כולל לצעירים חסרי בית ולצעירים המעורבים בזנות. הבעיה: התקציב לא הוקצה מעולם. גם מחקר ארצי להערכת ממדי התופעה, שעליו המליצה ועדה ציבורית שעסקה בנושא כבר ב-1997 - לא בוצע עד כה.  

השיקו תוכנית חדשה לטיפול בבעיה. שר הרווחה כהן(צילום: מוטי קמחי)

שר הרווחה, מאיר כהן, הקצה לאחרונה 6.5 מיליון שקלים לטיפול בנוער ובזנות כולל תוספת דירות חירום ותגבור של מאמצי האיתור. אמנם לא מדובר בסכום המלא לו התחייב לפני שנים משרד הרווחה, אבל במהלך סיור הצהיר שר הרווחה שתקציבים וכלים נוספים יינתנו על פי הצורך וגם על פי תוצאות עבודתה של ועדה בין-משרדית, שהגישה השבוע את מסקנותיה. "זו הפעם הראשונה שאנחנו מגבשים מענה כולל. הבעיה היא אינה הכסף, אלא פיתוח מיומנות וכלים שדרושים להתמודד עם הגיהינום שחווים בני נוער חמש דקות ממרכזי הבילוי המרכזים שלנו", אמר כהן.

חומר הסברה בבית המוגן(צילום: אבישג שאר-ישוב)

לא רק קורת גג(צילום: אבישג שאר-ישוב)

הגיהנום נראה מוחשי

אסטרטגיית הישרדות ברחוב(צילום: מוטי קמחי)

"הזירה העיקרית עברה לאינטרנט",

מבהירה רעות גיא, ראש תחום קצה ונערות ב"עלם". לדבריה, חלק מהצעירים פועלים בשני "העולמות" במקביל. "כך או כך, המנגנון שדוחף אותם לשם דומה, הם מגיעים מרצף רחב של מעמד סוציואקנומי, 75% הם נערות וצעירות, 20% בנים ו-5% טרנסגנד'ריות".

גיא מסבירה שכמעט בכל המקרים מדובר בבני נוער שעברו חווית דחייה קיומית ופגיעה מינית, פיזית או רגשית. "הזנות מתחילה לפעמים בשכונה כאירוע מזדמן ופתרון ללינה, תמורת ג'ינס או סיגריות. משם יש הידרדרות איטית לזנות מסחרית, כאשר מבחינת בני הנוער והצעירים העיסוק בתחום הוא אסטרטגיית הישרדות".

נ' וס' עסוקות עכשיו בשיקום חייהן. ס' מגיעה מספר פעמים בשבוע לדירה בחיפה, אומרת שעכשיו היא מרגישה חזקה יותר. "אני רוצה ללמוד עבודה סוציאלית לעמוד על הרגליים ולצאת מהעולם הזה". היא בת 24, ואולי תצליח לשקם את חייה, אבל השאלה מה עושה המדינה כדי להציל את חייהם של אותם אלפי נערות ונערים, לא רחוק מהבתים שלנו, שמוכרים את גופם כדי לשרוד עוד לילה.