איפה? בחיפה! סיור פחמימות

גם בשעות העבודה, רפי אהרונוביץ' מוצא דרכים לעסוק בתחביב האהוב עליו: גריסה בלתי נלאית של מאפים ושלל חברים פחממתיים. ביקור בקונדיטוריית על בכרמל וגם רומנטיקה זוגית, עם פסטה מעולה בשמן זית ויין במרכז ת"א

בתחילת השבוע נסעתי לחיפה בענייני עבודה. אולי קשה לכם להאמין, אבל מלבד האוכל והאכילה, יש לי גם עסקים אחרים (וגם הם קשורים לגריסה ובליסה).

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

חניתי ברחוב הנשיא שבכרמל ולאחר שסיימתי חיש קל את ענייניי הרשמיים, יצאתי לתור את הסביבה. הרחוב התגלה כמרכז עסקים שבו כל העוסקים בדבר קשורים איכשהו לאוכל ושתייה: שפע של בתי קפה, ברים ומסעדות ליתר דיוק. למזלי, בשעת הבוקר המוקדמת שביקרתי במקום, רובם הגדול היה סגור, אחרת הייתי בוודאי תקוע שם עד היום הזה.

(צילום: shutterstock)

ראשית נכנסתי ל-"פלאפל הנשיא". המוכר בדיוק סיים להתארגן ונעץ בי מבט קצת חשדני, מהסוג שאני די מורגל בו כשאני נכנס לאנשהו לאכול מוקדם מדי לדעתם של מלצרים. "מנה?", הוא שאל בפקפוק וצמצם את עיניו. "רק חצי", עניתי לו, ולעצמי אמרתי שמקסימום שאם לא אמצא משהו מעניין, אקח עוד חצי מנה למכונית בדרך חזרה.

הפלאפל היה טעים, לא ירוק ולא מתובל מידי. מעט טחינה למעלה, נשימה עמוקה והמשכתי לצעוד ברחוב. בהיסח הדעת, חלפתי על שלט קטן בין כניסה לשני בתים. המשכתי לצעוד 20 מטר ואז, כמו בסרטים המצוירים, לפת את אפי ניחוח מדהים של דברי מאפה. אתם, שכבר מכירים אותי זמן מה, כבר מנחשים את ההמשך: אובדן עשתונות כללי, שאחריו הסתובבתי חצי סיבוב על צירי, ובעודי מתנגש קלות בשני גברות עם עגלת קניות וממלמל סליחה, אצתי למקור הריח. השלט אמר "הקונדיטוריה של גל" ואז נזכרתי שאכן יש כאן קונדיטור בשם גל ושאפילו אכלתי כאן לפני זמן מה והיה מעולה.

נכנסתי למקום שבינתיים גדל ונוספה לו חצר גדולה. אנשים ישבו בשמש החורפית ובאווירה חו"לית לעילא לגמו קפה, נגסו במאפים ואכלו ארוחות בוקר מושקעות. נכנסתי לבחור לעצמי מאפים ויצאתי להתיישב בחוץ. המאפה הראשון שאכלתי היה מלוח עם קממבר (מעולה!). אחריו הגיע מתוק עם קרם פטיסייר ופירות יער אדומים חמצמצים ולקינוח - אחד עם חלבה ושוקולד. את כל זה הורדתי עם אספרסו כפול. תזכורת לעצמי - חייב לתור את הרחוב הזה בערב, ברצינות.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

ובחזרה בתל אביב

"רעב?", שאלה אותי הגברת בחוזרי הביתה. "לא משהו", התוודיתי. "קצת מאובן מהנסיעה". "נצא להליכה קלה?", שאלה. "רעיון מעולה", עניתי בעודי מגניב סיגר אחד לכיס הז'קט. התחלנו לצעוד על אבן גבירול.

איני יודע אם היה זה מזג האוויר הקריר, יצר הזללנות או הסיגר בכיס שחיכה לקפה או משקה או הסניף החדש של מסעדת "פסטה מיאה" שבדיוק התמקמה במקום שכבר החליף מספר בעלים ומספר מסעדות פסטה (לדעתי בצדק), אבל התיישבנו 50 מטרים אחרי שהתחלנו בצעדה.

זה המקום לומר שבעיני אין דבר כזה מקומות מקוללים או חסרי מזל. התיאוריה שלי שוב הוכיחה את עצמה בפסטה מיאה שכן האוכל כאן היה מצוין ולראייה - המקום הקטן, שכולל מספר כסאות בר ומקומות ישיבה על המדרכה, היה עמוס למדי. המנות מתבססות על פסטה טרייה ואת הכל מבשלים במטבח פתוח כשבתפריט ניתן למצוא גם ברוסקטות, מרקים ופיצות.

סלט הפנצנלה היה טרי מאד ונחתך במקום. הירקות פריכים וביניהם בצבצו קרוטונים גדולים, שהחליפו בהצלחה את קרעי הלחם הטוסקני הקשה שאכלתי בארץ המקור. התיבול היה מדויק וחמצמץ במידה. למה אני מרחיב בדבריי על סלט? ובכן יצא לי ממש לא מזמן ובכלל מדי פעם, לנסות ולהתמקד ליום או יומיים בסוגים של אוכל בריא. או אז, הסתבר לי שלהכין סלט פשוט עם מעט שמן זית ולימון או חומץ זו לא משימה קלה.

אל השולחן הגיעו הפרימה פיאטי, מנות הפסטה: מנה אחת כללה פסטה קצרה עם כרישה ופטריות ברוטב אליו אוליו והיתה טובה מאוד. השנייה הייתה מורכבת מרביולי עם גבינות עיזים ובתוספת מה שקוראים לו כאן ירקות גינה והייתה טובה וטעימה.

(צילום: ירון ברנר)

הכרובית נחרכה קלות במחבת יחד עם שאר הירקות. ושוב - אל יהיה קל הדבר בעיניכם להיתקל בפסטה טובה עם רוטב שכולל רק שמן זית, ללא עגבניות או שמנת. כוס של קיאנטי קלאסיקו, מוס שוקולד כהלכתו ואספרסו מעולה לקינוח. בקיצור, נראה לי שהקללה על הפינה הזו הוסרה. מרוצה מהתגלית הדלקתי את הסיגר וחזרתי הביתה. בסך הכל יום לא רע כלל.