זורמים איתו? 10 שקרים שהורים מספרים לעצמם

הורות היא דבר כל כך קשה. היצור הקטן הזה שנכנס לבית ודורש טיפול מסביב לשעון. לפני רגע השתוקקתם לתינוק, וכבר אתם מתים שילך לישון כבר ויהיה קצת שקט. אז מה עושים? מספרים לעצמנו שקרים. ככה אנחנו מתמודדים עם המציאות הקשה. הנה עשרת השקרים שהורים אומרים לעצמם:

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד טורים אישיים בערוץ הורים :

7 עזרים שיהפכו את שעת השינה לפשוטה יותר

צאו לנו מהציצי: לא מיניקות - וגאות בזה

"כדי שאבא יראה את הילדים שלו הוא צריך להתגרש"

1. אלו רק שנתיים-שלוש קשות, אחר כך הם גדלים ומסתדרים לבד

כשהבאנו את דר מבית החולים איריס הייתה גמורה מעייפות והלכה לישון. דר נרדמה בעריסה שלה. כשהיא התעוררה, הרחתי שהיא עשתה קקי וצריכה החלפת חיתול. הורדתי את החיתול והחלטתי לרחוץ אותה בכיור. שכחתי שהורדת החיתול תפעיל אצלה מנגנון פינוי חירום, או במילים אחרות - החולצה שלי התמלאה בפיפי בדרך לכיור. אחר כך כבר נהיה קל יותר להחליף חיתולים, אבל כל הזמן ניחמתי את עצמי שאחרי שנתיים הכל יהיה קל יותר.

2. קקי של תינוק לא מסריח

העלתם תמונה של הרך הנולד לפייסבוק? מיד מישהי תגיב "להסניף אותו". כן, דרך הפייסבוק לא מריחים.

לילד שלנו יש קקי בריח של שושנים. זה בכלל לא מסריח. עד שהוא מתחיל לאכול בטטה. אוי הבטטה - מפגע תברואתי נוראי. איזה ריח.

3. ילד שלישי? זה קלי קלות. הם מגדלים את עצמם 

ספרו את זה לאמהות לתינוק השלישי שמגיעות לגן טרוטות עיניים. מי שעשה קורס צניחה אומר שהצניחה השנייה מפחידה יותר, כי כבר יודעים למה לצפות. משום מה להורים יש מחיקת זיכרון טוטאלית שנתיים אחרי הלידה: "תינוקות זה קל, בטח. וילד שלישי כבר יגדל את עצמו". רק אחרי הלידה נזכרים בעצם שהזכרון נמחק כי שנתיים לא ישנתם.

4. אלו רק השיניים. אחרי שהן יצאו הוא יחזור לישון בשקט

מתישהו במהלך השנה הראשונה המסכן הקטן מתחיל לרייר על כל מה שזז, ולא מרצון לקבל סטייק. הוא מוציא שיניים. מתארים זאת כתהליך של "בקיעה" של שיני החלב הראשונות. יותר נכון לקרוא לזה פטיש בראש של ההורה, שמחזיק את התינוק הסובל, שזורק את הצעצוע הקפוא וצורח מכאבים בלילה. הדבר היחיד שאתה יכול לספר לעצמך באותם רגעים זה שאחרי בקיעת השיניים הכל יסתדר.

ההשתלטות על הסלון. דר כהנוביץ'(צילום: דרור כהנוביץ')

5. אנחנו זורמים איתו

שקרנים. זו הדרך שלכם לספר לעצמכם ולסביבה שהרמתם ידיים. החלטתם להעביר את החינוך לשנה הבאה. הילד יגדל בלי גבולות ויעשה מה שהוא רוצה ללא התערבות חינוכית שלכם. אתם "זורמים". "זורמים" הם החברים של "אנחנו מקשיבים לעצמנו ועושים מה שמרגישים שנכון לאותו רגע".

6. הוא מסרב להירדם בזמן? אז בלילה הוא יישן לילה שלם 

כשהוא נרדם אחרי הצהריים ואתם קצת נהנים משקט (אפשר אפילו לצאת קצת, רחמנא ליצלן), אתם מלאים רגשות אשמה וחרדה מכך שהוא לא ישן בלילה. כשהוא עצבני כל אחרי הצהריים, לא יורד מהידיים וצורח אתם מנסים לנחם את עצמכם בכך ש"לפחות הוא יישן טוב בלילה". ספרו לעצמכם את זה כשהוא שוב יתעורר בשלוש לפנות בוקר בצרחות. מה לעשות, "שנתיים-שלוש קשות".

7. כשהתינוק ישן, האמא ישנה

זה דווקא שקר שהאמהות שלנו מספרות לנו. מי הצליחה בזה פעם? הרי אחרי שהוא נרדם נשארות כל כך הרבה מטלות לעשות: כביסה, לסדר את הסלון, להכין אוכל, לנקות, להתקלח, לקרוא קצת, לחזור לשפיות. למי יש זמן לישון עכשיו? תיכף הוא יקום ולא תוכלו לעשות כלום.

8. הלידה שיפרה את מצב הזוגיות שלנו

חשבתם שיש בעיות בזוגיות לפני הלידה? חכו לאחרי הלידה, כשתתווכחו אם לתת גליקול נגד גזים ואז לנסות להרדים אותו על הכדור פיזיו, או רק להרדים אותו על הכדור בלי גליקול. כניסת התינוק החדש משנה את יחסי הכוחות במשפחה, מכניסה תחרות סמויה בין ההורים והתערבות של החמות. לא בדיוק מה שהזוגיות שלכם הייתה צריכה. קשה להיות רומנטיים אחרי לילות ארוכים בלי שינה.

9. אני מעדיפה תינוק שיודע מה הוא רוצה על אחד שישן כל היום

התינוק זורק כל צעצוע שנותנים לו, לא מוכן לישון אם לא מלבישים לו את הפיג'מה הכי שחוקה ומלוכלכת, יורק בחזרה את כל הירקות המאודים הנהדים שבישלתם לו. אתם מנחמים את עצמכם שלפחות הוא יודע מה הוא רוצה בחיים והוא "דעתן". לא, אלא סתם סימנים מוקדמים להפרעת קשב וריכוז.

10. השקענו בצעצועים התפתחותיים

כשדר היתה בת חודשיים נכנסתי לחנות למוצרי תינוקות וקניתי לדר "צעצועים התפתחותיים".

פירוש המונח "צעצועים התפתחותיים" הוא "דברים מרשרשים שאפשר להכין מבקבוק פלסטיק ריק וקצת אורז בפנים, אבל אנחנו מוכרים אותם בהון כסף להורים עם הבטחה שזה יתרום להתפתחות של התינוק". איזה חרטא. כל המרשרשים האלה, כל הכפתורים האלה שמפעילים את המנגינות (ועושים הפרעת קשב לתינוק ולסביבתו), כל הבובות עם הבדים השונים והצבעים השונים וכמובן "הספר של העגלה", בשחור לבן ואחר כך בצבעים. כי רק ככה מגדלים זוכת פרס נובל. דר לא שיחקה עם רובם והעדיפה דברים פשוטים יותר כמו לבדוק אם האוזניים של לוקה הכלבה מחוברות טוב.

דרור כהנוביץ' הוא אבא של דר ובעל הבלוג "אב במשרה מלאה "