להתראות בים, שלום מקלחת: שובו של נפתלי

בשוק ספרים רעוע המנסה לחשב את מסלולו מחדש, אנו עדים להישענות הולכת וגוברת על טקסטים קלאסיים של יוצרים קלאסיים. בין שמדובר בהוצאה של לאה גולדברג או שלומית כהן-אסיף באיורים עדכניים, ובין שבניסיון לשווק פזמונים מוכרים כיצירה ספרותית לילדים. כיום, המו"לים הולכים על בטוח.

גם היוצרת הנפלאה אלונה פרנקל חוזרת בשנים האחרונות אל דמותו של נפתלי שלה, אם מאהבה לפעוט הספרותי, אם מדרישת הקהל ואם מדרישות אחרות, וממשיכה לפצח באמצעותו סיטואציות יומיומיות ובנאליות, לכאורה, מחיי הילדים - ולהפוך אותן לחגיגה מלאת צבע והומור דק. לאחר שילדה עבור נפתלי אחות באיחור של 30 שנה, הוסיפה את סבתו לתמונה, וכעת היא שולחת אותו בספר חדש אל חדר האמבטיה, להתנקות מחיידקים.

נפתלי. שב אלינו עם טקס האמבטיה(איור: אלונה פרנקל)

"ילד החוזר מהגן נקי - יש מיד להחליף את הגן": זהו אחד משני משפטי המפתח המלווים את הספר כמוטו, והוא שייך לד"ר בנג'מין ספוק, האורים ותומים של ההורות החל משנות ה-40 של המאה הקודמת. הלכלוך נתפס כחלק בלתי נפרד מהחוויה הילדית ומשעות המשחק שלו בגן, ואת זה יודע כל הורה גם היום, בעוד הוא טורח לעייפה על ערימת החול הנושרת מנעלי הילד בבואו הביתה - ולעולם איננה כלה.

פרנקל ניגשת אל סיטואציית האמבטיה בטון הענייני האופייני לה ומפתחת אותה במעין מחווה ל"סיר הסירים" המיתולוגי. אם שם היה "אולי זו קערת חלב לחתול? לא! זו לא קערת חלב לחתול", הרי שכאן יש "אולי הוא משתכשך בשלולית? לא! בשלולית משתכשכת הציפור הכחולה", וכן הלאה בשאלות ובתשובות. אבל מעבר למבנה הבסיסי, מעניין לראות מה היא בחרה לאמץ מנפתלי שהקנה לה תהילת עולם ותרגום לשפות רבות, ומה בחרה לחדש.

הלשון הלקונית-משהו שבה היא מתארת את הדברים מבליעה גם ב"ספר האמבטיה של נפתלי": הומור ופשטות שהם חלק מהסגנון הנפלא המזוהה כל כך עמה: "בינתיים, נפתלי מתפשט, חולץ את הנעליים ומוריד את הגרביים. פושט את החולצה, הגופייה, המכנסיים, התחתונים. עכשיו הגופון החמוד שלו עירום, בדיוק כמו ביום שאני, אמא שלו, ילדתי אותו".

אבל אולי נדמה היה לפרנקל שהיום כבר לא מספיק להיות פשוט, כיוון שהיא בוחרת להעמיס עוד על הסיפור כמעט בכל היבט אפשרי. תיאורי הפעולות מתארכים מאוד עד כדי עודפות בפרטים, הסיפור מתרחב וכולל שאלות ותשובות, משחקי דמיון במים, וגם - המשך הפעילות בצחצוח השיניים, עשיית קקי בשירותים במעין "תיקון" לזה שזרם אל הים ב-1975 ושטיפת הידיים בכיור.

נפתלי העכשווי. שוחה בעודפות של פרטים

אף שהיא כותבת "זהו. גמרנו עם האמבטיה", ממשיכה פרנקל בטקסט שהופך ארוך מדי ומלא בפרטים המנסים להתקרב אל עולם המותגים של "הילדים של היום", ולרכוש באמצעות כך את לבם. במבנה הסיפור שרקמה אין צורך אמיתי לדעת מהו טעם משחת השיניים, איזה ציור מצויר על מברשת השיניים (סופרמן) או מה מצויר על כוס המים (פו הדב) וגם להכניס את קריוס ובקטוס לעניין, וכל זה אחרי שהאמבטיה הסתיימה בכלל בפועל.

פרנקל גודשת עוד את הטקסט במה שאמור שוב לחבר את הקוראים המודרניים לנפתלי: הרבה סלנג עכשווי במקבץ מיותר: "גמרנו, סיימנו. 'היה אחלה', 'סבבה', 'עשר', 'חבל על הזמן', 'כיף'. מחר יום חדש גדוש שעשועים ולכלוכים. להתראות, אמא של נפתלי". הוספת המירכאות רק מעידה עד כמה הביטויים תלושים גם לדעת פרנקל מהטקסט, כי מה שאפשר היה לומר בשתי מילים - נאמר בעשרים.

העודפות ניכרת גם במקומות אחרים בסיפור, בהגזמה בהבעה הרגשית

כגון "אוי ואבוי!!! מה עושים? מה עושים?? מה עושים??? מתנקים!" או "ומצחצח! ומצחצח!! ומצחצח!!!" או חזרה על "אמבטיה! מקום נפלא. מקום אגדה" (סימני הקריאה והשאלה במקור, כמובן). חשוב לומר: אל לנו לבקש "סיר הסירים" נוסף, אך החלקים שבהם מהדהד קולה הצלול של פרנקל ללא קישוטים מיותרים, טובים לאין ערוך מאלו.

האיורים של פרנקל עודכנו אף הם בצבעוניות עשירה המושכת את העין. מאה החתולים של "סבתא של נפתלי בישלה דייסה" התקבצו גם כאן, והפעם הם לובשים ופושטים צורות שונות הנושאות עמן רמיזות אמנותיות מובלעות - למחצה: פעם הם פסל של ג'קומטי, פעם ציור של פיקאסו, המונה ליזה של ליאונרדו דה וינצ'י, ועוד. כל חתול מורכב מקולאז' בכל צבעי הקשת הנבנה אחרת בכפולות השונות, והדבר מוצא את ביטויו גם בפרטים אחרים באיור הצבועים באופן דומה, עד כי ישנה תחרות על תשומת הלב בין מה שמתרחש ויזואלית בסיטואציה, ובין מה שקורה לחתולים.

פרנקל ביקשה לומר דברים רבים ושונים בגלגולו הנוכחי של נפתלי, אך תובנותיה הולכות לאיבוד תחת שכבות רבות של טקסט ושל איור. הקסם שלה ושל נפתלי נשאר, פניו ממשיכות לחייך במתיקות ולאפשר לכל אחד להזדהות עמו, אך בינו ובין הקורא נוצר פער המרחיק אותו, במקום לקרב.