השר"פ אינו אויב העם
כל אותם מתנגדי הרפואה הפרטית בהדסה עמדו אצלנו בתור. אז מי באמת הרוויח ממנה? והאם יש סכנה לרפואה הציבורית? כתב הגנה
המשבר הכספי העצוב אליו נקלעה הדסה נתן בידי גורמים בעלי עניין הזדמנות פז להפוך את השר"פ (שירותי רפואה פרטיים) לשעיר לעזאזל שבו תולים את כל תחלואיה. רופאי השר"פ עוברים תהליך מבזה של דה-לגיטימציה ומואשמים בשוד בית החולים ובקריסתו. מצבה הכספי הקשה של הדסה משמש למרבה הצער מנוף בידי עיתונאים, פוליטיקאים חרוצים ובעלי עניין נוספים לקדם את האג'נדה האישית שלהם נגד השר"פ.
חולה היודע כי בריאותו וחייו נתונים בסכנה, יגיע בכל תנאי אל הרופא שבו הוא מאמין שיוכל להציל אותו. דבר לא יוכל לעצור בעדו. הפגישה תתקיים בחושך או באור, מעל לשולחן או מתחתיו, ברפואה לבנה מוסדרת ושקופה או ברפואה שחורה מושחתת ומשחיתה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
הרמזור האדום של תחנות ההתרעה / אורית מילר-כתב
החופש להחרים / מעין דק
בואו נהיה כנים עם עצמנו - האם ערב ניתוח קריטי, בבית החולים הציבורי, היה מי מהקוראים מוכן לקבל את העובדה שאינו יודע מי ינתח אותו למחרת? האם היינו מסתפקים בתשובה הלקונית "אחד מרופאי המחלקה ינתח אותך"? התרבות הרפואית היום היא זו של צרכנות שקופה והרצון המוצדק לאוטונומיה בבחירה חופשית של הרופא המטפל. לא ניתן עוד להסיגה לאחור לתרבות שבה השלטון יקבע לחולה מה טוב עבורו וגם מי ינתח אותו.
הפרטת הרפואה היא כבר עובדה מוגמרת. כ-80% מהציבור מחזיק בביטוחים רפואיים בקופות החולים, בחברות הביטוח הפרטיות או בשתיהן גם יחד. החולה מודע היטב להשקעה כספית יקרה זו. ברגע של מצוקה רפואית יעשה הכול על מנת להשתמש בכלי זה על מנת לממש את ציפיותיו. יצרנו במו ידנו את הכוח הכלכלי העצום הנאמד במיליארדי שקלים המניע את הרפואה הפרטית. אז על מה אנחנו מתגוללים עכשיו?
זה החל רק ברופאים בכירים
השר"פ נוסד ב"הדסה" בשנת 1957 והוא נועד "למנוע אי-הבנות לגבי ההבחנה בין חולה המוסד לחולה הפרטי". במקור התיר ההסכם רק לרופאים בכירים לעסוק בשר"פ המוגבל לשתי מרפאות לשבוע בשעות אחר הצהריים. קביעת התורים וגביית הכספים נעשית על ידי בית החולים. נקבעה החובה לקיים במקביל גם מרפאות ציבוריות ונאסרה עבודה מחוץ לבית החולים. עם השנים חלו שינויים בהסכם זה: הותרו ניתוחים בשעות הבוקר, הוכנס שירות פרטי (טר"א - טיפול רפואי אישי) לרופאים המומחים הצעירים ונקבעו מכסות לעיסוק בשר"פ ביחס לעבודה הציבורית: 35-25 אחוזים למחלקה ו-50 אחוזים לרופא הבודד.
מתוך 420 הרופאים המורשים לעסוק בשר"פ בהדסה, 20 מהם מייצרים כ-60% מכלל ההכנסות בשר"פ. בשאר ההכנסות מתחלקים יתר 400 הרופאים. רוב הרופאים בהדסה מרוויחים בשר"פ סכומים צנועים בלבד.
מי באמת מרוויח מיליונים בשנה?
הרופאים כוכבי-העל המרוויחים "מיליונים בשנה" ספורים ביותר. הפשפוש הציבורי בזהותם ובהכנסותיהם ופרסומם ברבים הוא קטנוני ובלתי ראוי. יש בו לטעמי ניחוח דק של קנאה. אני יכול להעיד שהם מנתחים מומחים ברמה בינלאומית. הם זכו למוניטין זה בזכות ולא בחסד. כל אחד מהם מרוויח את לחמו ביושר, בעשר אצבעותיו, תרתי משמע, בשעות עבודה ארוכות ומורטות עצבים בחדר הניתוח, תוך אחריות עליונה לחיי אדם.
אף דירקטוריון לא קבע את שכרם, הם לא סוחרים באופציות או במניות, הם אינם מקבלים משכורת 13, בונוסים, או מצנח זהב. הם פשוט עובדים יום ולילה. הם מייצרים "ערך" ממשי של בריאות המטופלים. האם אלפי החולים שמנתח העיניים "זה שמרוויח מיליונים" החזיר את מאור עיניהם בשר"פ סבורים גם הם כי שכרו הוא "שערורייה"?
כל אחד מהם יכול לעזוב מחר את בית החולים ו"לעשות לביתו" הרחק מהעין הציבורית. הדסה מרוויחה מהתקורה שהיא גובה מהכנסתם יותר ממה שהיא משלמת להם כשכר. נוכחותם בבית החולים משמשת עוגן ומגנט למתמחים ולחולים רבים נוספים, גם במרפאות הציבוריות. האם האינטרס הציבורי הוא לדחוף אותם בכוח החוצה? לו היה אסותא, שגם הוא בית חולים ציבורי, חושף את משכורותיהם של כוכביו, היה מתברר, להערכתי, כי שכרם אינו נופל ואולי אף עולה על זה של חבריי בהדסה.
איזונים ובלמים ברפואה הפרטית
בשנת 2012 היו בהדסה כ-290 אלף ביקורים במרפאות הציבוריות וכ-90 אלף ביקורים במרפאות השר"פ - יחס של 1:3. סך הניתוחים בשר"פ היה 28% מכלל הניתוחים שבוצעו באותה השנה. אין סחף לכיוון עבודה פרטית והזהות הציבורית של בית החולים נשמרת בקפדנות זה עשרות שנים. בשר"פ המבוצע בהדסה קיימת בקרת עמיתים עם איזונים ובלמים על עצם האבחון ועל הטיפול הנדרש. לא תיתכן בו האפשרות לניתוח חסר בסיס רק משום שהמנתח מרוויח כסף מעצם ביצועו, טענה שהושמעה לא פעם על בתי החולים הפרטיים.
בג"צ 2114/12 דן בעתירה נגד ההרשאה שניתנה על ידי המדינה לחברת "אסותא אשדוד" להפעיל בבית החולים שר"פ בהיקף של 25% מפעילותו. טענת המדינה הייתה כי "בלי שר"פ ספק אם היה מוקם בית חולים באשדוד". בפסק הדין מפי הנשיא גרוניס נאמרו בין היתר הדברים הבאים: "הזכות לנגישות שוויונית לשירותי בריאות אינה נמצאת במרכזה של הזכות החוקתית. העותרים לא השכילו להראות כי עצם קיומו של השר"פ בהיקף של 25% ובמגבלות שהוצבו אמנם יפגע בזכות לבריאות של אלה שאינם מסוגלים לשאת בתשלום לעניין בחירת הרופא". הנה כי כן, בית המשפט העליון לא פסל את האפשרות כי רפואה ציבורית ושר"פ ישכנו יחד תחת גג אחד.
כמה מילים קשות לסיום: בחיי המקצועיים ראיתי שוב ושוב עד כמה ציני, צבוע ומתחסד העולם שבו אנו חיים. כל אותם מתנגדים קולניים של השר"פ לא היססו לרגע ופנו לשירותי השר"פ בהדסה בכל פעם כשנוצרה אצלם בעיה רפואית דחופה וקיומית. לא זכור לי איש משועי הארץ שהגיע אליי בתור המתיש של הרפואה הציבורית. טובלים ושרץ בידם. ניתן לעדכן את הסכמי השר"פ בהדסה בהתאם למציאות הכלכלית שאליה נקלע בית החולים, אך אל תגעו בשיטת השר"פ הפועלת בבית החולים הציבורי כ-60 שנה. השר"פ אינו אויב העם.
אבינעם רכס הוא פרופ' לנוירולוגיה והיה שנים רבות יו"ר ועד רופאי השר"פ ב"הדסה".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
