קירות שקופים: הצלם שמביט לאוכל בעיניים

 

 

"אין כבוד גדול מלעזור לחסרי ישע שאף אחד לא שם עליהם קצוץ, הם בגדר רוחות רפאים. חפצים עם עיניים, זה מה שהאנושות הפכה אותם", אומר ל-ynet רועי שפרניק, צלם מנתניה המתעד בחודשים האחרונים את המתרחש מאחורי הקלעים של תעשיות המזון מן החי במסגרת פרויקט "קירות שקופים".

 

הוא לא עושה זאת בעזרת מצלמות נסתרות, אלא משתמש בציוד צילום מקצועי, במטרה גלויה שנועדה לדבריו, להעניק הצצה לשגרת חייהם של מליוני בעלי חיים בארץ, שיסיימו את חייהם בצלחת או ישמשו לייצור חלב וביצים.

 

שפרניק (29) בוגר המדרשה לצילום גיאוגרפי והמחלקה לצילום בטכניון מתפרנס מצילום מזה כשש שנים, נחשף בפייסבוק לפרסומים רבים על המתרחש במשקים בארץ ובעולם. לפני מספר חודשים הוא החליט לקחת את אהבתו לצילום ובעלי חיים, צעד אחד קדימה.

 

 

בשוק בנתניה - "הקצב קרא לי להיכנס פנימה"

"הייתי כבר טבעוני אבל לא התעסקתי באקטיביזם. לקחתי את המצלמות ופשוט יצאתי החוצה למקום הקרוב אלי ביותר - השוק בנתניה במרחק של חמש דקות הליכה מביתי", הוא מספר. "הסתובבתי שם די בחשש. זו הפעם הראשונה שאני מגיע לתעד מציאות אחרת. צילמתי קצת דגים מתים בדוכן ורגע לפני שעמדתי לחזור הביתה, קרא לי הקצב להיכנס פנימה".

 

שפרניק חשש שיגרשו אותו מהמקום מאחר שבעלי העסקים לא היו מעוניינים שיצלמו אותם. "להפתעתי הוא פתח בפני את כל מרכולתו, את המקרר עם כל חלקי הגוף התלויים שם. הוא לקח לשון של פרה ושם אותה במקום הלשון שלו. היה מאוד גאה בעיסוקו", הוא נזכר.

 

 

לאחר פרסום התמונות ברשת קיבל שפרניק תגובות מעורבות שתמכו בו אך גם בהתנגדויות לתיעוד. "באותו רגע הבנתי שהתחיל הפרויקט שלי - "קירות שקופים" - מסע של תיעוד בכל משקי ישראל בכדי לחשוף את המציאות האמיתית מעבר לכרזות של העגל השמח שרוצה שיאכלו אותו".

 

שפרניק לוקח חלק פעיל כיום בארגון "החזית לשחרור בעלי חיים" ומבקר באופן תדיר ברפתות ולולים ברחבי הארץ, אך גם בבתי מטבחיים פעילים ומשחטות נטושות.

 

 

דממה ורוח בבית מטבחיים נטוש

באחד מביקוריו הוא הגיע לבית מטבחיים נטוש. "החוויה שם בלתי ניתנת לתיאור ואולי הקשה ביותר מכל המקומות שהייתי בהם. היה לנו מידע שיש שם כלבי תקיפה והמקום מוקף גדרות תיל, מרושת מצלמות אבטחה עם הרבה שלטי אזהרה. עשינו סיבוב מסביב לבית המטבחיים וגילינו שאריות של עצמות וקרניים ואחר כך נכנסתי פנימה לבד", הוא מתאר.

 

"המקום היה ענק. בן שלוש קומות, מרתף ולפחות 20 מקררים. ידעתי שיש לי זמן קצוב להוציא תמונות טובות מהמקום הזה. השילוב של הדממה והרוח השורקת מבין כל הפתחים, הגודל העצום של המקום, הריח בתוך כל המקררים שפתחתי בחשש רב שאולי אמצא שם ערימה של ראשים כרותים של חיות".

 

 

בזמן הצילום - "משתדל לא לערב רגש"

שפרניק תיעד את המקום ואת האביזרים המשמשים לשחיטת החיות. סכינים, מסורים וסינרים מוכתמים בדם וגם את התאים בהם נשחטות החיות. "האנרגיה הכללית בצירוף החשש שמישהו יתפוס אותי, זו הייתה חוויה עוצמתית מאוד הרגשתי את מה שעברו עשרות אלפי בעלי חיים שנטבחו שם במשך עשרות שנים. אחרי חוויה כזו אין דרך חזרה".

 

אחרי צילום של תוצר הבשר המעובד ובתי השחיטה, שרפניק עבר לצלם בעלי חיים לפני שסיימו את חייהם בדרך לצלחת. המעבר לא היה פשוט מבחינתו. "אני די מנותק ונעול על המטרה כדי לצלם הכי טוב והכי מהר את כל מה שקורה שם. אני משתדל לא לערב לרגש עד כמה שזה קשה. ברגע שאני מוריד את המצלמה זה כבר סיפור אחר. יש רגש. יש כאב, יש כעס, רצון לשחרר אותם משם. אין לנו שום זכות לשלול מהם את החופש שלהם", הוא מסביר. 

 

 

"היגיון פשוט של אדם שעומד מול יצור חי"

המראות הקשים בהם הוא נתקל משפיעים על אורח חייו, אך הוא מציין כי הוא ממשיך לתעד את מצב בעלי החיים כדי ליידע את הציבור על המתרחש בתעשיית המזון מן החי. "בעלי החיים זקוקים לקול שידבר בשמם ולכבוד הוא לי להיות הקול שלהם", הוא מבקש להדגיש.

 

באחת הפעמים תיעד בית מטבחיים בדיר אל אסאד לפנות בוקר והצליח לצלם עגלים רגעים לפני השחיטה. בדרכו חזרה בשביל גישה סמוך, הוא הבחין בפסולת שהגיעה לדבריו לגובה של הר קטן, והכילה ראשים, קרנייים ופגרים שלמים של עגלים, שכלל הנראה  היו מיועדים לשריפה. הוא הספיק לתעד את השאריות עד שהתבקש לעזוב את המקום.

 

שפרניק מקווה כי הצילומים, למרות שחלקם קשים לצפייה יגרמו לצופים לחשוב מחדש על בחירת המזון שלהם. "בעלי החיים נועדו אך ורק למען עצמם ולא למען צרכי האדם. רובנו לא נעשה את הצעד של להביט לחיה בעיניים ולשסף לה את הגרון בשביל ארוחה. אין לנו שום צורך הישרדותי בכך. זה היגיון פשוט של אדם שעומד מול יצור חי".

 

 

צילומים נוספים מפרויקט "קירות שקופים" של רועי שפרניק