פרשת שבוע: קדושת הזמן .Vs קדושת המקום

בפרשת השבוע שלנו, ויקהל, התורה מתמודדת עם המפגש בין קדושת הזמן (השבת) לבין קדושת המקום (המשכן); בין ערך המנוחה (שבת) לבין ערך המלאכה (בניית המשכן):

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן ...... וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. אֶת-הַמִּשְׁכָּן--אֶת-אָהֳלוֹ, וְאֶת-מִכְסֵהוּ; אֶת-קְרָסָיו, וְאֶת-קְרָשָׁיו, אֶת-בְּרִיחָו, אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנָיו" (שמות לא א-יא).

• עוד במדור פרשת שבוע כלכלית
• עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו 
  

התורה בוחרת להעניק עליונות לקדושת הזמן והמנוחה על פני קדושת המקום והמלאכה - מלאכת המשכן לא תבוא על חשבון השבת. למעשה לא מדובר בהתנגשות בין שני ערכים סותרים, אלא שהתורה רואה במנוחה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהמלאכה. גם כאשר אנו לא עוסקים בעבודה סתם אלא במלאכת מחשבת ועבודה יצירתית, אנו חייבים לקחת פסק זמן. הרי אין לך דבר יותר יצירתי מאשר בריאת העולם, אולם מלאכת יצירת יש מאין לא הוכתרה כשלם ללא המנוחה:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב א-ג).

מרכזי הקניות מלאים ברוכשים, גם ביום המנוחה(צילום: רועי עידן)

מעניין שלא רק התורה מקשרת בין השבת למשכן (המקדש). ההיסטוריון הרומי קסיוס דיו (150-235 לספירה) רואה קשר הדוק בין השבת לבין המקדש הנקי מפסלים כשני עמודי התווך של הדת היהודית אשר מאמינה בבורא עולם לא מוחשי: "הם בנו לו מקדש ענק ומפואר, וכן הקדישו לכבודו את היום הנקרא 'היום של סטורן', שבו – בין שאר מנהגים מוזרים – הם נמנעים מעיסוק רציני כלשהו".

לאורך ההיסטוריה העתיקה, היהדות זכתה ליחס ביקורתי על ידי פילוסופים ואנשי רוח של עמים שונים. הם חשבו שהיהודים הם בטלנים ועצלנים ומבזבזים את הזמן היקר שלהם עלי אדמות. לכו לעבוד, אמרו להם, מה אתם יושבים יום אחד בשבוע בחיבוק ידיים?

הכובשים אימצו את המנהג היהודי 

הפילוסוף והמדינאי הרומי סנקה (3 לפנה"ס-65 לספירה) והמורה של נירון הקיסר ביקר בחריפות את נוהג השבת של היהודים בטענה שהם מבזבזים שביעית מחייהם והוא קובל על כך שמנהג מנוחת השבת פשט ברחבי האימפריה הרומית ואומץ אפילו על ידי חלק ממשפחות האצולה הרומית. הוא נדהם מכך, שהחוקים של אלו הנכבשים (היהודים) אומצו על ידי הכובשים, כאשר בדרך כלל המצב הוא הפוך והנכבשים מקבלים על עצמם את חוקי ומנהגי הכובשים.

נראה שהשבת מספקת מענה מאוד בסיסי באנושות, הצורך הבסיסי של בני האדם לפנות זמן באופן קבוע לדברים רוחניים ולפיתוח עצמי ובכך לטעון את המצברים מחדש. אי אפשר לעבוד ללא הפסקה ולהרגיש במרוץ אחרי הזמן, כל הזמן.

השבת אומצה באופן נרחב על ידי תושבי האימפריה הרומית. יחד עם זאת, מעניין במיוחד שהפילוסופים הרומאים הדגולים, ראו את השבת באופן הפשטני שלה (הימנעות מעבודה ומלאכה) ולא היו מסוגלים להפנים את המהות האמיתית שלה (ההתפנות לעסוק בענייני רוח ונשמה) החשובה לבריאות הנפש. לעומת זאת, פשוטי העם כן הבינו את החוויה הנפשית שבשבת ואת הבשורה שבמנוחת השבת.

עכשיו, כאשר מדינת ישראל קמה לתחייה ראוי לנו לשקול היטב את הגבולות שאנו מציבים בין השבת לימי החול. למרבה האירוניה, אחרי שכל העמים ברחבי תבל אימצו את העקרונות של השבת כחשובים ויקרים, נדמה לפעמים שדווקא אנו מטשטשים את הגבול עד כדי כך שקשה לאבחן בין שבת לחול.

האם נהפוך לרומאיים אשר התעסקו בפרנסה ובמסחר כל שבעת ימי השבוע? הרי רק עם לא נבון מזלזל במסורת שלו שהוכתרה גם על ידי אחרים כתרומה אדירה לאנושות: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד ו).

ההתעסקות במלאכה ופרנסה חשובה - לא רק לכשעצמה - אלא גם ובעיקר בגלל שזה מקנה לנו את החופש הכלכלי להתפנות ולעסוק בדברים רוחניים ובפיתוח עצמי החשובים כל כך לבריאות הנפש. שבת שלום.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד