נזק לכליות: האם מחלת פברי עלולה לסכן?
מחלת פברי היא מחלה גנטית נדירה. מהם הסימנים לקיומה, לאיזה נזקים היא גורמת לאיברים שונים ובעיקר לכליות, איזה טיפול יכול לעזור והאם ניתן למנוע את הנזק?
בישראל חיים עשרות חולים במחלה נדירה בשם פברי. על פי ההערכות יש עוד כ-200 חולים לא מאובחנים. מדובר במחלה גנטית שעלולה לפגוע גם בתפקודי הכליה ולגרום להן לנזק בלתי הפיך. גילוי מוקדם של המחלה עשוי למנוע פגיעה בכליות או לעצור הידרדרות עתידית בתפקודן.
עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
הכליות מסננות רעלים מהדם, שומרות על איזון הנוזלים והמלחים בגוף ועל רמת דם תקינה. כליות מתפקדות הכרחיות לקיומנו, ובמקרים בהם הכליות הפסיקו לתפקד, אנשים נאלצים לפנות לטיפולי דיאליזה או להשתלת כליה.
עוד כתבות במדור מחלות יתומות
אבחון מורכב: פברי - המחלה שקשה לגלות
כל מה שרציתם לדעת על מחלת הפברי
"נקודות שחורות על העור הצילו את החיים שלי"
מחלות כליה לא קלות לאבחון בזמן, משום שיש נטייה לא לייחס חשיבות לסימפטומים שלהן. במקרים רבים הן מתגלות רק כשמבצעים בדיקות, לרבות בדיקות דם ושתן. אבחון מוקדם של מחלות כליה יכול להביא לריפויין המוחלט או למתן טיפול שימנע הידרדרות, נזק בלתי הפיך ופגיעה במערכות נוספות בגוף.
הסימפטומים המוקדמים למחלות כליה
מתן שתן יותר מפעם אחת בלילה, שתן דמי, שתן קצפי במיוחד, נפיחות ברגליים, יתר לחץ דם, בחילות והקאות, כאבי ראש ועוד.
הקשר בין מחלות כליה לפברי
יש מחלות גנטיות שונות אשר עלולות לגרום נזק לכליות. גם במקרים אלה עשויה אבחנה מוקדמת לאפשר טיפול ומניעת סיבוכים רבים, ביניהם אי ספיקת כליות, מחלות לב ועוד.
אחת מהמחלות הגנטיות האלו הינה מחלת פברי או בשמה המלא "מחלת אנדרסן פברי", על שם שני רופאים שתיארו את המחלה לראשונה. גילוי מוקדם של מחלת פברי הינו חשוב ביותר, ויכול למנוע פגיעות עתידיות חמורות ואף מניעה של העברת המחלה לדור הבא.
המחלה נגרמת על ידי מוטציה בגן המצוי בכרומוזום X שפוגעת ביצור תקין של אנזים Alpha Galactosidase A (אלפא גלקטוזידאז A).
החסר באנזים גורם להצטברות של חומר שומני-סוכרי בשם Globotriaosylceramide (גלובוטריאוזיל סרמיד או GL3 בקיצור) בתוך אברונים תוך תאיים הנקראים ליזוזומים, ולכן המחלה נקראת מחלת אגירה ליזוזומלית.
החומר GL3 מצטבר וגורם להפרעה בתפקוד איברים רבים בגוף, לרבות בכלי דם, עור, לב וכליות. המחלה בדרך כלל חמורה יותר בגברים, שלהם רק כרומוזום X אחד ועותק אחד של הגן, לעומת נשים שאצלן 2 כרומוזומים X ושני גנים לייצור האנזים, כך שהשני ממתן את תופעת המחלה ומונע את החסר המוחלט של האנזים.
סימפטומים מתריעים
נגעים אדומים בעור, צלליות אופייניות בקרנית שמאובחנות בבדיקת עיניים (Corneal verticillata), היעדר הזעה, אי סבילות לחום ולפעילות גופנית, הפרעות במערכת העצבים כולל נימול וכאבים בגפיים, אירועים מוחיים.
גם הפרעות בזרימת דם, לעתים נדירות זיקפה ממושכת ועקשנית אצל גברים, התקפים של כאבים לא מוסברים שמלווים לפעמים עם חום, הפרשת חלבון מוגברת בשתן, יתר לחץ דם, הפרעות בתפקוד הלב, לב מוגדל, סחרחורות, התעלפות, קוצר נשימה, הפרעות במערכת העיכול ופגיעה בתפקוד הכליות.
אין הכרח שכל הסימפטומים יופיעו בחולה וקיימת אפשרות שיעדרו כליל למרות קיום המחלה.
הסימן הראשון: חלבון בשתן
מחלת הכליות בקרב חולים במחלת פברי מתחילה לעתים מוקדם מאוד, אפילו בעוברים. הפגיעה בכליות עשויה להיות מאובחנת לראשונה בבדיקות מעבדה לפני גיל 10 אך בדרך כלל מופיעה בגיל מאוחר יותר.
הממצא הראשון שבדרך כלל מאובחן בבדיקות מעבדה של הכליות הוא חלבון בשתן, המעיד על בעיה כלייתית שאינה ספציפית למחלת פברי. בקרב חולים אלה, תוצאות בדיקות דם בשלב מוקדם של המחלה הן תקינות לחלוטין.
סימפטומים נוספים ונדירים יותר שעשויים להצביע על בעיה בתפקוד הכליות מתבטאים ב"תסמונת פנקוני" שגורמת להופעת סוכר בשתן למרות רמות תקינות בדם, וחמצת כלייתית שגורמת לחמצת בדם.
בעיות אלה בדרך כלל לא מורגשות, גם אם הן גורמות להפרעה משמעותית בתפקוד הכליות.
סימן בהחלט מורגש ועשוי להצביע על בעיה בתפקוד הכליות הוא צורך במתן שתן בלילה עקב פגיעה בריכוז השתן (אנשים בריאים בדרך כלל יכולים להעביר לילה שלם ללא מתן שתן). סימנים נוספים שניתנים לזיהוי בקלות הם בצקות במקרה של אי ספיקת כליות מתקדמת וכמו כן ייתכנו גם כאבי ראש, בחילה וחולשה- תופעות כלליות ולא ספציפיות לכליות.
הפרשת חלבון מוגברת יכולה להתבטא בתסמונת נפרוטית, בה יש גם שומנים גבוהים בדם (היפרליפידמיה) וחלבון אלבומין נמוך בדם. אחרי שנים של הפרשת חלבון מוגברת בשתן נגרמת הפרעה בתפקוד הכליות שנמדד בבדיקת דם. אך גם אז ההפרעה אינה ספציפית לפברי, ומתאימה למחלות כליה שונות. סימן נוסף בלתי ספציפי של מחלת כליות הינו הופעת יתר לחץ דם.
הקושי באבחון מחלת פברי
כאשר יש הפרשה מוגברת ובלתי מוסברת של חלבון בשתן, אחת הבדיקות שמומלץ לשקול הינה בדיקת לשלילת מחלת פברי. את מחלת פברי ניתן לאבחן בכמה דרכים: בבדיקת רקמה, למשל בביופסיית כליה בה דוגמים פירורי רקמה.
את השינויים האופייניים והמיוחדים של המחלה מאתרים בבדיקת מיקרוסקופ אלקטרוני של הדגימה. בדיקה זו מהווה בדרך כלל חלק מבדיקת ביופסיית כליה, אך לא תמיד. ללא בדיקה זו עלולים לא לאבחן את מחלת הפברי. במקרים מסויימים ניתן לאבחן את המחלה גם בבדיקות דם.
המרכיב הבעייתי באבחון המחלה הוא הצורך בידע על המחלה והחשד בה. אם אין חשד במחלה, או אין ידע על מחלה נדירה זו, הבירור לא ייעשה. מכיוון שסימני המחלה בדרך כלל לא ספציפיים, והאופי המשפחתי-תורשתי לא תמיד ברור או קיים במחלה, רופאים עלולים לא להכיר או לחשוב על אפשרות האבחון של פברי, ולא לבצע לחולה בדיקות פשוטות יחסית לגילוי המחלה.
בעיה נוספת היא שהבדיקה לא זמינה בקופות החולים וגם לא במרבית בתי החולים. על הרופא למצוא מעבדה שמבצעת את הבירור המתאים או להזמין ערכות מיוחדות, הניתנות ללא תשלום ע"י חברות המשווקות את הטיפול למחלה.
הטיפול המתאים
הטיפול במחלת פברי הינו משולב, וכולל טיפול בבעיות הרפואיות שגורמת המחלה, כגון איזון לחץ הדם, תרופות להפחתת השומנים בדם והפרשת החלבון בשתן, איזון תפקוד הלב, וכדומה.
בנוסף, קיים טיפול ספציפי שמספק את האנזים החסר לחולי פברי. מדובר בטיפול אנזימטי חלופי שתורם לפינוי חומר האגירה ( GL3 ) ולשיפור תפקוד מערכות, כל עוד הנזק בהן אינו מתקדם מאוד. האנזים החלופי גם מונע הצטברות נוספת של חומר האגירה ומגן מפני נזק נוסף.
במקרה של מחלת כליה שנגרמת בקרב חולי פברי, גם כשהנזק לכליות מתקדם ובלתי הפיך חשוב לתת לחוליה טיפול אנזימטי על מנת למנוע התדרדרות של מערכות אחרות.
מודעות למחלות גנטיות נדירות בכלל ולמחלת פברי בפרט חשובה ביותר. במקרים שמופיעים סימפטומים או סימנים לא מוסברים, כגון פגיעה כלייתית, כדאי לחשוב ולחשוד במחלת פברי, ומומלץ מאד לבצע בדיקה לשלילת המחלה.
הכותבת היא נפרולוגית, מרפאת נפרו- גנטיקה ומחלקת נפרולוגיה ויתר לחץ דם, בית החולים האוניברסיטאי של הדסה עין כרם, ירושלים
לפנייה לכתב/ת 
