בחסות הכנסת: ניצול הזרים בסיעוד יתגבר

ועדת הפנים אישרה אתמול (ד') את התקנות החדשות של עובדי הסיעוד לאחר ישיבה שקיימה בנושא. אפשר היה לקרוא לאותה ישיבה דיון, אבל זה יהיה קשה. דיון הוא דיאלוג, סוגיה הנבחנת מכמה כיוונים, מתפתחת ומוצגות בה זוויות שונות, שמשפיעות זו על זו ומאירות את המציאות על מהותה השלמה, המורכבת והמלאה. תיאור זה אינו משקף את שהתרחש באותה הישיבה.

• אושר: הגבלות מחמירות לעובדים זרים בסיעוד
• רפורמה בסיעוד: תוארך האשרה לאלפי זרים
• מעסיק עובד זר? הקפד על זכויותיו 
  

ישיבת הוועדה עסקה בתקנות הכניסה לישראל (אמצעי בקרה על מעבר עובדים זרים בענף הסיעוד) - המיועדות להגביל את מספר המעסיקים שביניהם יוכלו מהגרות עבודה המועסקות בתחום הסיעוד לעבור, וכן להגדיר ולהגביל מראש את האזורים הגיאוגרפיים בהם תותר העסקתן. השיח סביב התקנות בוועדה היה הפוך מדיון - הוא לא האיר את המציאות, אלא טשטש אותה.

בדיון זה, שוסו שתי אוכלוסיות חלשות זו בזו: מהגרות העבודה, המועסקות בעבודה מפרכת, מבודדת ותובענית, מסביב לשעון, והמטופלים – קשישים ונכים שמדינת ישראל פועלת, גם בתקנות אלה, לשכנעם כי המזור לכל בעיותיהם יימצא בעוד ועוד אמצעי כפייה על עובדותיהן נעדרות כוח המיקוח.

הצבת שתי האוכלוסיות הללו זו מול זו נועדה לטשטש את האמת המרה: אין מדובר בשני צדדים למתרס, אלא בשותפים לגורל עגום. גורל שאותו מכתיבה מדיניות הממשלה אשר מתנערת מחובותיה לקיים מדיניות רווחה נאותה, ומשיתה את הטיפול הסיעודי על קיפוח זכויות היסוד של מהגרות העבודה.

כפייה במקום תמריצים

התקנות הללו, שעברו לאחר דיון שטחי שהתנהל כשיח חירשים, יכפו על מהגרות עבודה לעבוד עבור מספר מצומצם מאד של מעסיקים. הן יסכלו, אם לא יכשילו, את יכולתן להיחלץ ממצבים פוגעניים וקשים, מתוך החשש שהדבר יקפח את אפשרותן להוסיף לעבוד בישראל.

התקנות הללו יצטרפו לדמי התיווך שמהגרות ומהגרי העבודה משלמים. הן צפויות ליצור מכבש אדיר של לחצים וכפייה על מהגרות ומהגרי העבודה, לרסק את הכוח המיקוח המועט ממילא שלהם, ולהרחיב תופעות של ניצול ופגיעה בזכויות.

התקנות גם יכפו על מהגרות עבודה לעבוד באזורים גאוגרפיים מסוימים, נוכח הקושי לגייס עובדי סיעוד לעבודה בפריפריה. גם כאן, נוהל הדיון בוועדה כאילו מדובר בשתי קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים – העובדים המעוניינים לעבוד במרכז, והמטופלים הנזקקים לשירותי סיעוד באזורם.

גם כאן, הועלמה מהדיון ידה הארוכה של המדינה, שיודעת לתת תמריצים כלכליים לעבודה בפריפריה כאשר מדובר בעובדים ישראלים. לא כך שעה שמדובר במהגרות עבודה נטולות קול וכוח מיקוח. כאן אין צורך בתמריץ כלכלי דוגמת "עבודה מועדפת". כאן פונה המדינה לדרך המלך הנהוגה ביחס לעובדות בענף: כפייה.

הרי עובדות הסיעוד כבר הוחרגו מחוק שעות עבודה ומנוחה. הן מחויבות להתגורר בבית של מעסיקן, יכולתן לצאת לחופשה מותנית במציאת עובד חלופי תחתן ואם הן מתפטרות ניתן לכך כינוי מיוחד - "נטישה". כעת מצטרפות עוד תקנות לשלל המגבלות היסודיות והבלתי נתפסות על חירותן.

הכותבת היא עו"ד בעמותת קו לעובד