"אולי כל רגע יגידו שהילדים שלי לא נרצחו"

בערב סוכות האחרון, כשאלפי ילדים אספו סכך והדביקו שרשראות לקישוט הסוכות שהקימו בחצר ביתם או על הגג, שני ילדים הושלכו אל מותם מגג של בניין בתל אביב. אלי גור (52) בעלה של רונית, הפר את צו ההרחקה, התפרץ לביתה, חנק אותה וחטף את שני ילדיהם, יהב (בן 5) ועדן (4). רונית, שקמה מהרצפה ורצה לדלת, הספיקה לראות את המכונית שבה ישבו שני ילדיה המבוהלים והיא גם שמעה אותם צועקים: "אמא, אמא!".

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

היא צלצלה לשומר הניצב בפתח היישוב בת חפר וביקשה שיעצור את הרכב של בעלה. תשובתו הייתה: "לפני שנייה המכונית חצתה את השער בנסיעה מטורפת". רונית צלצלה למשטרה, ליבה ניבא לה רע, אך אפילו המסוק שהוזנק לאוויר לא הצליח למנוע את הזוועה. השומר בפתח הבניין שבו בוצע הרצח הכפול העיד, שהאב אפילו לא חיבק את שני ילדיו כשהמתין איתם למעלית שבה הם נסעו עד לגג אשר ממנו, מגובה 11 קומות, הוא השליך אותם אל מותם ולאחר מכן קפץ בעקבותיהם.

זה קרה ב-18 בספטמבר האחרון ומאז - רונית התכנסה בצערה וגזרה על עצמה שתיקה. השבוע, לראשונה, היא פתחה צוהר קטן לכאבה והסכימה לענות לשאלות שהעברנו אליה.

אומרים שהזמן הוא הרופא הטוב ביותר. חמישה חודשים אחרי, את מרגישה שהצלחת לעכל את מה שקרה?

"מה זה אומר לעכל? להבין שאיבדת את היקרים לך מכל? להבין שלעולם לא יהיה לי את מה שבניתי? להבין שהאדם שהיה אמור לדאוג ביחד איתי לילדינו רצח אותם? אי אפשר לעכל. את אומרת לי שכבר עברו חמישה חודשים? לי נדמה שזה קרה אתמול, שכל רגע אולי יגידו לי שזה לא נכון ושזה לא קרה. כי איך דבר כזה באמת יכול לקרות? איך למרות כל ההתראות זה קרה ובאופן נורא כל כך?".

כחודש וחצי אחרי שכבר לא היה עליה להשכים קום כדי להלביש את יהב ועדן ולהסיעם לגן, היא חזרה לעבודתה כמזכירה. אילו יכלה, מעידות חברותיה של רונית, היא הייתה הופכת לשקופה.

בתחקירים שנעשו אחרי הרצח הופנו הרבה אצבעות מאשימות כלפי נציגי הרווחה בפרט והרשויות בכלל, אבל רונית מסרבת לצאת למלחמה.

מה, לפי דעתך, הרשויות היו צריכות לעשות?

"אני חושבת שכרגע עדיין אין צורך שאני אאשים. כל מי שנגע בתיק הזה יודע בדיוק מה האשמה שלו, והאשמות האלה יתבהרו מאוחר יותר. דמם של ילדיי עדיין על הידיים של כל מי שלא מנע את מה שקרה. אני אמרתי והתרעתי, והם ביקשו ממני לוותר או לאפשר לו לקחת את הילדים כי הוא אוהב אותם ולא יפגע בהם".

את חושבת שאלי אהב את הילדים? הם אהבו אותו?

"הוא אהב אותם בדרכו. זו הייתה דרך ספרטנית וקשה, עם פחות כבוד, הערכה וקבלה של ההורה את ילדיו.

 אבל היו לנו גם רגעים של שמחה וצחוק. הילדים אהבו את אבא שלהם, אבל גם פחדו ממנו. לא היו ביניהם יחסים מאוזנים".

שיתפת את הילדים שלך בחרדה שקיננה בלבך?

"גם ברגעים הכי קשים שהיו לנו בבית מעולם לא הזהרתי את הילדים מפני אביהם. מעולם לא ביקשתי מהם שידברו נגדו כדי לצבור נקודות מולו. עשיתי זאת באמת מתוך האמונה שילד חייב לקבל ביטחון מהוריו. יחד עם זאת דאגתי להסביר לכל מי שנמצא מסביב שאני לא סומכת על אביהם שיהיה שם עבורם. את המסר הזה העברתי לכולם כדי שיעזרו לי לשמור על הילדים ולא ישאירו אותי לבד".