זו לא המוזיקה, שכטמן
זה אינו שיח מוזיקלי או תרבותי. זהו שיח על פוליטיקה ומשאבים. אתם, שחוששים מאובדן השליטה והכוח, דעו ששלטונכם קרוב מאוד להגיע לקצו
פרופ' דן שכטמן הוא חתן פרס נובל לכימיה. משום מה הוא החליט שהוא מתאים להיות נשיא מדינת ישראל. האמת היא שבתור איש מדע המדינה הוא הצחיק אותי, הוא כנראה אינו מבין שזה תפקיד ריק מתוכן ובעיקר ייצוגי, אולם משמעות אין לו. ייתכן כי שכטמן הוא איש ראוי. הוא בעל ידע רב בתחום הכימיה, אולם הוא במספר פעמים הוכיח בורות חברתית, וכנראה גם מוזיקלית. בעיקר כשאמר ש"כדי לקיים את הנפש אנחנו צריכים משוררים, וציירים, וזמרים - לא רק מעדות המזרח. רצוי שיהיו זמרים אחרים".
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מהרסייך ומחרימייך ממך ייצאו / אדווין בלאק
הם יורים גם במוגבלים / אילנה שריג היוז
אני יודע, אל תקפצו, יש הרבה שלא אוהבים שירים כאלו ואחרים. בסדר, הבנתי. אני לא מכריח אף אחד לאהוב שיר כזה או אחר, אבל כשזה מגיע לאמירות גורפות וכוללניות, זה כבר יותר מדי. אני יודע שיש מי שיגידו "מה הוא כבר אמר?". אלו ממש כמו בלעם - באו לקלל ויצאו מברכים, שהרי הם מבינים שזה אינו שיח מוזיקלי או תרבותי. זהו שיח על פוליטיקה, כוח ומשאבים, אבל להם לא משנה. והכי חזק, כל אותם אווילים שאומרים "זה פוגע במוזיקה הנפלאה של המזרחים בישראל", ואז ברוב בורותם מצביעים על זוהר ארגוב, אביהו מדינה ועוד. ואלו אותם אנשים שבשנות ה-70 וה-80 קראו למוזיקה הזאת "זבל".
אז במה עסקינן? ובכן, חברות וחברים איננו עוסקים במוזיקה, כלל לא. זהו עיסוק בכוח. במשך יותר משנות דור, משנות ה-50 ועד לשנות ה-90 שלטו במוזיקה הישראלית אותם אנשים, שעם השנים הפכו למנוונים, ולכאן נכנסו המזרחים שהודרו מכל מקום. הם לא עשו רק מוזיקה ישראלית עם גוונים מקומיים, שכל המקטרגים מכנים "מזרחית". הם עשו הכול - רוק (גבי שושן, מני בגר ועוד) והם עשו גם מוזיקה ישראלית חדשה. כמעט בכול תחום הם הפכו לבולטים ביותר, וזה הפריע אך לא מאוד משום שמבחינת החשיפה הם עדיין לא היו בצמרת.
פתאום, בשנות ה-90, הכול השתנה. התקשורת נפתחה וממיליוני קסטות בתחנה המרכזית החלו להיות מושמעים בכול מקום. וזה שינה את מאזן הכוחות. אפילו הטלוויזיה הבינה שאם היא חפצת חיים היא חייבת להקשיב להמונים - והזמר המזרחי תפס את לב לבו של הפריים-טיים. וכאן התחילה מלחמה שאינה קשורה במוזיקה. היא קשורה בכסף, הרבה מאוד כסף וכוח. לתוך מקום זה נשאב שכטמן.
גילוי נאות, אינני מכיר את שכטמן, ויכול מאוד להיות שהוא איש נחמד, אולם התגובה שיצאה מלשכתו היא מביכה ומראה עד כמה הוא חסר כל אוריינטציה חברתית, לא פחות - הציטוט הוא חלק מתשובתו של פרופ' שכטמן: "הדברים נאמרו בהומור. לפרופ' שכטמן אין דבר וחצי דבר נגד מוסיקה מזרחית, להיפך, הוא שומע ברכב דיסקים ממרוקו. מדובר באדם שמגיע לכל עיירות הפיתוח ומלמד כימיה בהתנדבות לתלמידים. לנסות לייחס לו כוונות אנטי-מזרחיות זה להוציא דברים מהקשרם". בתגובה אחת הוא הצליח להחמיר את כל העניין, הם זיהו את הבעייתיות, הם הגיבו בצורה משפילה. שכטמן מחבר את עיירות הפיתוח למזרחיות וגם מתייחס בהומור, גרוע מאוד לדעתי, לאחד הנושאים הטעונים ביותר בישראל. בחייך, דן, ואתה רוצה להיות נשיא?
ולכל אותם הצעקנים של "תפסיקו עם האכלו לי שתו לי" - לי אין בעיה, אני מוכן להפסיק ולדבר על הנושא ברגע ולחזור לשיח "רציונלי" בתנאי שנעשה חלוקה מחודשת של כל הנכסים החברתיים הכלליים - אקדמיה, קרקעות, דירקטוריונים הכול! עד אז, עשו טובה ושבו בשקט, כי אתם לא רק גזענים אלא אתם גם מכחישים. אתם, שמוכנים "להיהרג על מנת שאלו שאינכם מסכימים איתם יוכלו להשמיע את דעתם" מחליפים את עורכם ברגע שמדברים על אתניות. למה? כי אתם חוששים מאיבוד ההון הסימבולי שלכם, מאיבוד השליטה והכוח. אך אל דאגה, גם שלטון האימים החזק ביותר נופל שדוד בבוא היום, ושלטונכם קרוב מאוד להגיע לקצו.
ד"ר הני זובידה, מרצה בכיר בחוג למדע המדינה, המכללה האקדמית עמק יזרעאל ובעל הבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה"
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
