"אפילו הציונים לא עשו לנו דבר כזה"
מלחמת האזרחים בסוריה הביאה למה שמכנים פלסטינים רבים "נכבה 2" - רבים מהם נהרגו ועשרות אלפים ברחו ממשטר אסד, אך נתקלו בעוינות רבה מצד המדינות השכנות, בעיקר מצד ירדן שחוששת מהשלכות הגירתם
הסוגיה הפלסטינית סובלת זה זמן רב מדחיקה לשוליים. מנהיגי העולם בכלל והאזור בפרט עסוקים בעניינים בוערים ומטרידים הרבה יותר, בעיקר המהפכות הערביות, המלחמות בין הסונים לבין השיעים, נפילתם של משטרים, השתוללות הטרור של אל-קאעידה והמרוץ האיראני אחר הפצצה. לולא היה מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי מקדיש כל כך הרבה מאמץ לקידום המשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים, היה נותר הנתק שנמשך כשלוש שנים בין הרשות הפלסטינית לממשלת ישראל בעינו. התעסקותן של מדינות ערב בענייניהן הפנימיים פגעה ללא ספק באינטרס הפלסטיני.
"ערבית מדוברת" - מאמרים אחרונים:
קורבן במלחמת גברים. הטרגדיה של הסוריות
בין סוריה לז'נבה. כישלון הוועידה ידוע מרואש
סמים וחלומות על גן עדן. אל-קאעידה בסוריה
מפת ערב בדרך לחלוקה מחדש? השנה שתהיה
אמנם בראשית המהפכות הערביות נשמעו קריאות בעזה וברמאללה להתאחד: "העם דורש לסיים את הפיצול", קראו צעירים ברצועה ובגדה. אך התקוות ברחוב הפלסטיני התבדו. "האביב הערבי" של 2011 לא איחד את פתח וחמאס, לא סחף את העם הפלסטיני להתלכד ולא עורר מאבק עממי משותף נגד ישראל כמצופה. מדוע בכל זאת עלו לאחרונה לכותרות עניינים הנוגעים לפלסטינים? האם הפליטים הפלסטינים בלבנון, סוריה, ירדן ועזה אכן חוששים מהצלחת מאמצי קרי? והאם הנושא הפלסטיני שוב מנוצל לעניינים פנימיים של מדינות האזור?
ה"נכבה" השנייה
אין ספק כי בסוריה נפגעו הפלסטינים מהמהפכות הערביות יותר מבכל מקום אחר בעולם הערבי. הפיצול בקרב הפלסטינים בסוריה בא לידי ביטוי בקרע בין מתנגדי המשטר לבין תומכיו, בעיקר בין אנשי חמאס שעברו לצד המורדים ובין פעילי החזית העממית - המפקדה הכללית - שנותרו נאמנים לפטרונם הנשיא בשאר אסד. רוב הפליטים הפלסטינים שחששו לנקוט עמדה הפכו בעל כורחם לקורבנות של הקרבות המתחוללים בשטחם בין המשטר לבין המורדים.
כזכור, ביוני 2011 ניצל הנשיא הסורי אסד בציניות את "יום הנכסה"
(תבוסת מדינות ערב במלחמת ששת הימים),
על מנת לשלוח פלסטינים לחצות את גבול רמת הגולן. מטרתו הייתה להסיט את דעת הקהל מרצח העם שהוא מחולל בארצו אל הזירה הפלסטינית. מצב הפלסטינים החמיר ככל שהמלחמה בסוריה החריפה. הדוגמה הקשה ביותר למצב הפלסטינים נראתה לאחרונה במחנה הפליטים ירמוכ שבפרברי דמשק.
בירמוכ הטיל הצבא הסורי מצור על המורדים לפני כשמונה חודשים. בימים האחרונים נמסר כי המלחמה קרובה לקצה וכי לא נותרו כמעט מורדים במחנה. הפליטים הפלסטינים שלא ברחו מהמחנה סבלו מהיעדר אספקה לכל אורך המצור ופעילי אונר"א לא יכלו להיכנס אליו. תמונות מזעזעות של שלדי אדם וידיעות על מותם מרעב של צעירים וזקנים העידו עד כמה קשה המצב.
"אפילו הציונים לא עשו לנו דברים כאלו", כתבו פעילים פלסטינים על אכזריות המשטר הסורי. במחנה ירמוכ חיו לפני פרוץ המשבר כ-150 אלף פלסטינים, מתוך חצי המיליון החיים בסוריה. כיום מספרם מוערך בכ-20 אלף בלבד. המהפכה בסוריה הביאה למה שמכנים פלסטינים רבים כ"נכבה שנייה" (ה"אסון" הראשון היה ניצחון ישראל במלחמת העצמאות). פלסטינים רבים נהרגו ועשרות אלפים ברחו מסוריה בשלוש השנים האחרונות. הם נתקלו בלא מעט עוינות מצד המדינות השכנות, בעיקר מצד הירדנים שחששו מהשלכות הגירה פלסטינית לממלכה. זו הסיבה שרוב הפליטים הפלסטינים ברחו דווקא ללבנון (כ-50 אלף לעומת עשרת אלפים לירדן).
אחרי 1948 ו-1967 שוב פליטים
ההיסטוריה של ירדן רצופה גלי הגירה שהשפיעו על ההיסטוריה והפוליטיקה שלה: כ-60 אחוזים מתושביה הם פליטים פלסטינים ממלחמות העצמאות (1948) וששת הימים (1967) ואחר כך פלסטינים שעבדו בארצות המפרץ וגורשו בעקבות תמיכת אש"פ בנשיא עיראק סדאם חוסיין (1990). בנוסף לפלסטינים, הממלכה ההאשמית ספגה גל של כמעט מיליון פליטים עיראקים בעקבות מלחמת המפרץ השנייה (2006-2003) ולאחרונה כחצי מיליון פליטים מסוריה מאז 2011.
המהגרים מכבידים על כלכלתה החלשה של ירדן. אולם אין להתעלם מן העובדה שבין הפליטים ישנם גם אנשים אמידים המביאים לממלכה הון רב. הפליטים הפלסטינים אינם רצויים לא רק בשל היות רובם מן המעמד הנמוך, אלא גם בשל החשש מהפרת האיזון במדינה. יש לזכור כי המלך הראשון של ירדן, עבדאללה הראשון, נרצח על ידי פלסטיני וגם המרידות בצבא היו כולן ביוזמת הפלסטינים.
כעת מנצלת התנועה האיסלאמית בירדן את הסוגיה הפלסטינית לטובתה. "האחים המוסלמים" בירדן נמצאים בלחץ רב מאז שהכריזה מצרים על התנועה כארגון טרור. ברשימת הטרור המצרית נכללה גם תנועת חמאס בעזה. בעקבות הצעדים המצריים, הבטיח מלך ירדן עבדאללה ל"אחים המוסלמים" בממלכה כי ימשיך במדיניותו להכיר בתנועה כחוקית. אולם מנהיגי התנועה בירדן יודעים היטב כי אל להם לחצות את הקווים האדומים כפי שעשו בשנה שעברה, ולהימנע מהתקפה ישירה נגד סמכות המלך או איום על משטרו. הסוגיה הפלסטינית נותרה הנושא היחיד שבו יכולה התנועה האיסלאמית עדיין להתבטא בחופשיות יחסית, היות והמלך חושש לפגוע ברגשות הרוב הפלסטיני בממלכה.
"תוכנית קרי - חיסול הסוגיה הפלסטינית"
ביום שישי האחרון ארגנה התנועה האיסלאמית בירדן הפגנה של כאלף איש בבירה עמאן נגד יוזמת קרי לשלום בין ישראל לבין הפלסטינים. חמזה מנצור, מנהיג "חזית העבודה האיסלאמית", יצא בתקשורת נגד מה שהוא מכנה "חיסול הסוגיה הפלסטינית" המתבטא לטענתו בניסיון קרי לכפות פתרון של הקמת מדינה פלסטינית מצומצמת בתוך קווי 67' שבירתה במזרח ירושלים, ללא צבא וללא יכולת להגן על עצמה.
מנצור רואה בחומרה את מה שהוא מגדיר כביטולה של "חק אל-עודה" (זכות השיבה). לדבריו, "אין זכות לשום מנהיג ערבי לוותר על הזכויות של הפלסטינים על מולדתם". בהפגנה הניפו המשתתפים מפתחות, סמלם של הפליטים. מנהיגי המחאה הזהירו מפני "תוטין" כלומר הפיכת ירדן מפתרון זמני לפליטים לפתרון קבע, ומפני רעיון "אל-ואטן אל-בדיל" (המולדת האלטרנטיבית) שאותו מקדמים לטענתו ישראל וארצות הברית. ההפגנה נערכה דווקא בזמן שהמלך עבדאללה השני נפגש בארה"ב עם הנשיא אובמה ודן עמו במשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים ובסיוע הכלכלי הדחוף לירדן.
בעזה נערכה הפגנה מקבילה ביוזמת חמאס, שם הצהיר איסמעאיל הנייה כי תנועתו דוחה כל משא ומתן המתנהל עם ישראל בחסות ארה"ב וכי אין פתרון מלבד המאבק המזוין. בניגוד מוחלט לעמדת אבו מאזן, קראו מנהיגי ההפגנות בעזה ובעמאן להקמת מדינה פלסטינית "מהנהר ועד הים" ולחזרת "כל הפליטים הפלסטינים למקום הולדת אבותיהם". אבו מאזן, לעומת זאת, רואה בהצבת כוח בינלאומי בגדה פתרון ביניים מוצלח ואף הצהיר לאחרונה כי אין בכוונתו "להציף את ישראל בפליטים כפי שטוענים מתנגדי השלום".
בפתח האשימו את תנועת חמאס שהיא מעמיקה את הפילוג הפלסטיני, מונעת פתרון ובכך מעניקה גם תירוץ לישראל להתחמק מהסכם ולבנות עוד התנחלויות.
מצרים נגד חמאס
חולשתה של התנועה האיסלאמית מחזקת את עמדתו של אבו מאזן. החמאס בעזה סובל מבידוד מאז נפילת משטר "האחים המוסלמים" במצרים. מצרים בהנהגתו של הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי נמצאת כעת בתהליך של מאבק דמים נגד "האחים המוסלמים" ושאר הארגונים האיסלאמיסטים.
אחרי טבח ראבעה אל-עדויה אמרו פעילים איסלאמיים משפט מוכר: "אפילו הציונים לא עשו לנו דברים כאלה". משפט הנשיא המודח מוחמד מורסי שהחל השבוע כולל סעיף המאשים אותו בשיתוף פעולה טרוריסטי עם חמאס. צלאח בידיווי, פרשן באל-ג'זירה, טוען כי הסוגיה הפלסטינית מנוצלת על ידי השלטון החדש במצרים באופן ציני. מה שהוא מכנה "הדמוניזציה של חמאס על ידי המשטר המצרי" אינו אלא שקר שמטרתו להכפיש את שמה של תנועת "האחים המוסלמים". לטענתו, א-סיסי מנהל מלחמה נגד חמאס ואויבי ישראל בסיני ובתמורה ישראל לוחצת על ארה"ב לתמוך במשטרו.
מלחמה זו נמצאת רק בראשיתה, והיא מתבטאת בשלב זה בהכרזה על חמאס כארגון טרור וסתימת מנהרות ההברחה בין רצועת עזה לבין סיני. בידיווי טוען כי אין לחמאס שום קשר לארגוני אל-קאעידה ושאר הארגונים המאיימים על יציבות מצרים. עמדה זו נשמעה מפיהם של פרשנים רבים המתנגדים להפיכה במצרים. אולם דעת הקהל במצרים נגד חמאס צוברת תנופה רבה. טוקבקיסט מצרי כתב באל-ג'זירה: "בעוד חמאס לא יורים כדור אחד על ישראל, הם עסוקים בהברחת טרוריסטים למצרים".
הפלסטינים יתנגדו, המנהיגים יתמכו
בעוד קרי מקדיש מאמצים אדירים לשכנע את מנהיגי האזור לתמוך בהסכם שהוא מקדם, נראה כי חלק גדול בחברה הפלסטינית ואולי אפילו הרוב מתנגד לו בתוקף. ככל שיגדלו הסיכויים ליישום ההסכם, כך יתגברו המאמצים של חמאס לעורר תסיסה בעזה ובשטחי הרשות. אולם האיום האיראני מציב בפני מנהיגי האזור אתגר גדול יותר מהסוגיה הפלסטינית. תמיכת סעודיה בתהליך השלום אינה מאהבת מרדכי אלא משנאת המן.
תוכנית השלום הסעודית מהווה בשבילה כלי להשבת יחסיה עם ארה"ב למסלול החיובי בתקווה להשיב את בידודה של איראן. גם האינטרס המצרי הוא להתנגד לעמדת חמאס, לתמוך ביוזמת קרי ולהדק בכך את התמיכה האמריקנית. מלך ירדן עבדאללה נמצא בעמדה הרבה יותר רגישה. תמיכתו בהסכם עלולה להציב אותו על מסלול התנגשות עם התנועה האיסלאמית ועם הפליטים הפלסטינים בממלכה. עם זאת, הוא זקוק נואשות לתמיכה האמריקנית - כלכלית וצבאית - בדיוק כמו מצרים. יש להניח, כי הציר הסעודי-ירדני ילחץ על האמריקנים להחיל את הריבונות הפלסטינית במקומות הקדושים לאיסלאם בירושלים.
נראה כי תוכניתו של קרי היא ללחוץ על אבו מאזן לתמוך בהסכם עם ישראל על ידי יצירת טבעת לחץ חיצונית של מדינות ערב. אולם הלחץ הפנים-פלסטיני לא להתפשר בנושאי הליבה חזק יותר, והוא עתיד להכשיל את המשא ומתן. ועוד לא דיברנו על הצד הישראלי...
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
