מצילים את האוכל - מצילים את העולם

בפעם הבאה שאתם משליכים לזבל את המזון שנרקב במקרר או על השיש במטבח, נסו לחשב כמה אנשים שאין להם יכולת לקנות אוכל היו יכולים ליהנות ממנו. תרבות הצריכה המערבית הובילה לכך שמדי יום נזרקים טונות של מזון שהיה יכול לשמש אחרים שידם אינה משגת, אז מה עושים ואיך מצילים את כל האוכל שהופך לפסולת?

מור אלזוןפורסם: 23.02.14 , 10:08

"החזון שלי הוא שלא יצטרכו אותנו בסופו של דבר, שאנשים ילמדו מה זו צריכה נכונה של מזון ולכולם יהיה אוכל", אומרת קסניה פפסטברו. בשנת 2011 ישבה פפסטברו במסעדה בארץ מולדתה, יוון, וראתה כיצד בסופו של יום נזרקת כמות אדירה של מזון לפחי האשפה. היא ידעה שהמזון הזה יכול להציל חיים של משפחות רבות, כך נולד הארגון "בורומה" (Boroume), שמשמעו ביוונית: אנחנו יכולים, וסיסמתו: "מצילים אוכל - מצילים חיים".

פפסטברו הקימה אתר אינטרנט שמטרתו ליצור קשר בין מקורות שמדי יום משליכים כמויות מזון גדולות, למקורות הזקוקים למזון הזה. ה"גשר" הראשון שיצרה היה בין בתי תמחוי ששיוועו לקבלת אוכל לבין מאפיה קטנה במרכז אתונה שנהגה לזרוק מידי ערב לא פחות מ-20 ק"ג של לחם ומאפים.

בישראל מתקיים מאגר דומה מאז שנת 2003 הנקרא "לקט ישראל" - בשנת 2001 קרא ג'וזף גיטלר בעיתונים על הרעב בישראל ומנגד ראה את הכמויות המזון הנזרק בכל מקום. גיטלר עזב את תחום ההייטק בו עבד והקים עמותה שתעסוק באיסוף מזון מאולמות שמחות ומסעדות והעברתו לנזקקים. היוזמה הקטנה של גיטלר צמחה במהירות לארגון האוסף מאות טונות של מזון ממאות מוקדים - כ-250 טון מזון מידי שבוע וכמיליון ארוחות חמות בשנה.

לעומת לקט ישראל, ל"בורומה" אין מחסנים, משאיות או מקררים והוא משמש כאמור כמחבר בין התורמים לעמותות השונות במדינה. מיום היווסדו חילק הארגון כ-850,000 ארוחות, מתוכן 350,000 בשליש האחרון של 2013, נתון המעיד כי מצב הרעבים ביוון הוא עדיין בכי רע. גם מצב האבטלה במדינה אינו מבשר טובות: 27% מכלל האוכלוסיה הם מובטלים ו-65% מובטלים מקרב בני ה-18-25.

אלכסיה מואטסו, קסניה פפסטברו ואלכסנדר תאודורידיס - חברי בורומה בבית התמחוי "טוב וחסד" במגדל העמק(צילום: אושרת אדלר)

בתקופה בה המשבר הכלכלי נוגס כמעט בכל מקום, מוקמות עוד ועוד עמותות דומות במדינות שונות ברחבי העולם. משלחת מטעם "בורומה", ובראשה פפסטברו, הגיעה לאחרונה לישראל כדי ללמוד מה עוד ניתן לעשות כדי להציל מזון ולהעבירו למשפחות וליחידים נזקקים, בעיקר בתחום איסוף תוצרת חקלאית. "ביוון ישנו בזבוז עצום של פירות וירקות שאינם נאספים ולכן הם נזרקים ומושמדים, באין להם דורש", הסביר אלכסנדר תאודורידיס, אחד ממייסדי הארגון. "נוצר מצב אבסורדי בו בעוד הכפריים אוכלים לשובע מיבוליהם וזורקים את הנותר ללא מחשבה נוספת, בערים הגדולות גדל מספר הרעבים שידם אינה משגת לקנות פירות וירקות שנמצאים במרחק גידול של שעות ספורות מהם".

חוט מקשר שבסופו מנה חמה

פפסטברו היא עיתונאית, הקמת הארגון היה צעד ראשון שעשתה בתחום הפילנתרופיות, אחרי שראתה את המצב הסוציו-אקונומי ביוון, את ההידרדרות במצבן של משפחות שהגיעו לסף עוני בגלל אבטלה וחוסר יכולת לספק מזון לבני המשפחה, כמו גם יחידים שמצאו את עצמם חסרי כל. "התחלתי בזה שיצרתי קשר עם מאפייה שמדי יום היתה זורקת המון לחם לפח, חיברתי בינה לבין בית תמחוי שהיה זקוק לאוכל בשביל הנזקקים", היא מספרת. כמה חודשים לאחר מכן הגיע הפרסום בעיתונות ואז חברות גדולות החלו ליצור קשר, "כאילו חיכו שמשהו כזה יקרה", היא אומרת, לאט-לאט הלכו וצמחו המספרים בקרב שני הצדדים - אלו בעלי מאגרי המזון ואלו הזקוקים לו.

"מצד אחד היו לנו רשתות מזון, מאפיות, חברות גדולות שסיפקו מזון לעובדיהם ונשארו עם אספקה שלא היה מה לעשות איתה בסוף היום, וכן בעלי אולמות אירועים, ומהצד השני היו לנו כ-800 בתי תמחוי ומוסדות שסייעו וסיפקו מזון לנזקקים", מסבירה פפסטברו. מדי יום מציל הארגון כ-1500 ארוחות חמות ובחודש מרץ יגיעו המספרים למיליון ארוחות בחודש.

"מזון הוא דבר כל כך חשוב לקיום שלנו", היא אומרת. "הלוואי והייתי יכולה להיות רופאה, כך הייתי יכולה להציל חיי אדם, אבל מצאתי את הדרך שלי לעזור. בעזרת הצלת מזון אנחנו מצילים גם חיים, זו הדרך שלי לעזור".

"יש המון אנשים שרוצים לעזור", אומר גידי כרוך, מנכ"ל "לקט ישראל". "מתקשרים אלינו ושואלים איך אפשר לתרום, ועדי עובדים שמחפשים לעשות ימי כיף לעובדים שלהם רוצים לעשות משהו שיש בו משמעות, והם מגיעים אלינו בבקשה לסייע באיסוף תוצרת חקלאית ואריזת מזון. זה כוח עצום של אנשים שפשוט רוצים לעזור".

צורכים ומבזזים כשלאחרים אין

הבעיה העיקרית בנושא, אומרים שניהם, היא עניין הצריכה הבזבזנית של מזון. "40 אחוזים מהמזון שלנו מושמד והאחוזים גדלים כשזה מגיע לצריכה הביתית - תחשבו כמה אתם קונים וכמה אתם זורקים. באותה מידה יש אנשים שיכולים לאכול את המזון המושמד", אומר כרוך.

גם פפסטברו מדברת על תרבות צריכה מערבית ולדעתה פחות בחירה תיצור פחות צריכה. "המסורת היוונית קשורה מאד לאוכל ומשפחתיות, תקופות מוקדמות יותר הפגישו אותה עם שנים של צנע והסתפקות במועט, ואילו עכשיו כשיש כל כך הרבה בחירה והמון סוגים של כל דבר, יש תחושה שחייבים לטעום מהכל ולקנות כמה שיותר כדי שנחשוב שיש לנו שפע".

הבזבוז הזה גם פוגע בסביבה שלנו, מציינת פפסטברו. בימים אלו היא פועלת, בסיוע אחת האוני' באתונה, על מחקר הבודק את השפעתו של בזבוז מזון על הסביבה שלנו. "אין ספק שיש קשר הדוק בין הדברים, אנחנו מייצרים יותר מדי, מכבידים על הסביבה ואחר-כך גם משליכים הכל, החל מחומרים משמרים הנמצאים במזון ומתפרקים לטבע וכלה בשקיות נייליון שאינן מתכלות".

חברי בורומה במרכז הלוגיסטי של לקט ישראל ברעננה(צילום: אושרת אדלר)

בעיה נוספת היא חוסר תמיכה של הממשלה, "ביוון בתי היתומים אינם מקבלים תקציבים מהממשלה", מסבירה פפסטברו. לאחרונה הוצגה בישראל תכנית לביטחון תזונתי בעלות של 230 מיליון שקלים. התוכנית כוללת מספר רשמי של חסרי ביטחון תזונתי- 330 אלף איש וכן את היקף הסיוע שיינתן להם. כרוך מסביר שהתערבות ממשלתית יכולה לסייע ולעשות סדר בנושא. "כרגע "לקט ישראל" עובדים עם 180 עמותות, כשהממשלה לא תומכת בארגון אבל כן מפנה לעמותות הללו, אלו שהיא לא תומכת בהן". "הממשלה שלנו", מוסיפה פפסטברו, "צריכה לדאוג לפרנסה, כדי שאנשים יוכלו לחיות כמו שצריך מהמשכורות שלהם ולא יצטרכו לבקש מזון כי השכר לא מספיק להם למחיה".

ביוון, כמו בישראל, רבים זקוקים לעזרה ברכישת מזון - אל "לקט ישראל" לא מגיעים אנשים פרטיים, ההפנייה היא דרך עמותות. אבל ביוון, מספרת פפסטברו, גם אנשים שאינם קשורים לעמותות ולמשרד הרווחה מגיעים אליהם. "זה יוצר פוטנציאל לחיבור בין אנשים כי יש מי שרוצה לעזור ויש מי שזקוק לעזרה. למעשה, ההתחלה היא מתוך הקהילה - היה צורך, מישהו הרים את הכפפה ונוצרה קהילה כזו ובלי לערב את הממשלה. הכל מתוך אכפתיות", היא מסבירה.

"זה גם משהו שפוקח עיניים אצל אנשים", היא מוסיפה. "כולם חיים במציאות אישית, לא מסתכלים סביב, דואגים ומודאגים ממה שקורה להם, ואז יום אחד חברה גדולה כזו מתקשרת כדי לתת מזון ופתאום מגלה ששני רחובות ממיקום החברה יש בית יתומים שזקוק לעזרה ולא היה להם מושג על זה. פתאום הם מגיעים לבקר שם, פתאום הם תורמים גם צעצועים. היציאה הזו מגבולות המציאות שלך יוצרת מפגשים וקשרים מיוחדים שהופכים לקהילה שבה אנשים מכירים אחד את השני, שמכירים את הסביבה שלהם ופועלים למענה".

גם בארץ, מתנדבים שקוטפים תוצרת חקלאית שנותרה בשדות לבקשת חקלאים, יש תחושה של קהילה למרות שהמתנדבים מגיעים ממגזרים שונים - "אין הבדלים בין אחד לשני כשפועלים למען האחר שזקוק לעזרה, יש הבנה שכולנו ביחד במצב הזה ואתה לא יודע איפה תהיה מחר", אומר כרוך.

החזון, כאמור, הוא שאנשים לא יזקקו לבנק מזון, "אבל יש לנו עוד דרך ארוכה מאד", אומרת פפסטברו, "יש המון אוכל שמתבזבז ונזרק מדי יום. אנחנו לא צריכים משבר כלכלי כדי ללמוד מהי צריכה נכונה, אנחנו צריכים ללמוד לא לבזבז אוכל ואז לכולם יהיה".