זו לא ההגרלה חשובה, טיפשוני. זו הנבחרת
"4 נק' מול וויילס יספיקו? ו-2 מול בוסניה? טוב, חייבים 12 מאנדורה וקפריסין, ברור!". עוד הגרלה, עוד סצנת ספקולציות בלתי נגמרת, עוד הצהרות חסרות תוכן. עד שלא נתגבר על המגרעות שלנו, לא נתגבר על היריבות שלנו, לא חשוב מיהן. שרון דוידוביץ' על הגרלת מוק' היורו ועל הסיוע, הלא צפוי, שיכול לבוא מגיא לוזון
נו ילדים, ראיתם? הספקתם כבר לשמוע על ההגרלה של נבחרת ישראל במוקדמות יורו 2016? נפלא! אז בואו, הצטרפו אלינו למשחק האהוב על כולנו – משחק הספקולציות.
אז ככה: מה דעתכם, 18 נק' מספיקות בשביל לסיים שלישי? אין בעיות. 6 נק' מהמפגשים מול אנדורה לוקחים? לוקחים. 6 נק' מול קפריסין לוקחים? ברור, הרי למדנו משגיאות עבר, אנחנו לא כאלה נאיביים וקפריסין זקוקה נואשות לתיירות החוץ שלנו. קלי קלות. צ'ק.
אוקי, לבלגיה נפסיד פעמיים, לקחנו את זה בחשבון, אבל
את האריס מדוניאנין אנחנו מכירים ויודעים שהוא לא כזה מציאה – 2 נק' בשני המפגשים מול בוסניה, לפחות נשמע ריאלי, נכון? יפה. אז עכשיו נשארנו רק עם ווילס – 4 נקודות זה מספיק, וגם זה רק כי אנחנו לא חזירים.
רגע, מה קורה אם וויילס מנצחת פתאום בחוץ את בוסניה אתם שואלים? עזבו שטויות. גארת' בייל בטח ייפצע עד המפגש שלנו שם ואז לבטח נוציא ניצחון, את בוסניה נדרוש לארח בקיץ ואז אין להם סיכוי עם 80 אחוז לחות ולגבי בלגיה – אם גיא לוזון יזכה באליפות העונה, יעלו הסיכויים שיקבל את הנבחרת, ואז אבי ידבר איתו ו....
נו, הבנתם? מה הבנתם? לא הבנתם. בדיוק.
שוב אנחנו מתעסקים בטפל. מתבלגנים בינינו לבין עצמנו בתוך סצנת
ספקולציות חסרת שחר או בסיס הגיוני. "אם לא נעפיל עכשיו, אז מתי כן", אמר יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, ירום הודו. נעפיל, אבי, כשנתחיל להסתכל על עצמנו. שננצח לא את היריבים שלנו, אלא את המגרעות שלנו. ביום שבו סגלים ייקבעו על פי אמות מידה מקצועיות, ביום בו מאמן לא יבחר את ההרכב על פי התקשורת, ביום בו נבנה על טקטיקה מסודרת וארוכת טווח ולא על מזל. ביום בו ניראה לאורך קמפיין שלם, כמו שנראינו מול פורטוגל ב-3:3. וגם אם לא נעלה, נהיה גאים.
אל תאמינו למה שאומרים לכם. זו לא ההגרלה "הכי טובה", ולא ההגרלה "הכי נוחה" וגם לא "ההגרלה הכי קשה". זו צריכה להיות "ההגרלה הכי לא מעניינת". כי זה לא משנה אם עכשיו אנחנו מתמודדים מול נבחרות יותר או פחות כישרוניות, לפני ההגרלה ואחריה – נשארנו בדיוק באותו מצב. והוא לא מזהיר.
החיוך של גוטמן
תמונה אחת תלווה אותנו לאורך הקמפיין – החיוך הבלתי נשלט של אלי גוטמן, כשישראל שובצה לבית ב', עוד בטרם בלגיה הצטרפה. על פי המבט המתפוצץ שלו, צריך להוריד בפניו את הכובע שהצליח להתאפק מלקפוץ ממקום מושבו, לרוץ לבמה, להיכנס אל מאחורי הקלעים ולנשק את הפדחת של פביאן בארטז.
גם בהתאחדות היו חגיגות שמחה בלתי נשלטות. לא בגלל שיש יותר סיכוי לעלות, אלא בגלל שיש יותר סיכוי, לכאורה, שאיש לא יגלה את הבלוף. שעובדים עלינו עם תקנים אירופים וחליפות, אבל ת'כלס לא משנים פה כלום.
ובניגוד למה שאמר אבי לוזון על האחיין שלו בבלגיה, התרומה שלו צריכה להיות אחרת:
בשנים האחרונות החליט גיא, באופן מופגן ולעיתים קצת מוגזם, להתעלם מהיריבות שלו. הוא מתמקד אך ורק בשיטת המשחק שלו וממתין שהיריבה תתיישר על פי הטקטיקה שלו. יש כאן משהו קנטרני, אבל עם המון תעוזה וחוצפה חיובית. בליגה הבלגית זה מספיק בינתיים ל-10 נק' יתרון מהמקום השני. כך גם צריכה להיות החשיבה של אלי גוטמן.
ואם אתם בכל זאת מתעניינים ביריבות, תדעו שבלגיה ובוסניה היו 2 מ-4 הנבחרות שהשיגו הכי הרבה נקודות במוקדמות המונדיאל. שווילס השתפרה וכל ההגנה הישראלית תשקשק מגארת' בייל. ושקפריסין....עזבו, לא נעים אפילו לדבר על זה.
אז מה העצה שלנו? הצטיידו בימים הקרובים בהמון שקי חול, עדיף אולי ארגז חול מחוץ לבית, כי יותר מדי אנשים שהולכים לזרות לציבור את העיניים....
בהצלחה לנבחרת שלנו. אל-אל ישראל!!
