שווים בין כולם: מתנדבים לשרת את המדינה
השירות הלאומי בישראל מאפשר לכולם לתרום למען המדינה: צעירים וצעירות, דתיים, חילונים, בני מיעוטים וכאלה שנדחו משירות צבאי. לרגל יום המודעות לשירות לאומי-אזרחי מתנדבים מספרים על החוויה המיוחדת והמספקת, שמאפשרת להם לתת משהו מעצמם למען המדינה
השבוע צוין לראשונה בישראל יום המודעות לשירות לאומי- אזרחי. עמותת שלומית עוסקת כבר 20 שנה בהפעלת מתנדבות ומתנדבים בשירות הלאומי-אזרחי. השנה מפעילה העמותה למעלה מ-3,000 מתנדבים, בעלי פטור מצה"ל, בני 18-24 מכלל המגזרים בארץ ובהם יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, בעלי מוגבלות, עולים חדשים ועוד.
הצטרפנו לפעילות שערכה העמותה לציון יום המודעות לשירות לאומי אזרחי וישבנו לשוחח עם לורי וענהאל, שעלו מצרפת כדי להתנדב לשירות לאומי, וכן את אורנה קוטלר, מנכ"לית עמותת שלומית:
ב- 1996 הגישה שלומית בג"צ, באמצעות האגודה לזכויות האזרח, נגד החוק לגייס לשירות לאומי רק בנות יהודיות ודתיות שלמדו בבתי ספר דתיים, ומאז התאפשר השירות הלאומי לכלל אזרחי מדינת ישראל שיכולים ליהנות מזכויות של חיילים משוחררים בתום שנתיים של שירות לאומי. שלומית היתה העמותה הראשונה שקלטה לשירות לאומי בנות יהודיות חילוניות, בנים ובני מיעוטים.
"אני זוכר שתמיד רציתי להיות שוטר, לסייע באכיפת החוק ולנסות למנוע פשע בארץ, רק שמאוד חששתי מלהתגייס לצבא. אצלנו במגזר זה לא כל כך נפוץ, למרות שהרבה מבני משפחתי היו בצבא. החלטתי קודם ללכת ולהתנדב לשירות לאומי במטרה להתנסות מעט במקצוע המשטרתי ולהכיר את התחום לעומק", מספר ואדח חג'אגרה (19), בן שירות לאומי בעמותת שלומית, המתגורר בכפר חג'אגרה שבצפון הארץ.
מזה כחצי שנה מתנדב חג'אגרה באגף משאבי אנוש של תחנת המשטרה במגדל העמק במסגרת השירות הלאומי. "התפקיד שלי בעיקרו משרדי, עיסוק בניירת, תיקים וסיוע במילוי טפסים. עם הזמן התחלתי להיחשף לעולמם של השוטרים, לתפקידם המשמעותי וראיתי שאני מאוד מתחבר לרעיון. תוך כדי השירות, הרבה מהחברים שלי החלו את דרכם גם כן בשירות לאומי, התנדבו במשטרה ונחשפו למקצוע מרתק שהביא אותם לרצות להתגייס לצבא בתפקידי השח"מ.
זה דירבן אותי גם. בחודש הבא אני מתחיל את השירות הצבאי שלי במשמר הגבול- מג"ב. חשוב לי להיות כמו כל אזרחי מדינת ישראל, להרגיש שייך ולתרום. השירות הלאומי בשלומית היה זה שנתן לי מקפצה ודחף אותי לעשות משהו שרציתי כבר מזמן ולא העזתי".
ריזק זועבי (20) מתגורר בכפר סולם ליד עפולה. התנדב לשירות הלאומי בעמותת שלומית בתחנת משטרה נצרת: "התנדבתי במחלקה הפלילית, עזרתי ברישומים פליליים ובעיקר סייעתי לשוטרים בתרגום בעת חקירה.
במהלך ההתנדבות במשטרה, נחשפתי למקרים מאוד מעניינים וראיתי שאת כל האדרנלין מהמקצוע שואבים ממקרים שמחוץ לתחנת המשטרה, אז התחלתי לברר על תפקידים במשטרה בצה"ל כדי שאוכל בעתיד לחתום קבע.
חבריי המליצו לי על תפקידי סיור בשח"מ אז החלטתי ללכת ללשכת הגיוס ולנסות. הפרופיל שלי היה גבוה ורצו שאהיה לוחם, שאלך לגולני ואפילו אצא לקצונה אך לא יכולתי לוותר על מקומי במשטרת ישראל, הרגשתי תחושת שליחות ולא רציתי לוותר על כך.
מהר מאוד גייסו אותי ליחידה משטרתית במזרח ירושלים. אני מעורב בכל מיני אירועים ומקרים כמו תפיסות חשודים, אירועי קטטות וכו'. ניידת הסיור היא המענה הראשוני לכל פניה טלפונית של הציבור ולכן יש לזה משמעות עצומה בעיני.
זועבי מספר איך רצה לתרום למדינה אבל חשש: "תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי למדינה. הרגשתי מחויבות כמו יתר האזרחים. הרבה אנשים מסביבי התחילו בדיוק שירות לאומי בעמותת שלומית אז חשבתי שזו הזדמנות לתרום גם כן.
התחלתי לחוות מעט את המקצוע המשטרתי ומצאתי עניין בתפקידי השוטרים. את המערכת הצבאית לא כל כך הכרתי אז מאוד חששתי ללכת ולהתגייס. המסגרת נראתה לי קשה הן מבחינה פיזית והן מבחינת נפשית וגם מאוד פחדתי שלא יקבלו אותי שם אבל אחרי התייעצות, ואהבת המקצוע שרק הלכה וגברה תוך כדי השירות הלאומי, הבנתי שכדאי לי ללכת לצה"ל. היום אני עסוק בלפתח את המקצוע המשטרתי ולהגיע לדרגה בכירה ביחידה מובחרת".
זועבי מסכם: "המעבר הזה נתן לי ביטחון. אני מרגיש כל יום את התרומה שלי לאזרחים. התחושה שאתה מסוגל להגן על אנשים היא הרגשה שלא ניתנת להסבר. אתה מקבל לידייך סמכויות בדיוק כמו לאנשים סביבך ואז אתה גם מרגיש אחד מבין שווים. אני לא מרגיש הבדל של דת גזע ומין, כולם בלי יוצא מן הכלל מקבלים את האבטחה שהם זקוקים לה".
אחמד מורג'אן (20) מתגורר בזרזיר. התחיל את שירותו הלאומי בתחנת המשטרה במגדל העמק: "התנדבתי כמעט שנה וחצי בשירות לאומי ונהנתי מכל רגע. אחרי שהבנתי שהשירות עומד להסתיים התחלתי לברר על מסגרת אחרת שתעניק לי את ההזדמנות להישאר קבע כמקצוע לחיים.
ידעתי שבצה"ל יש את יחידת שח"מ אבל פחדתי מאוד להגיד להורים שלי שאני רוצה ללכת להתגייס כי הם מאוד דאגו לי מאחר ואני בן יחיד. החלטתי לאזור אומץ ולספר להם על החלטתי. בהתחלה היתה התנגדות אבל מהר מאוד הם הבינו שזה למען העתיד שלי ושזה שינוי שיעשה לי טוב. התחלתי את השירות הצבאי שלי בסיור במחוז חיפה. אני מטפל באירועים ובאזרחים בכל מקרה שהוא.
מורג'אן מספר איך התפנית הזו שיפרה לו החיים: "כאיש חוק שעוזר ומסייע לאנשים אתה מרגיש תחושה שאין כדוגמתה. מלבד האנרגיות שבעבודה ותחושת הסיפוק, זה שיפר לי את השפה העברית, זה נתן לי ביטחון לדבר עם אנשים מסביב. היום אני יודעת שוודאות שאני רוצה לחתום קבע במשטרה".
לפנייה לכתב/ת 
