ניצולת השואה המבוגרת בעולם הלכה לעולמה
עליזה הרץ-זומר שרדה את מחנות ההשמדה בעזרת כישרון נגינתה, סיפורה שימש בסיס לסרט שמועמד לאוסקר. "חשבתי שהיא נצחית", סיפרה אחת מתלמידותיה. היא נפטרה בגיל 110
עליזה (אליס) הרץ-זומר, ניצולת השואה המבוגרת בעולם, הלכה הבוקר (יום א') לעולמה בגיל 110. הרץ-זומר חשה ברע ביום חמישי ואושפזה בבית חולים בלונדון, שם התגוררה. "היא הלכה לעולמה בשלווה, כשמשפחתה לצד מיטתה", אמר ל-ynet נכדה אריאל.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
"רבות נכתב עליה, אבל עבור אלה מאיתנו שהכירו אותה הכי מקרוב, היא הייתה 'Gigi'. היא אהבה אותנו, צחקה איתנו והוקירה את המוזיקה איתנו", הוסיף הנכד. "היא לנו הייתה השראה ועולמנו יהיה משמעותית דל יותר בלעדיה".
"אני אוהבת אנשים". ראיון עם עליזה הרץ-זומר אשתקד
היא נולדה למשפחה יהודית מיוחסת, ואמה הייתה חברת ילדות של גוסטב מאהלר. פרנץ קפקא היה אורח קבוע בביתם. לאחר שהפגינה כישרון מיוחד בנגינתה, הפכה לסולנית התזמורת הפילהרמונית הצ'כית. לפני מלחמת העולם השנייה נישאה לכנר ליאופולד זומר וילדה את בנם רפאל ב-1937. עם פלישת הצבא הנאצי לצ'כוסלובקיה, עזבו רוב בני משפחתה לישראל, אבל הרץ-זומר החליטה להישאר לצד אמה החולה, שנשלחה ב-1942 לטרזינשטאט ובהמשך לטרבלינקה, שם היא מתה.
"מסתכלת על הטוב". נגינה ושיחה עם הרץ-זומר, לפני שנתיים
ב-1943 היא נשלחה גם כן לטרזינשטאט יחד עם בעלה ובנה, והגרמנים הטילו עליה לנגן שם. היא הצילה בכך את בנה, אך בעלה נשלח לאושוויץ, ובהמשך לדכאו, שם מצא את מותו.
עם שחרור המחנה ב-1945 שבה הרץ-זומר לפראג וב-1949 עלתה לישראל והתגוררה בירושלים. היא לימדה באקדמיה למוזיקה בירושלים ובנה הפך לצ'לן מפורסם ועבר ללונדון. הוא מת לפני כ-15 שנה לאחר שעבר התקף לב. מ-1986 חיה גם היא בבירת אנגליה, והתגוררה בשנותיה האחרונות בדירה צנועה בשכונת Belsize Park שבצפון-מערב העיר. עד ימיה האחרונים המשיכה לנגן בפסנתר והייתה ידועה כאישה אופטימית ושמחה.
"עליזה היתה מאוד צנועה וזו היתה תכונתה הבולטת ביותר", הוסיפה מרום. "היא אהבה ללמד ואלה היו החיים שלה. היא העדיפה את לימוד המוזיקה על כל דבר אחר והייתה מאוד נעימה בשיעורים. היה אכפת לה מהתלמידים ומההתקדמות שלהם. תמיד הדגישה את האופטימיות שלה וזה מה שהחזיק אותה במחנה הריכוז, לצד המוזיקה".
נורית וקשל (78) מגבעתיים למדה אף היא אצל הרץ-זומר מ-1959 עד 1963 ושמרה על קשר עמה עד היום. "ביקרתי אותה כמה פעמים בלונדון ובתקופה האחרונה שוחחנו פעמיים בשבוע בטלפון. זו אישה שתמיד כששואלים אותה מה נשמע היא עונה 'מצוין'. היא התגלמות האופטימיזם. המוטו שלה היה 'אני לא יכולה להתלונן', והיא תמיד ראתה את חצי הכוס המלאה. זה מה שהחזיק אותה כל כך הרבה שנים".
לדבריה, "היא גרה בדירת חדר עם מטבח קטנטן, אבל תמיד כשביקרו אצלה היא הכינה ארוחה מסודרת. בשנים האחרונות, כשקיבלה מנות חמות מפרויקט הזנה, היא נתנה לי חצי בזמן ביקוריי. היא הייתה מצויינת מבחינה מוזיקלית והייתה אדם לא שגרתי, עם חיוך על השפתיים וצחוק מתגלגל עד יומה האחרון".
המידע הראשוני התקבל באמצעות המייל האדום
לפנייה לכתב/ת 
