בלי הטפות מוסר: גרמניה בורחת מעברה

ממשלות ישראל וגרמניה יקיימו היום (ב') בירושלים את מפגש ההתייעצויות החמישי ביניהן, שיעמוד בצל ההכנות לציון שנת ה-50 לכינון היחסים בין הרפובליקה הפדרלית הגרמנית (אז גרמניה המערבית) לישראל, שתיערך ב-2015.

שתי המדינות יוכלו להחליט על קיום שורת אירועים חגיגיים, שידגישו את הדרך המשותפת הארוכה שעברו בחמישים השנים האחרונות מדינתם של מבצעי השואה ויורשיהם ומדינת ניצולי השואה ויורשיהם. טקסיות כזו כבר השתלטה על היחסים בין שתי המדינות זה זמן רב. לעתים קרובות מדי, היא מסתכמת בהשמעת הצהרות נבובות מצד שני הצדדים על החובה "לזכור אך לסלוח", מנטרת ה"לעולם לא עוד" והמחויבות הגרמנית לעתידו של העם היהודי ומדינת היהודים.

עוד סיפורים חמים בפייסבוק שלנו

מנגד, יוכלו שתי המדינות להחליט על הצורך בקיומו של דיון פתוח וכן על הבעיות הרבות, הקיימות עדיין ביחסים ביניהן, ואשר שינו את אופיין עם חלוף הזמן. אם בעשורים הראשונים ליחסים המלאים בין גרמניה לישראל היה הדגש יותר על הרגישות היהודית הרבה ליחסים אלו לנוכח טראומת השואה, בעשורים האחרונים עבר מוקד הרגישות לצד הגרמני: יותר ויותר קולות קוראים בגרמניה לקחת בחשבון את סבלם של הגרמנים במלחמת העולם השנייה, לשחרר את דורות הגרמנים הצעירים מכל אחריות להשלכות השואה על העם היהודי, ולהביא לנרמול מלא של היחסים עם ישראל.

יתרה מזאת, במקום לשקוד על המשך פיתוח היחסים הבילטרליים בין גרמניה לישראל, עוסק הממסד הגרמני בפתרון בעיותיה של ישראל, כפי שמבינה אותן ברלין. לא רק בעיות הקשורות לסכסוך הערבי-ישראלי - כמו ההתנחלויות, שהן לדעת גרמניה המכשול הראשי לשלום וליציבות במזרח התיכון - עומדות בראש דאגותיה של גרמניה. הממסד הגרמני, באמצעות הקרנות הפוליטיות שהוא מפעיל בישראל, מתערב יותר ויותר בענייניה הפנימיים של ישראל.

לכן, אין זה פלא שמאמר דעה שפרסם אתמול שר החוץ הגרמני, פרנק-וולטר שטיינמאייר, ב"ידיעות אחרונות" לקראת ההתייעצויות הממשלתיות, נפתח בקביעה הבאה: "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית קשורה לגרמניה בצורה ייחודית". אין זו יותר גרמניה הקשורה לישראל באופן ייחודי בגלל השואה, אלא ישראל לגרמניה. היפוך היוצרות הושלם. שטיינמאייר מדבר אמנם על "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית", אך הקרנות הפוליטיות הממומנות על-ידי הממשלה שלו עושות הכול כדי לשכנע את הישראלים שישראל לא צריכה להיות יהודית, בעיקר אם היא רוצה להישאר דמוקרטית. כמה מהקרנות הללו ארגנו כנסים וועידות, שמטרתם הייתה להוכיח שישראל כבר מזמן אינה דמוקרטית.

"האם ישראל תוכל אי פעם לרכוש אמון ל'ארץ הפושעים'?", שואל שטיינמאייר. השאלה, שצריכה להישאל במסגרת אירועי יובל ה-50 ליחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, היא האם גרמניה עשתה די להצדיק "רכישת אמון ל'ארץ הפושעים'", או שמא ריכזה את מאמציה בהשכחת העובדה שהיא הייתה "ארץ הפושעים", בין היתר בהסטת העיסוק מהיחסים בין גרמנים לישראלים - ליחסים בין ישראלים לפלסטינים.

אם אכן גרמניה משקיעה מאמצים כה רבים בהשגת שלום בר-קיימא לצורך הבטחת עתידה של ישראל, אילו צעדים מעשיים היא נקטה להביא את הפלסטינים ומדינות ערב לחדול מההסתה האנטישמית הבלתי פוסקת שלהם, להפסיק את מדיניות החרם והבידוד הנמשכת זה 66 שנה ולהכיר בזכות קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון? או שמא תרומתה היחידה של גרמניה לשלום היא בלומר למדינת היהודים מה עליה לעשות עוד כדי לספק את תביעותיו של הצד השני?

איש אינו מבקש מממשלת גרמניה לאמץ אוטומטית את מדיניות ממשלות ישראל השונות. אך איש לא העניק לגרמניה זכות מיוחדת להטיף מוסר אך ורק לישראל. אם גרמניה מעוניינת שישראל תתחיל לרכוש אמון ל"ארץ הפושעים" לשעבר, אולי יהיה ראוי שהיא תשכנע את ישראל במעשים, שפניה לא להתערב בענייניה הפנימיים ולסייע באמת ובתמים לביטחון בעיות החוץ שלה - בראשן קידום שלום אמת עם מדינות המזרח התיכון.

שנת ה-50 ליחסי שתי המדינות צריכה להעניק לישראל ולגרמניה אפשרות לקיים דיון פתוח גם על נושאים אלו, ולא רק על נושאים שגרמניה מעוניינת לקדם.