דו"ח אמריקני חושף: תרמית הטונה ואומגה 3

האם דגים הם מקור בטוח לאומגה 3 ? בשבוע שעבר פורסם דו"ח חמור של ארגון הסביבה האמריקני (EWG), שלמסקנותיו יש השלכות על המלצות התזונה המגיעות אלינו, ועל תכנון מדיניות בריאות הציבור - ואפילו על בחירות המזון של הצרכן הישראלי. 

מחברי הדו"ח תוהים מדוע ממליצים לצרכן האמריקאי לצרוך דגים כמקור לאומגה 3, כשחלק גדול מהדגים מכילים כמויות קטנות וזניחות של אומגה 3 וחלקם אף מסוכנים לאכילה, במיוחד לנשים בהריון ולילדים, בשל תכולת כספית גבוהה.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

מה אתם יודעים על אומגה 3?

• מדריך: מהי אומגה 3 ולמה כה חשוב לצרוך אותה?
• אומגה 3: בטוחים שהתוסף שאתם נוטלים יעיל?
• בזכות אומגה 3: בן 16 התעורר מתרדמת
  

בין היתר, מותח הדו"ח ביקורת חריפה על ה-FDA, מינהל המזון והתרופות האמריקני, ועל ה-EPA (המשרד להגנת הסביבה), משום שאינם נותנים לציבור מידע אמין לגבי רמות האומגה 3 בדגים מצד אחד, ולגבי רמות הכספית מצד שני. על פי הדו"ח, הדבר מקשה על הצרכנים לבצע בחירה מושכלת באשר לצריכת דגים, סוג הדגים ומינונם.

מאז 2009 נעשים ניסיונות לעדכן את הנחיות התזונה באשר למאכלי ים, תוך התייחסות לסכנות הכספית מול יתרונות האומגה 3, אך לחצים מצד תעשיית הדגים בכלל והטונה בפרט תוקעים את התהליך.

אין זה מפתיע שתעשיית הטונה באופן ספציפי היא שחקן מרכזי בדיסאינפורמציה הקיימת בנושא. מדובר באחד הדגים הפופולריים ביותר בתזונה של האמריקנים, והוא אינו דג שיוצא בדיוק נקי (תרתי משמע) מהדו"ח.

מה מסוכן בכספית?

בדומה לאמריקנים, גם בישראל הטונה - וליתר דיוק שימורי טונה - מהווים מזון פופולרי למדי והשוק מגלגל כ-500 מיליון שקל בשנה. אך יש לשאול: האם טונה מכילה כמויות סבירות של אומגה 3? האם בטונה יש סכנת כספית, או לא?

הסכנה בצריכה רבה של טונה קשורה בעלייה ברמות הכספית בדם והעברה לתאים בגופנו. הכספית שאנו צורכים דרך דגים אינה המתכת עצמה, אלא מתיל-כספית, כלומר כספית אורגנית. צורה זו של כספית מסוכנת במיוחד מאחר שהיא נספגת כמעט במלואה וכל תא בגוף יכול לקלוט אותה, כולל תאי המוח.

היא מצטברת בגוף, עלולה לשנות DNA, לעודד תהליכים דלקתיים וסרטניים ומהווה גורם סיכון עצמאי למחלות לב. מחקרים אף מצאו קשר בין חשיפה למתיל כספית בשלב העוברי לירידה בתפקוד המוחי ובתפקודים המוטוריים.

הישראלים אוכלים טונה מזן קצת יותר בטוח לשימוש בהשוואה לאמריקנים, טונה בהירה לעומת האלבקור הפופולרית שם והמזוהמת בדרך כלל פי שניים-שלושה יותר. ועדיין, אין זה אומר שטונה בהירה אינה מכילה כמות נכבדת של כספית. לפי בדיקות מעבדה של אחת מחברות שימורי הטונה, הטונה שלהם מכילה פי 30-10 פחות כספית בהשוואה לנתוני המחקרים. יש שיגידו שאני חשדנית מדי, אבל בדיקות מעבדה שהוזמנו על ידי התעשייה ושמומנו על ידה הן פחות אמינות בעיני בהשוואה לבדיקות הנעשות במסגרת מחקרים בלתי תלויים.

שאלה נוספת היא אם טונה מכילה כמות מספקת של אומגה 3. לפי הדו"ח של EWG, כדי להגיע לצריכה של 1.75 גרם אומגה 3, הכמות השבועית המומלצת לנשים בהריון ושנמצאה כקשורה בירידה בסיכון למחלות לב, יש לאכול יותר מחצי קילו טונה - 567 גרם, כחמש קופסאות טונה בשבוע. לפי לא מעט מומחים ומחקרים בתחום, כמות כזו מסוכנת לצריכה, במיוחד לילדים ונשים בהריון, גם במקרה של טונה בהירה. 

חמש קופסאות טונה בשבוע כדי לצרוך די אומגה 3(צילום: shutterstock)

מי עומד מאחורי המחקרים? 

כדיאטנית, אני חשופה להרבה תעמולה מצד תעשיית שימורי הטונה. לאחרונה השתתפתי בכנס מקצועי שאחת ההרצאות הפותחות בו מומנו על ידי משווקת טונה. בהרצאה זו התמקדו בעיקר בסלניום, אחד הקלפים המרכזיים שהתעשייה מנופפת בהם. נטען כי הסלניום שבדג הטונה מנטרל את השפעת הכספית. כמו כן, סלניום נקשר לחומצות אמינו מסוימות שהן נוגדות חמצון, לכן הוא בעל ההשפעות המיטיבות שיש לנוגדי חמצון אחרים המצויים בירקות, למשל.

רבים מהמחקרים המתמקדים בנושא מומנו על ידי תעשיית הטונה במישרין או בעקיפין. החוקר הראשי ששמו מככב בלא מעט מהם הוא ד"ר ניק רלסטון, העובד ב-EERC, מרכז מחקר עבור תעשיות מתחום המזון ומתחומים אחרים, שעם לקוחותיו נמנים קרנות וארגונים של תעשיות דיג.

רוב המחקרים שצוטטו בהרצאה היו מחקרי מעבדה שבהם בדקו את המנגנון הביוכימי הקושר בין הכספית לסלניום בתנאי מעבדה מבוקרים, לצד מחקרים בחולדות. במקרה של האחרונות ניסו להאכיל את המסכנות על פי תפריט עשיר בכספית, וגילו שהדבר פוגע משמעותית בבריאותן. כשנתנו להן תפריט שהכיל כספית וסלניום יחד, הן גדלו כמו קבוצת הביקורת שלא קיבלה כספית כלל. עם זאת, מחקר מעבדה על חולדות שמומן על ידי התעשייה עצמה הוא אינו מחקר שאפשר להתייחס אליו ברצינות. השפעות הכספית מצטברות לאורך שנים, וחלק מההשפעה הוא על תפקודים מוחיים. עם כל הכבוד לאינטלגנציה של חולדות (ויש לי הרבה כבוד אליה), המוח האנושי בכל זאת קצת שונה.

היכולת לגלות אם סלניום באמת מנטרל את ההשפעה של כספית מוגבלת. מחקרים שמצביעים על קו הגבול שבו היתרונות של האומגה 3 (שקשורה בסיכון מופחת למחלות לב, ויתכן שמשפרת תפקודים מוחיים) עולים על החסרונות מהכספית (שכאמור קשורה בסיכון מוגבר למחלות לב ופגיעה בתפקודים מוחיים) הם בעייתיים למדי וחשופים להטיות רבות.

מניסיוני כדיאטנית שחוקרת לא מעט את הקשרים בין ממון להמלצות מזון, במקום שבו יש חלל של אי-בהירות התעשייה תמיד מגיעה ויוצרת ערפול מכוון.

אז מה כדאי לאכול?

הדוח של EGW מתייחס לסלמון כאפשרות מוצלחת יותר מאשר טונה, משום שהוא מכיל יחסית יותר אומגה 3 ופחות כספית. אכן, מאחר שמדובר בדג יחסית קטן ויותר שומני בהשוואה לטונה, הוא מכיל פחות מתיל כספית (שנוטה להצטבר בשריר). עם זאת, חשוב להבין שרוב הסלמון הנמכר בימינו אינו סלמון בר שנצוד בים, אלא דגים החיים בכלובי דגים ובבריכות בלבד.

אם בעבר היה מקור האומגה 3 שבדגי הסלמון באצות שהדגים אכלו באופן טבעי במים עמוקים וקרים בצפון אירופה ובאלסקה, כיום הדגים הללו ניזונים בעיקר מדגים קטנים ומשמן דגים. יתרה מזאת, כלובי דגים ובריכות דגים חשופים מאוד לרעלנים, ובייחוד שורה ארוכה של מזהמים אורגניים מסוג דיוקסין, חומרים דמויי דיוקסין וקבוצת חומרים הנקראים PCBs. באופן כללי, דגי בריכות הם עסק די מזוהם (ומזהם את הסביבה), ואם אנחנו רוצים מזון נקי מרעלים, דגי סלמון הם לאו דווקא הבחירה הנכונה.

EWG עצמם התריעו כבר ב-2003 מפני הימצאות PCBs בדגי סלמון שמקורם בכלובי דגים, לאחר בדיקות מעבדה עצמאיות שערכו, והמליצו להיזהר בצריכתם ולצרוך דגים אלו לא יותר מפעם בחודש.

ד"ר ג'יין הייטאוור, רופאה וחוקרת מארצות הברית, כתבה ספר בשם Diagnosis: Mercury: Money, Politics, and Poison, שעוסק בפוליטיקה שמאחורי ההמלצות בנושא כספית בארצות הברית, נושא מורכב וסבוך למדי שרק נגעתי בקצה קצהו בכתבה הזו. ד"ר הייטאוור מציעה "לערבב את הרעלים" שאנו צורכים, כלומר לאכול סוגים שונים של דגים בתקווה שבאופן זה רמות הרעלים בדם מכל סוג לא יעלו לרמה מסוכנת.

לי יש המלצה קצת אחרת: להישאר נמוך בשרשרת המזון, כי ככל שאנחנו עולים בה כך המזהמים מהסוגים המסוכנים הללו עולים.

אם רוצים מקורות אמינים לאומגה 3, אני מעדיפה בהרבה זרעי צ'יה ופשתן, או תוספים העשויים מאצות המכילות אומגה 3.